אדל רזתה, אז מה ? – למה אנחנו חייבים להפסיק להתעסק במשקל של הכוכבים (ושלנו)

 זה לא חריג כלל שבעת שיטוט באינטרנט אנו נתקלים ב״סיקורים חדשותיים״ בדבר ״המהפך המטורף״ של זאת ועל ״ השינוי הלא יאמן״ של זאתי. קצת הזוי לחשוב שפסגת שאיפותיהן של נשים מסוימות ב-2020 היא להיכנס לסקיני אחרי לידה. לרוב, הפרסומים האלה יעסקו בירידה/עלייה במשקל של כוכבת כזו או אחרת ויסקרו את השינוי הפיזי שעברה מאז הפעם האחרונה שנראתה ברחבי הרשת.

 בדרך כלל ירידה במשקל של כוכבת תקבל את ברכת הדרך ונשיקה על המצח על ה״גזרה החדשה״ שהיא משוויצה בה. לעומת זאת עלייה במשקל של כוכבת תהיה מלווה באווירה כללית של ״אוי לא מה קרה לה״ / “למה היא מזניחה את עצמה ככה?”. ואם לא אז לפחות יכתבו בכותרת ענק ״היא בסדר??״ כאילו עליה במשקל היא בהכרח זעקה לעזרה. בכל מקרה נכנסים לקרביים (ליטרלי) של הכוכבות שלנו ומתעסקים להן בצלחת (ליטרלי) ונמצאים עם על היד על הדופק בכל הנוגע לשגרת האימונים שלהן (ליטרלי).

עיסוק במראה החיצוני הוא בלתי אפשרי כמעט ובייחוד בעידן הרשתות החברתיות של ימינו. רשתות שתכליתן הוא הצגה אל החוץ.

אני מאמינה שהעיסוק בתנודות המשקל של הכוכבות הוא רעיל ונעשה נזק להן כאינדיבדואליות ולנו כחברה. כשהייתי נערה הערצתי את אדל. תמיד נמשכתי לקול האדיר, לסטייל, וכן גם לגודל שלה. ילדה שמנה הייתי ולא הייתה אף גיבורה במדיה שיכולתי להזדהות איתה. אדל מילאה את החוסר הזה באמצע שנות ההתבגרות שלי. והרגשתי שמבין כל כוכבות הפופ יש לי מודל להערצה ולחיקוי. הרי אם אדל הצליחה אז גם אני יכולה.

בשנים האחרונות אדל חוותה אינספור שינוים אדירים, ניתוח מורכב, פרסום רב, לידה, נישואים וגירושים. אין לצפות שהיא תישאר אותה אדל שעליה גדלתי בשנות התבגרותי. זה גם ילדותי בעיניי לצפות מהגיבורים שלנו לא להיות אנושיים ולא להתפתח או להשתנות לעולם.  אין לי מושג מה היה כרוך בתהליך ומה הוביל אותה לירידה במשקל ונחשו מה?.זה לא משנה וגם לא ענייני.

לאדל ממש כמו כוכבים וכוכבות אחרות יש את הזכות לחיים ובחירות פרטיות. מותר לה לרזות. כמו שמותר לקארין גורן להשמין. לטובת אלו מכן שלא זוכרים – לפני כמה שנים הועלו על סדר היום הציבורי ההיקפים של קארין בזמן כיכובה ב״בייק אוף ישראל״. אני זוכרת שנדהמתי מהחוצפה של אנשים והיכולת שלהם להתעלם מכל קוד כבוד בסיסי. הפליא אותי גם מאוד שקארין נתונה לכזאת ביקורת בעוד יונתן רושפלד הקולגה שהיקפיו גדולים משל קארין – לא.

משטור גוף הוא מושג המתאר העיסוק הבלתי רשמי/פורמלי של נראות חיצונית של אדם משום שאיננה מתאימה לנורמות חברתיות, או שאינן ״מתאימות״ לאווירה מסוימת.

אין לנו מושג מה קורה ״מאחורי הקלעים״ של החיים של הכוכבים שלנו ולכן אסור לנו להסיק מסקנות. ״רזת השעה״ היא הזמרת נסרין קדרי שעלתה לכותרת לאחרונה בעקבות גדולה ירידה במשקל. בראיון המסורתי שעורכים עם כל כוכבנית שיורדת בגדול היא מתארת בחצי צחוק את אופי הדיאטה שלה  שהסוד הוא כל הזמן לאכול ולחשוב רק על חסה.  אני לא חושבת שזו דוגמא בריאה ומאוזנת ומסר חיובי למעריציה.

אם ניתן דוגמא הפוכה, ריהאנה. לפני כמה שנים החל שיח סביב גזרתה ״העבה״ של הזמרת והאימפריה בדימוס. ריהאנה מצידה ענתה לשמועות ואמרה ״נמאס לי לתחזק את הגוף הזה״. מי אומר שהיא לא פחות מאושרת?. ריהאנה נצפתה בלוקים חושפניים שחוגגים את קימוריה ומהווים בין היתר השראה לליין ההלבשה התחתונה הסקסית שלה לו היא מדגמנת קבוע.  אז לא, אין לנו מושג ואל לנו להסיק מסקנות לגביי עלייה/ירידה במשקל.

 למה אנחנו צריכים להפסיק עם משטור הגוף? משום שהוא רק מנציח את אידיאל היופי ואת המאבק הבלתי נגמר של נשים לעמוד בסטנדרט כלשהוא.

אני לא מבינה למה ״חזרה לגזרה״ היא ידיעה חדשותית?.באמת אין לנו דברים יותר חשובים לדון בהם בכל הנוגע לנשים?.מה עם שכר הוגן, הטרדות מיניות, אלימות כלפיי נשים, זכויות על איברי הרבייה שלנו, סירוב גט ואני יכולה להמשיך. השיח סביב הנראות החיצונית של נשים נועד להסית את תשומת ליבנו מנושאים מהותיים שלא עולים על סדר היום הציבורי.

סבלתי כל החיים מחטטנות של הסביבה שהתעניינה בסטטוס הנוכחי של המשקל שלי. מה אני עושה כדי לשנות אותו ועל אותו משקל (משחק מילים) יש לי חברות רזות שכל החיים סבלו ורק רצו שיעזבו אותן בשקט ושיפסקו להגיד להן שהן רזות מידי ויזרקו להן הערות כמו ״ נו מה את לא אוכלת?״ 

אז לסיכום, צאו לנו מהצלחת ובבקשה בואו נדבר על נושאים בוערים יותר.