אז מאיפה נמשיך את השיחה? – מיכל חוקרת…

אנחנו חיים בעולם בו התקשורת מתנהלת בכמה במות נפרדות. במות של תקשורת, אם אפשר לקרוא לזה תקשורת. אני מדברת על במות התקשורת הוירטואליות –  ווטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, טיקטוק והרשימה עוד ארוכה.

אנחנו מתקשרים אבל לא מתקשרים. לפעמים אנחנו מתחילים שיחה בווטסאפ, זה איכשהו עובר לשיחה באינסטגרם כי העלתי משהו לסטורי ואז הגבת לי ואז אנחנו מדברים משם, שוכחים שדיברנו בווטסאפ על להיפגש לאיזה קפה ואז הכל מתמסמס. יש איזה פייד אאוט, כאילו לא דיברנו. לפעמים אנחנו גם מפצלים את השיחות שלנו לכמה במות ובכל במה מתעסקים בנושא אחר, בפייסבוק תייגת אותי על מימ מצחיק או על פוסט של בחורה שמחפשת לסבלט את הדירה שלה, באינסטגרם הגבת לי על הסטורי שלי מהים ובווטסאפ דיברנו על זה שלא התראנו מלא זמן ושאולי נעשה איחוד מפגשים של כל החברים מהצבא.

https://www.instagram.com/p/BmC53lfFU6j/
אנחנו לא עקביים, התקשורת שנוצרה כתוצאה מריבוי הבמות היא תקשורת מקוטעת ועקיפה.

תקשורת שמזכירה את הימים של יונת הדואר רק ללא יונת הדואר. אפשר להגיב חזרה אחרי 3 ימים, אחרי שבוע, אחרי שבועיים, אפשר גם לא להגיב. אפשר גם פשוט להתעלם, אפשר גם לשכוח, אפשר גם להחליט שאין לך ממש כוח להתמודד עם זה אז פשוט להפסיק לדבר. אנחנו מאוד פסיביים. קשה לנו ליזום שיחה טלפונית, גם שיחה בווטסאפ לא תמיד עוברת חלק.  הסטורי באינסטגרם הפך להיות אחת מדרכי התקשורת המרכזיות. העלתי משהו לסטורי, הראתי סימני חיים, האנשים שיגיבו לי בדרך כלל יהיו  אקטיביים לגבי הקשר בינינו, ניתן לומר שהם אפילו ישירים ביותר, דבר שמסמל קרבה בינינו. האנשים שלא מגיבים, נשארים פסיביים וסטטוס היחסים בינינו מתחיל לגווע לאיטו. הזרות בינינו מתחילה להיות לגיטימית.

מרוב במות תקשורת אנחנו לא מצליחים להחליט איך לתקשר. 

זה כמו ללכת למסעדה ולקבל תפריט של 20 עמודים עם 100 אופציות לבחירה, ככל הנראה שאתקשה  מאוד להחליט איזה מנה ארצה. אני לא אצליח להיות החלטית, אפספס מנות מיוחדות ויש מצב שאבחר ב״קל״ ואזמין את המנה הבנאלית ביותר בתפריט. 

https://www.instagram.com/p/BMtphX6Deu_/
כך גם דרכי התקשורת שלנו – יותר מידיי דרכים. כל אחת דורשת משהו אחר. כל אחת מגבילה בדרך אחרת.

אז מה נעשה? נלך על מה שדורש מאיתנו מינימום מאמץלכן סטורי היא בין הדרכים החזקות לתקשורת נכון לעכשיו – העלאת תמונה, סיפרת לי איפה אתה עכשיו ומה אתה עושה, הבנתי איך אתה מרגיש. ראיתי. הפנמתי. אתה ראית שראיתי את הסטורי. DONEיותר מידי אופציות לתקשורת לא מצביעות על חופש. נהפוך הוא, הן מצביעות על כלא חדש שבנינו לעצמנו, חומות שחוסמות אותנו מהביטוי הישיר והאותנטי שלנו. הקשרים שלנו עומדים עכשיו במבחן חדש, לפעמים זה מרגיש שהקשר הוירטואלי שלנו חשוב יותר מהממשי. חשוב לי שתראה את הסטורי שלי, חשוב לי שתראה את ההודעה שלי, חשוב לי שתעשה לייק. ובכל זאת אנחנו נפגשים אחת לחודש (במקרה הטוב), למרות שאתה גר 700 מטר ממני. מעניין ועצוב.

יצא לי להיפגש פנים אל פנים עם חברים ש״הסיקו״ הרבה דברים על חיי מההתנהלות שלי ברשתות החברתיות. משפטים כמו “אה כן ראיתי שנרשמת לקורס צרפתית” או “ראיתי שחזרתם לקשר כי תייגת אותו על התמונה” וכן הלאה. בהתחלה הובכנו מלהודות בפרהסיה על מה שראינו בסטורי של האחר, היום זה כבר ידוע לכל שזה חלק בלתי נפרד מהתקשורת שלנו. זה גם כבר לגיטימי שחברים ומשפחה צופים לך בסטורי ולא מגיבים. ניכור זה הדבר החדש.

https://www.instagram.com/p/Bxt_JVtHUep/

אז מה עושים? אני אומרת או שבוחרים להשלים עם זה או שבוחרים שלא ומנסים לשבור את תבניות התקשורת העקומות האלו. 

הרגשתי שהקשרים שלי עם החברים הקרובים ביותר אליי נעשים פלקטיים וחד ממדיים. הרבה הודעות והרבה דיבורים בלי שנפגשנו אפילו פעם אחת ב-3 חודשים האחרונים. פניתי ישירות, כתבתי הודעה ספציפית לאדם, התקשרתי, בחרנו להיפגש. בחרנו להתעמת. כן, זה דרש מאיתנו לותר קצת, זה דרש מאיתנו ישירות וזה דרש מאיתנו להקדיש זמן אחד לשניה. זה היה שווה הכל. המפגש האינטימי פנים אל פנים יוצק משמעות חדשה לאנשים שאנחנו בוחרים להכניס לחיים שלנו. זה יותר חזק מכל קשר וירטואלי. לפעמים זה כיף ולפעמים זה קשה. אבל זה מפגש ישיר, אותנטי, בלי תיווך ובלי שום פילטר.