כמה זמן עוד יחזיק ההייפ? אלסנדרו, ג׳וצי והצרות שבדרך…

כמה זמן אתם חושבים שזה עוד ישרוד? הקולקציות האחרונות של מותג העל שהוצגו על המסלולים וה״הייפ״ הגובר ברחוב מביאים אותי לשאול רק שאלה אחת. האם הצלחתו של אלסנדרו, מעצב העל של ג׳וצי בשלוש השנים האחרונות, הביאה אותו לשיא שממנו אפשר רק לצנוח?

גוצ’י ללא ספק מממש את מלוא כוחו ומהווה הגדרה לתרבות חברתית חדשה שהולכת ומתעצמת בכל יום שעובר. שיתוף פעולה מתמיד בין אלסנדרו מישל (המנהל הקריאטיבי) לבין אמנים צעירים מכל הספקטרום החברתי-אומנותי מאפשר (ואפשר) למותג האיטלקי להוביל רוח של שינוי. פרסום שלא מבוסס על פרובוקטיביות סקסיסטית אלא על היכולת ליצור גירוי מנטלי ויזואלי החותר למעמקי המוח האנושי, המגורה על ידי קשת צבעים אין סופית שמקורה בקודקוד ראשו של אלסנדרו מישל. מודלים תרבותיים נושנים, הכל מיוון העתיקה וטרנדים הוליוודים שננטשו, שחקני תיאטרון איטלקיים נוסטלגיים-אנונימיים, קבוצת בייסבול, בתי קברות ואלמנות מספקים השראה לקולקציות ראוותניות הנראות כמו מבעד לקליידוסקופו האישי של אלסנדרו.

https://www.instagram.com/p/BoLgLHOHsZg/

המעצמה האיטלקית תמיד נחשקה על ידי הציבור. גם בתקופות החלשות ביותר של המותג, אבל מעולם לא היה לה ה׳הייפ׳ העדכני של היום. אלסנדרו שחי ויוצר בגוצ’י עוד לפני מינויו לראש החברה הצליח להפוך את הלא פופולרי, פופולרי, אך בלתי ניתן לחיקוי על ידי הציבור. זה הקאץ׳. שימוש בקבוצות מיעוט חברתיות, כהשראה לפרויקטים פרסומיים ברשתות החברתיות ועל המסלול, מהווה אי של ייחודיות בעולם הפרסום והאופנה. דמויות אקסצנטריות מתורגמות בדיוק ובסטייל בעזרת מקסימליסטיות עיקשת ובלתי סלחנית ומוצגות לחברה סולדת מתופעות אקסצנטריות. מבחינתי זו אמירה.

כמה זמן זה עוד יחזיק? ה״הייפ״ סביב גוצ׳י ואלסנדרו מישל אמנם לא הגיוני כרגע אבל האם זה יחזיק מעמד? ומה הצרות שמחכות לו בדרך...
Credit – Yannis Vlamos; Marcus Tondo / Indigital.tv

אני דוגל בעיצוביו של אלסנדרו ונפעם מכל עיצוב שהוא מציג על גופם של דוגמנים אשר יתוארו בדיוק הגבוהה והנכון ביותר כ׳חנונים׳. עוד תופעה שלא מקבלת מקום בעולם האופנה, קהילת הגברים והנשים המדגמנים כמו מייצגים את כל אותן דמויות בעלות מוטיבציה להתלבש בסטייל ייחודי נטול התחשבות במראה הסופי או בתפיסות חברתיות נורמטיביות, אך נחשלים ויוצרים את לוק ה cool vintage nerd kid that has no fucking״ idea how to dress like a normal person but has its moments.”

הייחודיות שלו מדהימה אותי. תרבות הלבוש שהוא מכתיב הייתה חסרה. תמו הימים בהם הלייבל מאפיין את אנשי העשירון העליון האיטלקי הלובש חליפות מחויטות בגזרות משעממות ובגוונים חדגוניים. במקומם, אקסטרווגנטיות של צבעים מנוגדים ואקססוריז שאפשר רק לחלום על קיומם מייצגים את המותג הנצחי של גוצ׳יו גוצ׳י.

https://www.instagram.com/p/BoMFHSnnPzz/?taken-by=gucci

כמובן שתוצר הלוואי הנלווה לתצוגות הוא ה׳הייפ׳ העכשווי של גוצ’י. כן, אפשר להסתכל על ה׳הייפ׳ כנורה אדומה המבשרת על יצירתה של המוניות מסויימת, כפי שאפשר לחוש מסצנת ה׳סטריט וור׳ אבל כרגע נורה זו עוד כבויה. הווייב שמשדרים עיצוביו של האיטלקי העומד בראש המותג נטולים סטנדרט חברתי נורמטיבי וזה גלגל ההצלה של המותג, המונע טביעה שרק נורמטיביות יכולה להביא. אם נתייחס לתצוגת האביב האחרונה שהוצגה בפריז רק לפני כמה שבועות, ניווכח שוב לעקרון הבסיסי של אלסנדרו המונע את הפיכתה של הקולקציות לטרנד סוחף (אשר יביא לסופה של ייחודיות). זהו חוסר היכולת הכמעט מוחלט של כל הcool kids לחקות את המוצג על המסלול. אולי הם ילבשו ג’קט או מכנסיים ספציפיים תוך שילוב של פריטים מינימליסטיים בהרבה מגוצ׳י, אבל ההצגה הנראית על המסלול היא בילתי ניתנת לחיקויי לכל המגניבים למיניהם, כי זה פשוט יראה מגוחך.  

השאלה שמעסיקה אותי עכשיו היא למשך כמה זמן עוד ישרוד טעמו המוחצן של אלסנדרו? האם באמת יגיע יום בו הצבעוניות הנוסטלגית המגוחכת תוביל את עקומת הצלחתו לשיא שממנו אפשר רק לצנוח? וכשזה יקרה, האם יצליח להמציא עצמו מחדש ולסחוף אותנו ביחד איתו לפרק נוסף תחת הכותרת של גוצ’י?