הכתובת הייתה ב רשתות החברתיות

אונס אלים של ילדה בת 13 במלונית קורונה שמפוקחת ע”י הרווחה? הכתובת הייתה ברשתות החברתיות, בטיקטוק אם לדייק. לפחות במקרה של החשוד ירין שרף בן ה-21. במשך תקופה לא מבוטלת ירין שרף תחזק עמוד טיקטוק שמנה כעשרת אלפים עוקבים. חשבון בו הפיץ מסרים רעילים ותוכן פוגעני ומבזה כלפי נשים. מסרים שמצדיקים אלימות מינית והשפלה של נשים בשל המעשים או המראה שלהן. הסרטונים של שרף בטיקטוק טרם האונס האלים שלכאורה ביצע קיבלו תגובות כמו “יא מלך”, “נשים הן חפצים”, “שמע אני מעריץ שלך”. אותם המסרים המסוכנים והרעילים מועברים בצורה של “הומור” בפלטפורמה שהפיקוח עליה הוא מינימלי גם ככה. ועיקר הצמיחה שלה היא בקרב צעירים בגילאי 13 עד 26. במילה אחת – מסוכן. 

התגובות התומכות ככל הנראה עודדו את שרף להמשיך עד שבשלב מסוים אף הצהיר שהתוכן שלו הכי טוב ומקורי בטיקטוק. גם האנטיגוניזם שעורר עזר להגיע לקהל גדול בעזרת השיתופים הרבים שגרר.

הדרך שלו מהרשתות החברתיות לחשד באונס אלים של ילדה בת 13 במציאות לא הייתה ארוכה. אבל היא הייתה רצופה בדגלים אדומים.

נוכל לשאול, איפה הפיקוח של טיקטוק ואינסטגרם על התוכן שמופץ בהן? איפה הפיקוח של המדריכים במלונית הקורונה שקומת הנשים וקומת הגברים בה מופרדות, ובכל זאת החשוד הצליח לכאורה להגיע לחדרה של הנפגעת? פעמיים? איפה התקציבים לחינוך, מניעה, טיפול מהמדינה שראש הממשלה שלה מגמגם כאשר נשאל בראיון טלוויזיוני על תנועת Me Too? ולבסוף, לאחר שנבין שיש דברים שהם מעבר להישג ידינו, נוכל לשאול את השאלה הפשוטה ביותר – איפה אנחנו? 

“מדובר בגרסה מול גרסה” כך נכתב על הנושא בעיתון “ישראל היום”, ולי נמחץ הלב. זו גרסה של חשוד בן 21 שמתבטא ברשת בצורה מבזה, משפילה ודוחה כלפי נשים. חשוד שבשלב מסוים בתיאור עמוד הטיק טוק שלו נכתבו המילים “אנס פוטנציאלי”. שפתח קבוצת וואטסאפ בשם “פותלנד״. אל מול גרסה של ילדה בת 13 שעל פי החשד הוכתה ונחנקה על ידו במהלך האונס. 

ועדיין יש לגיטימציה להאשמת הקורבן. עדיין טענת עורכת הדין של החשוד היא ש”הנערה הכניסה את החשוד לחדרה בהסכמה (הסכמה מתחת לגיל ההסכמה לא ידעתי שזה אפשרי) ואמרה לו שהיא בת 16″.

למרות שהכתובת נוכחת בענק ומרוחה על גבי כל סרטון והתבטאות של החשוד? למרות שהיא לא נערה, היא ילדה? אף ילדה בת 13 לא רוצה שיכו אותה, יחנקו אותה, שיכריחו אותה לצרוך סמים ואלכוהול וינהגו בה באלימות מינית מזוויעה. כל זאת כאשר היא שוהה במקום שאמור להיות בטוח לחלוטין עבורה – מלונית קורונה בהשגחת הרווחה לצעירים בסיכון עד גיל 25. במקרה הזה, הילדה הזאת- באמת הייתה בסכנה. ואני יודעת שהיא לא האחרונה. לפעמים אני מדמיינת סיטואציה בראש שבה זה קורה גם לי. אני לא יכולה להרחיק את המחשבה המטרידה הזאת מהראש שלי שיום אחד זה יגיע גם אליי, או לפחות למעגל הקרוב ביותר שלי. כי הסיכויים הם גבוהים.עד חודש יוני 2020 אחוז הפגיעות המיניות בישראל עלה ב-43%. כ-95% מנפגעות תקיפה מינית לא מדווחות למשטרה וכ-83% מתיקי עבירות מין ופגיעה מינית נסגרים. רק ב-17% מהמקרים לצערנו מוגש כתב אישום. 

