סוויטי ודוג’ה קאט מרימות לחברות: ויש מה ללמוד מהן

“Best Friend” הוא שיתוף הפעולה הראשון של דוג’ה קאט וסוויטי, ששוחרר בתחילת דצמבר, כחודש לפני המתוכנן. למרות התקרית המטרידה, בה השיר שוחרר טרם הסכמתה וידיעתה של סוויטי, הוא הגיח לחיי כנקודת אור כיפית מאוד. כמו שניתן לנחש משמו, השיר והקליפ עוסקים בחברות. בקצרה: הן בשיר והן בקליפ דוג’ה קאט וסוויטי מרימות אחת לשנייה וחוגגות את החברות ביניהן. הקליפ הוא מעין מימוש ויזואלי של הטקסט: בו דוג’ה קאט וסוויטי מבלות יחדיו. אוסיף על כך, שדוג’ה וסוויטי הן חברות באמת, למקרה שזה לא היה מעניין מספיק עד כה.

כשהאזנתי לראשונה, וצפיתי בקליפ, ישבתי עם חבר טוב. השתהינו מעט כשהשיר הסתיים, עד שהשתיקה נשברה והוא אמר: “טוב, לא משהו חריג במיוחד, נראה לי.” וזה נכון.

על פניו, הקליפ והשיר משתלבים היטב בתעשיית ההיפ הופ המיינסטרימית העכשיוות. בעיקר אם נתייחס למה שקורה עם היפ הופ נשי, ולאסתטיקה הכללית. ובכל זאת, המחשבה שהקליפ והשיר האלו עוסקים בחברות בין נשים ובחגיגה שלה, לא שחררה ממני. לצערי, אני לא חושבת שאנחנו רואות מספיק מודלים כאלו. בטח שלא בתרבות פופ. נשים שהן פשוט חברות, על כל המשתמע מכך. למעשה, דוג’ה קאט וסוויטי חברו, ליטרלי, לטוויסט די מיוחד. 

דוג’ה וסוויטי לא המציאו חברות בין נשים והיא הייתה ועודנה קיימת לפניהן וללא תלות בהן, וטוב שכך. הן גם לא המציאו שיתופי פעולה מקצועיים בין נשים. עם זאת, הן שמות את חברותן המשולבת בשיתוף הפעולה הממשי שלהן במיינסטרים, בקדמת הבמה, ומעלות אותה על נס. בלי להתנצל, במה שנדמה כעוד קליפ ושיר של התעשייה. אכן קל לטעות בו ככזה, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מגניב בעיניי. הן מנצלות שפה אסתטית ורעיונית של היפ הופ ושל תעשיית הפופ, וממירות אותה למשהו חדש. הן עושות חזרה מנכסת על תימות וקלישאות מוכרות של היפ הופ. למשל: עיסוק בכסף, בממון או בעושר, בשיר שלהן מובא כמחמאה הדדית. הן משתמשות בהתפארות העצמית, הרווחת כל כך בז׳אנר, כדי להתפאר בחברות שלהן ובקשר הטוב שלהן. הכסף, שכצפוי יש המון ממנו ובשפע עד שהוא הופך תימה שלמה בשיר, שייך לחברות באופן בלעדי והבעלות עליו הופכת מחמאה בפיהן. כפי שאומר הפזמון, “Got her own money”. 

הטוורק, שנוכחותו בתעשייה אינה מבוטלת, לא מלווה אף גבר,.ומוצג כפעילות כמעט הדדית שסוויטי ודוג’ה נהנות לעשות יחד. בדומה לעיסוק בכסף, החברות עצמאיות, ניידות ובעלות סוכנות משל עצמן: “Drive her own car, she don’t need no Lyft”. הן נעות בחופשיות במרחב, בעצמן, וכך חברותן שוב, אינה תלויה בדבר מלבדן. 

מעניין לראות שדוג’ה קאט וסוויטי מצולמות בזירות שאינן חדשות לעולם הפופ וההיפ הופ. החל במה שנדמה כסביבה ביתית או סלון, וכלה בנסיעה בחוצות העיר (דקה דומיה לעובדה שסוויטי עשתה טוורק על מכסה מנוע של מכונית נוסעת בהפקה. כן כן), מסיבה או שיזוף על שפת הבריכה. הן בכל הסביבות האלו יחד. כך נראה שחוץ מזה שהן מציגות את החברות ביניהן כדבר שיכול לעבוד בעולם ההיפ הופ, ולעבוד מצוין (ואפילו להיות רווחי ומאד אסתטי). הקשר ביניהן יציב וחשוב דיו כדיי ללוותן בזירות שונות בחייהן. לא מדובר באביזר או אקססורי של פמליה או ליווי, כפי ששירים וקליפים אחרים מציגים. מדובר בחברות ושותפות שמלווה את דמויותיהן בקליפ בשלל זירות.

