אני מתמודד עם התמכרות קשה – ל-שחור

 מאת גל בנימין

השולט הבלתי מעורער בחיינו הבורגניים הינו השחור. מט, שקוף או קרוע, בשמחות ובאבל, צנוע ושובב. אימצנו את הצבע האכזר ביותר כמעט לכל סיטואציה, תהה אשר תהה, שחור יהלום אותה.

אני עצמי מתמודד עם התמכרות קשה למוטיב השחור, אשר התחילה לפניי חמש שנים לערך. ברגע בו גיליתי את הקסם אשר מפיקה טוטליטריות שחורה, התחיל תהליך דילול דרסטי של כל שאינו שחור. בין אם זה בלבוש, קעקועים או הריהוט לבית. ההתמכרות, כל כך קשה מאחר והצבע מסייע ביעילות מובהקת ביצירת האשליה השמימית של סטייל מודולרי, מושרה בריחוק פואטי.

אך המטרה של הפרוזה אינה שיכנוע של מובן מאילו לגביי העציר השחור, אלא להזכיר את קיומו של אחיו הלבן שהיינו אבסולוטי כמו השחור, אך פגיע מימנו וניתן לערער את שלימותו הבוהקת ברגע. המציאות היא שבכל יום ויום נתקל בדמויות מעוטרות בשחור מכף רגל עד ראש, וגם אם תנסו בכל כוחכם לאתר את האחד שהעז להלבין עצמו ברמה השווה ללובשי השחורים, כניראה שתכשלו. ככל שהעמקתי בנושא מצאתי כי אנשים נפלו למסכה השחורה ונרתעים מהסיכון הטמון במלבושים לבנים. יש הטוענים כי אינם אחראים או בעליי כוח רצון המספיק בכדיי לטפח מחלקה לבנה, גם אם לא אבסולוטית. אם להיות כנה, דווקא לכם, אמליץ לעשות זאת. קלות הדעת שבלבישת שחורים דירדרה את ערכו של הצבע ושל המתעטר בו, ומבחינתי גורמת לסלידה הולכת גוברת מהכהה ביותר שבטבלת הצבעים. לעומת זאת, שליטה, נכונות ומודעות עצמית, הם אשר מגדירים את הצבע הבהיר. השברירי כל כך אשר רק החזק ביותר יוכל לטפח לטובתו, ואחר יוביל עצמו לכישלון מוחלט מאחר ולא ידע כיצד לשמר את קסמו של הקדוש המתערער כה בקלות.

הנכונות הנחוצה בנפשו של אדם ה׳מעז׳ לסכן עצמו בלבן ראויה להערצה, בעוד הבחירה הבנאלית בשחור, לא שראויה לזלזול, אך איבדה ממורכבותה מזה זמן. העיזו לשבור את נורמת הלבוש היום יומי השחור ואתגרו את נפשכם בלבן.

https://www.instagram.com/p/BlFqqgvAH1Z/?taken-by=emily_sustiel

https://www.instagram.com/p/BfOz4pRnBXl/?taken-by=emily_sustiel