לפני כמה ימים ביליתי בחברת החברות הקרובות ביותר שלי ודיברנו על מקרי האונס האחרונים שהתפרסמו בזה אחר זה. אונס ילדה בת 10 בדרום, אונס ילדה בת 10 בחיפה, אונס ילדה בת 13 ביפו.

כל אחת מאיתנו שיתפה מהמקום הכואב שלה הטרדה מינית כזו או אחרת שעברה. לי יש זיכרון מעורפל ומודחק מגיל 18 בערב שהייתי בו במסיבה, שיכורה ומטושטשת. אני והחברה שהגעתי איתה התפצלנו ולקחתי טרמפ עם אחד הבחורים שפגשנו במסיבה. ההיכרות המוקדמת שלנו לפני המסיבה הייתה מועטה. נרדמתי בדרך הביתה והתעוררתי מנשיקה שלא רציתי ומידיים של בחור שאני לא באמת מכירה על הגוף שלי. היה לי מזל ובזה זה נגמר אבל מאז זה מלווה אותי. 

הרבה פעמים גלגלתי את האירועים בראש שלי וחשבתי – למה לקחתי את הטרמפ? למה שתיתי כל כך הרבה? למה לא חזרתי עם החברה? תמיד לפני שאני יוצאת מהבית אמא אומרת לי לשמור על עצמי. אבל לפעמים הייתי רוצה להרגיש איך זה לא להיות חייבת להישמר, לא לבחור בקפידה את הבגדים לפי המסר שהם עלולים לשדר. לא לשים עין על הכוס שלי בכל רגע נתון או לקחת את הטרמפ בלי לחשוב שאני מעבירה את המסר הלא נכון. תמיד אומרים לכיפה אדומה להיזהר, אבל למה אף אחד לא אומר לזאב לא לתקוף אותה? אז נכון, אולי זאת לא ההקבלה המדויקת וגברים הם לא חיות טורפות ואנחנו לא כיפה אדומה שהולכת לאיבוד ביער. או במקרה שלי – אולי הבחור לא הבין שמה שהוא עושה לא בסדר. 

אבל אנחנו ממשיכים וממשיכות לשמוע על עוד ועוד מקרי אלימות מינית ורצח נשים. מקרים מזעזעים, אלימים, בלתי נתפסים שמשאירים אותי בלי אוויר ובלי מילים. ואנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע את המקרה הבא. אני יודעת שהיום, לבד, לא אוכל להציל אף אחת מאונס, אלימות או רצח. אבל האם אני יכולה, האם אנחנו יחד יכולים להניע את הגלגל לשינוי אמיתי בחברה שלנו?

כשאתם נתקלים בתוכן שגורם לכם להרגיש לא בנוח, שנאמרות בו אמירות שפוגעות בכם או מטרידות אתכם – תדווחו עליו. תדווחו על אלימות מינית, על מסרים פוגעניים ורעילים.

תביעו את דעתכם – גם אם אין לכם מה להוסיף, תשתפו מילים של אחרים על מה שקורה במציאות שלנו. תשתמשו בכוח שלכם ברשתות החברתיות לגנות ולהוקיע התנהגויות שמדליקות אצלכם נורה אדומה. תהיו מודעים -תוציאו את הראש מהחול, אין לנו זמן לזה יותר. המקרה הבא לצערי בדרך אלינו והאחריות שלנו היא להיות מודעים. לקרוא על מקרי אונס ואלימות נגד נשים בעמודים חדשותיים שכותבים בסיקור הוגן. 

תציבו גבולות – גם במרחב הוירטואלי וגם במציאות. תעצרו שיח שגורם לכם להרגיש לא בנוח, שיח שנותן לגיטימציה לצחוק על פגיעה מינית ויוצר את הבסיס להטרדות מיניות בעתיד. גם אם לא מתבצעת אלימות מינית כלפי אף אחד באותו רגע. אל תתנו יד לשיח משפיל ומבזה כלפי אף אחד ותדעו מתי לעצור.

דילוג לתוכן