הסינגל של דוג’ה קאט, “Bottom Bitch”, מתוך אלבומה “Hot Pink”, ששוחרר באוקטובר 2019, עוסק גם כן בחברות נשית, בטקסט ובקליפ.

אני מאד מאד אוהבת אותו, והוא עמוס סוגיות מעניינות כשלעצמן. אבל בחינה ביקורתית של החברות המוצגת בסינגל ההוא של דוג’ה מאפשרת מבט נוסף על החברות המוצגת ב- “Best Friend”עם סוויטי. אחד ההבדלים המרכזיים הוא שיתוף הפעולה וההדדיות. “Bottom Bitch” איננו שיתוף פעולה, אלא סינגל של דוג’ה, בעוד ש”Best Friend” מארח את דוג’ה קאט, והוא סינגל של סוויטי מאלבומה שישוחרר בשנה הקרובה “Pretty Bitch Music”. היחסים המתוארים בתוכן ובקליפ של “Bottom Bitch” ממוקדים בעיקר ב… דוג’ה, כאשר חברתה מתוארת כ”Buttom”-.

עם כמה שאני מחבבת את הרפרנס לתרבות גאה, חברתה של דוג’ה בשיר זה היא בעיקר אקססורי, והיא כנראה גם לא פרטנרית מינית. היא למעשה כמעט ולא קיימת, אין לה ישות ברורה, קול או ממשות, בטקסט או בקליפ. בקליפ דוג’ה מסתובבת עם פמליה, שהיא המרכז שלה. בהיעדר קולה של החברה בשיר ובקליפ, דוג’ה חופשיה לתאר אותה כיצד שהיא בוחרת. והיא בוחרת לתארה כדבר יציב שהיא מסתמכת עליו, ואינו בעל כוח שווה ביחסיהן. עצם היותה הדוברת היחידה והדמות המרכזית בקליפ מביא לידיי ביטוי את אי ההדדיות והשוויון ביחסים. בנוסף, חלק משמעותי מהשפה העיצובית בקליפ נישתי יותר, אלטרנטיבי. בכך שומר הקליפ חברות בין נשים בזירה מסוימת מאד, בז’אנר, במשבצת. 

בהשוואה לכך, “Best Friend” מציג חברות הדדית, שמאפשרת שיח והשמעת קול שוויונית יותר.

שני הצדדים בחברות מקבלים אפשרות לביטוי עצמי. דוג’ה קאט וסוויטי חולקות פזמון, וגם משמיעות קול ייחודי בוורסים משלהן. מעניין, שבוורסים האלה הן בוחרות פחות לעסוק בעצמן בלבד. ויותר בהבעת חיבה ופירגון לחברה או לקשר ביניהן. אפשר לראות בטקסט של השיר מעין דו-שיח בין השתיים, שחוגגות את חברותן, וזו אכן סיבה ראויה לחגיגות. שמו של השיר, שבתרגום ישיר הוא “חבר.ה הכי טוב.ה”, יכול להיות מתואר מכל צד, כך שיש בו טשטוש מסוים של יחסי הכוחות. זאת ועוד, בניגוד ל”Buttom Bitch”, השיר והקליפ של “Best Friend” לא רק מותירים את האופציה של קשר מיני או רומנטי בין השתיים, אלא אפילו מרמזים לכך. ככל שהקליפ ממשיך, כך הנראות של סוויטי בעיקר הופכת חתרנית יותר ויותר מבחינת פרפורמנס מגדרי,.כאשר בסופו קופצות דוג’ה וסוויטי עירומות מצוק. יש בעירום הזה משהו משחרר,.כחוויה שדווקא הייתי אומרת פחות נשמעת למבט הגברי, וקיימת בקליפ כצורה טהורה יותר של אקט חיזוק חברות. 

למרבה האירוניה, נתקלתי ב-“Best Friend” כאשר נפגשתי עם חבר ממש ממש טוב. אחד הקשרים הוותיקים והעמוקים יותר שיש לי. אני מאמינה שזה לא מקרי במיוחד, שסוויטי ודוג’ה שחררו סינגל על חברות דווקא בזמנים בהם מגיפה עולמית קוראת לריחוק חברתי. והן מביעות בסינגל הזה קריאה לאפשרות בריאה יותר,.של חיזוק חברויות חשובות וחגיגה שלהן במרחבים בהם זה עדיין אפשרי. (וכן, המרחב הווירטואלי לגמרי נחשב).