Wap – סטנדרטים כפולים בלהיטים גדולים

לפניכם כתבה שעוסקת בתעשיית המוזיקה ובלהיטים מוזיקליים בעלי אופי מיני מאוד, אין בכל הדברים האלה דבר רע – רק רציתי שתדעו:) אלא אם אתם חיים מתחת לסלע, בוודאי האזנתם בנסיעה קז׳ואלית ברכב לשיר ״wap״ מבית היוצר של הראפרית קארדי בי ומייגן דה סטליון .אם לא יצא לכם לשמוע אותו בגלגלצ (בגרסתו המצונזרת) אולי נחשפתם לאתגר של השיר בטיקטוק. אם לא שם אז בטח ראיתם את הפילטר של הלהיט בסטוריז באינסטגרם. אם כל הדברים שהזכרתי לעיל נשמעים לכם כמו ג׳יבריש – מזל טוב אתם כנראה לא ברשתות החברתיות או מעל גיל 30.  אז מה זה לעזאזל wap? ולמה כולם מדברים עליו?

https://www.instagram.com/p/CDjdFxAAgoi/
בואו נתחיל בהתחלה…

“Wap”  הוא קיצור למילות השיר שגם חוזרות בפזמון – wet ass pussy. או בתרגום חופשי – כוס רטוב להפליא. (לא בטוחה שהמורה שלי לתרגום מהתיכון הייתה מאשרת את התרגום הזה 😳). מאז שיצא השיר בארה״ב לא מזמן הוא נהפך ללהיט רציני. הקצב המדבק והקליט של השיר הוא מהחומר ממנו עשויים שלאגרים. אבל לא ניתן להתעלם מהמלל של השיר שהופך אותו ללא פחות מעניין. נחשפתי לכמה סטטוסים מודאגים בפייסבוק בדבר המילים הפרובוקטיביות של השיר. והאמת? אני לא כל כך מבינה מה הביג דיל. הרי שבתעשיית המוזיקה כמו שבתעשיית האופנה או למעשה כל תעשייה אחרת שמעוניינת למכור משהו – כבר שנים משתמשים בסקס בצורה כזו או אחרת. עכשיו חשוב לי לומר – אין ספק שיש מורכבות בתכנים מיניים בוטים המופצים באינטרנט, העיניים של ילדים צעירים ונוער חשופים אליהם. אבל הפיתרון הוא לא להסתיר תוכן מיני אלא לבקר אותו ולדאוג לחנך למיניות בריאה, שיח ודיאלוג.

אבל מכאן ועד לבטל לגמרי את השיר? סליחה מישהו הזמין מנת צביעות עם קולה זירו בצד? 

אולי חשוב לציין – בשיר מתארות קארדי בי ומייגן איך הן אוהבות את העניינים במיטה, אין ספק שהן שולטות, דומיננטיות ויודעות בדיוק מה הן רוצות וכן גם כחלק מזה מדברות על איבר המין שלהן. ניוז פלאש – לנשים יש איברי מין והן משתמשות בהם בזמן יחסי מין לטובת הנאה ועונג. מה רע בכל זה? ולמה אנחנו בתור חברה נחרדים כשאנחנו חוזים בנשים חזקות כמו קארדי בי שמדברות באופן מוצהר על העונג שלהן במיינסטרים? כבר שנים שאנחנו שומעים מוזיקאים גברים מדברים ומתארים בשירים שלהם את כלללללל מה שהם אוהבים שעושים להם/שהם יעשו לנשים/עשייה משותפת בואו ניקח לדוגמא את טייגה – אחד הראפרים הכי מצליחים כיום ואת שירו “make it nasty” בו הוא מתאר ״I like blowjobs, she could be my employer Back it up, Then I put it in her backdoor”מזועזעים? לא? אולי זה כי הוא גבר.

https://www.instagram.com/p/CDck48wAWvH/
אז למה כשראפר שר על דברים מיניים כאלו זה הגיוני ולגיטימי בעוד שכשראפרית לוקחת את השליטה לידיים שלה ונותנת במה למה שהיא אוהבת זה נראה לנו חריג, מלוכלך ופרובוקטיבי? 

גם אם לא נרחיק לארצות הברית, נמצא מילים כאלה כאן אצלנו בארץ הקודש השמרנית. האם זה כל כך ברור ש״היא עונה לי כן״ ? – מתוך השיר ״ברבי״ של סטטיק ובן אל. או ״יש לה תחת תחת אש בום בום פאייה, עוקצ’תה בישבן כי אני״ מתוך השיר “הדבורה מאיה”. ״בסיעתא דשמיא שאני אצבוט אותה בטוסיק היא תצעק לי אייייה״ – מתוך השיר דוביגל של רון סקיי נשר?! את אותו הסטנדרט הכפול אפשר לראות גם באופן בו קליפים מצולמים. אנחנו כל כך רגילים לראות גבר במרכז כשסביבו הרבה נשים בלבוש מינימלי אני מזמינה אתם לצפות בכל קליפ של ראפר ממוצע, אין בזה שום דבר חריג. לעומת זאת משום מה לכולם יש טענות על הסטייל הנועז של קארדי בי. שאגב אינה היחידה, בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר אמניות לוקחות בעלות על המיניות שלהן ושמות אותה בפרונט כמו דוג׳ה קאט – (שאותה אני אוהבת במיוחד) וברוק קנדי.

המוסר הכפול והלא הוגן של החברה שלנו גורם לנו לתפוס את הנשים האלה כזולות במקום מה שהן באמת: חזקות, דומננטיות ועוצמתיות. מנכסות מחדש את מה שהיה שייך להן כל הזמן הזה.

אני זוכרת את אחת הפעמים הראשונות ששמעתי את אפרת גוש שרה את השיר ״אהבה״ כמעט בטוחה במאה אחוז שנעתי בכיסא שלי בחוסר נוחות, לא יודעת איפה לקבור את עצמי למשמע הגניחות הקצביות שלה. את אותה תחושת ההלם הרגשתי גם כששמעתי את s&m של ריהאנה, אני זוכרת שלא הצלחתי לעכל את השיר אבל היום בדיעבד מבינה כמה חשוב הוא היה עבורי – הוא זרע אצלי זרע של מודעות וסקרנות לגביי היחס של נשים למיניות שלהן בחברה. ובעצם לקיחת המושכות לידיים שלהן והצהרת הכוונות שלהן אני באופן אישי, מרגישה מועצמת יותר ונינוחה במיניות שלי בעצמי. 

https://www.instagram.com/p/CDmWCN7gYES/

דפוסים חברתיים לוקחים זמן לשינוי וכנראה שיש עוד הרבה אנשים חשוכים בדעותיהן שיאשימו הטרדות מיניות ואונס על נשים שהן משוחררות מינית ואני אומר את זה בפעם האלף – לנשים יש צרכים מיניים ופנטזיות ואפשר לעשות הכל כל עוד זה נעשה בהסכמה מלאה, רצון ושיח מכבד בין הצדדים העוסקים במלאכה. לוב איט אור הייט איט וואפ היה והוא כאן להישאר… מדובר ומושמע מאי פעם.