מה תעשיית האופנה צריכה ללמוד ממשבר הקורונה

משבר הקורונה זעזע את העולם ובפרט את תעשיית האופנה. תצוגות אופנה מתבטלות, אירוע המט גאלה נדחה, חנויות נסגרות, מיליונים נשארו ללא תעסוקה וישנן המון שאלות ותהיות מה צופן העתיד. הקורונה זימנה לתעשיית האופנה העולמית זמן לעשות אתחול וחשבון נפש, הנה כמה לקחים שאני חושבת שתעשיית האופנה יכולה להפיק מהקורונה…

https://www.instagram.com/p/B-r_wSQgLV8/
1. כולנו רקמה אנושית אחת חיה

אם יש תחושה שמורגשת באוויר ימי הקורונה היא אחדות. לצערנו מדובר במגפה עולמית שתקפה את רוב אזרחי העולם ללא הבדל. בעידן הטכנולוגי שאנחנו חיים בו שידורים חיים מהקצה השני של העולם יוצרים אמפתיה חוצת גבולות בין אנשים. בעולם שבו כולם חשופים לכל סקנדל ושערורייה תעשיית האופנה יכולה לעשות לעצמה טובה ולהתחייב ליצור אופנה שהיא אחראית יותר.

זו עובדה ידועה שתעשיית האופנה היא בין המזהמות בעולם והיא אחראית ל-10% מכלל פליטת גזי החממה בעולם וצורכת 20% מכמות המים העולמית. אחד מהדברים שצריכים להשתנות הם שינוי הרגלי הצריכה והייצור. בוודאי שמתם לב שפתאום אתם קונים פחות – לא כל כך נעים לראות קניון סגור? אם יש משהו שהקורונה יכולה לעזור לנו לעשות זה לגלות שבעצם יש לנו כל כך הרבה ודוחפים לנו עוד ביום יום, על חשבוננו.  הלוואי ואחרי שכולנו נחזור לשגרה נזכור שבעצם אנחנו לא ממש צריכים ג׳ינס חדש. תעשיית האופנה צריכה ליצור ולחנך לאופנה איטית שמכבדת את כל בעלי המלאכה שעומלים עליה. משבר הקורונה יעבור אך משבר האקלים כאן להישאר.

ואם כבר אמפתיה חוצת גבולות – עברנו את עידן האבן וכולנו מודעים לכך שאנשים מגיעים במגוון צורות ומידות? תעשיית האופנה יכולה לעשות מאמצים נוספים על מנת להיות יותר מקבלת אוכלוסיות שלא נכנסות למידה 0 באמצעות הנגשת אופנה בכל מיני מידות.

https://www.instagram.com/p/B60yJkElCJE/
 2. טכנולוגיה היא החברה הכי טובה של האדם

 בתקופה שאנחנו חיים בה כל כך הרבה נמצא בהישג ידינו – ליטרלי. סוויפ אחד ואתה כבר נמצא במקום אחר בעולם, האם באמת יש צורך בכל האירועים הגרנדיוזים? בבזבוז כמות משאבים בלתי נתפסת כמו שרק עולם האופנה יודע לבזבז?  בינואר 2020 עוד לפני התפשטות הקורונה – יצא גיליון ״ווג״ האיטלקי ללא תמונות. במטרה להפוך את המגזין לידידותי יותר לסביבה. במכתב לקוראים תיאר העורך מה נחוץ על מנת למלא בצילומים מקוריים גיליון אחד. בסך הכל מעורבים בהפקת גיליון כ-150 אנשים , 20 טיסות, 12 נסיעות רכבת , 40 מכוניות בהיכון לנסיעה, 60 משלוחים בינלאומים, תאורה מקצועית כבדה שפועלת לפחות 10 שעות ללא הפסקה , חשמל שמופק בחלקו על ידי גנרטורים המונעים בבנזין, פסולת מזון משירותי ההסעדה, אריזות פלסטיק לעטיפת  הבגדים, חשמל להטענת טלפונים מצלמות ועוד. 

המהלך הגיע בעקבות התחייבותו של עורך ווג איטליה ו-25 עורכי ווג הבינלאומיים האחרים לסייע במאמץ לשמירה על כדור הארץ . הגיליון הופק בשמונה כריכות שונות, כולן עם דגם של גוצ’י באיור של שמונה אומנים בסגנונות שונים, וכולם תחת הביטוי  “לא נדרשו הפקות צילום לצורך הכנת גיליון זה”. הכריכה של האומנית האמריקאית קאסי נמודה מציגה דוגמנית יושבת ובוכה. סמוך לראשה ניתן לראות יתוש נוטף דם, שעל פי פרשנות המגזין מייצג את ההתחממות הגלובלית. בעידן בו כולם גם ככה מתעדכנים באפליקציה נשאלת השאלה האם יש בכלל צורך להמשיך את המגזין בדפוס? היה זה ג׳ורג׳יו ארמני שהחליט להעביר את תצוגת האופנה שלו בשבוע האופנה של מילאנו בצורה וירטואלית – ללא קונים או אנשי תקשורת. כך למעשה חסך כל כך הרבה משאבים שהיו מבזבזים המוזמנים שהיו אמורים להגיע לצפות בתצוגה.

https://www.instagram.com/p/B81soFYK2Th/
3. ניקוי וטיהור ברשתות חברתיות

בימים שבהם לא ניתן לקנות בחנויות, אין ימי צילום ואין שיתופי פעולה מסחריים באינסטגרם לא נותר אלא לשאול את עצמנו – אז מה כן? כשלא דוחפים לנו כל הזמן מוצרים לגרון על מה הסלבים שאנחנו עוקבים אחריהם מדברים? אילו ערכים אנו סופגים בשיטוט קז׳ואלי באינסטוש? הבלוגרית קיארה פיראני לדוגמא העלתה לחשבון האינסטגרם שלה תמונה של משפחתה ״אחרי הבידוד״ והדביקה את הפרצופים שלהם בפוטושופ לגופים שמנים של אנשים אחרים.
פוגעני? מיושן? משמר סטראוטיפים? כן להכל. התקופה מאפשרת לנו להסתכל טוב טוב על החשבונות שאנחנו עוקבים אחריהם ולהסיק מסקנות לגביי סוג התוכן שאנחנו צורכים. דמיינו לכם עולם בלי פרסומות, או לפחות פחות.

הקורונה יכולה ללמד אותנו כל כך הרבה וניכר שאחר שהתקופה הזו תעבור כולם ובמיוחד תעשיית האופנה לעולם לא תשוב להיות כשהייתה ואולי – זה לטובה.