חתונה ממבט ראשון חזרה בעונה רביעית ומדוברת. ואני כאחוזת דיבוק בטראש וריאליטי כמובן מקפידה להקדיש את ערבי מוצ"ש ורביעי שלי לצפייה בניסיון הנואש של מוסד הנישואין להישאר רלוונטי. מטרת התוכנית חתונה ממבט ראשון היא לעשות כסף, אבל זו מטרה שמתחפשת מאוד יפה, עם שמלות כלה, חליפות, ירח דבש ואולמות חתונה. נדמה שהמטרה היא לכאורה לשדך זוגות חדשים לטווח ארוך, מה שקורה לעיתים נדירות. ככל הידוע לי, אנחנו בעונה 4 והזוג היחיד שהחזיק עד כה הם ניר פור והגר משה, מהעונה הקודמת.
בפרקים האחרונים התדמית הנחמדה של חתונה ממבט ראשון נחשפה, זאת לאחר שהפיצוץ המלחש לבוא בין בן ומנור הפנה אצבע מאשימה לאחראים שלו: הפסיכולוגים.
כבר כמה פרקים שנדמה שבן ומנור משודכים בשביל הרייטינג, דבר שלא חריג לתוכניות ריאליטי. זה רק צורם מאד בתכנית הזו, שיש בה פסיכולוגים מתנחמדים ואיזה ניסיון להיטיב ולשחזר מסורת עתיקת יומין, נישואין. המקרה הזה היה כל כך חמור, ובן היה מספיק פגוע חכם ומאוכזב כדיי להגיד להם שזו אשמתם. באותו רגע מחאתי כפיים מול המסך וזה פתטי מאד אבל זה היה פשוט אינסטינקט. השיח הסלים: בן האשים את הפסיכולוגים בשידוך לא טוב, ואלו מצידם לא לקחו אחריות או התנצלו. על אחת כמה וכמה: הם האשימו את מנור ובן באי התאמתם למשבצת קשיחה מאד, של זוג נשוי במהירות הבזק.
בן כעס ובצדק. העוול שנעשה לו ולמנור היה לא רק חסר רגישות ומרושע, אלא גם נעשה למען רווחים כלכליים ורייטינג, וזה ניכר. סירובם של הפסיכולוגים להכיר בטעות שלהם או להבין לליבם של בן ומנור צרם עוד יותר על הרקע הזה. מטרת התוכנית האמיתית נחשפה, והבליטה כמה חתונה ומוסד הנישואין הם פשוט עסק כלכלי, שמסתתר ממש ממש טוב מאחורי הינומות.
אני אוהבת לראות חתונה ממבט ראשון משלל סיבות לגיטימיות יותר ופחות. זה מעניין, הדינמיקה מרתקת, אני אוהבת לראות אנשים מבוגרים סגורים על חייהם ממעמד סוציו-אקונומי גבוה משחקים בדוקים האלה של חתונה ובטקסים החמודים שלהם. התגובות של המשפחה והחברים, המסע האישי של כל אחד ממשתתפות ומשתתפי התוכנית, הוידויים שלהם ושלהן על חיי האהבה הקודמים וההחלטה הזו "להתמסד" טלוויזיונית.
אבל אולי הדבר הכי מעניין שעושה חתונה ממבט ראשון, ולא במתכוון כנראה, זה לחשוף את ההבניה שהיא ההטרונורמה: ההנחה הכאילו מובנת מאליה שכולם וכולן סטרייטים, ונמשכים באופן "טבעי" למגדר המנוגד לשלהם לכאורה.
(כלומר, בן נמשך לבת, בת נמשכת לבן, בן לא נמשך למנור, וכן הלאה). אבל בקיצור הרעיון הוא שהטבע רצה זכרים ונקבות ביחד ובמונוגמיה, וכל מה שאחרת הוא חריג, ולא טבעי. כלומר, בעולם הטרונורמטיבי, מצופה מאיתנו להקים משפחה באופן ספציפי ומסוים מאד, עם פרטנר מהמגדר ה"הפוך" לשלנו, לאחר נישואין וכמובן שבגילאים הרצויים.
בספרה צרות של מגדר, עוסקת ג'ודית באטלר בזהות מגדרית כמופע, פרפורמנס, המשוחק ונלבש מחדש יום-יומית באמצעות שפה וקודים חברתיים. באטלר מערערת על הבינאריות המובחנת המוחלת על קטגוריות של מין ומגדר, ומדגימה באמצעות דראג כיצד הזיהוי הראשוני של מין עם מגדר הוא מלאכותי, היות והצגת הדראג משחקת על הפער המדומיין בין האנטומיה של מציג או מציגת הדראג לבין המגדר המוצג. לפי באטלר, כך הדראג חושף את המבנה החיקויי של המגדר עצמו.
אני רוצה להגיד שזה בדיוק מה שעושה חתונה ממבט ראשון, וזה מעניין. לדראג יש אינטרס לחשוף שמגדר הוא הבניה חברתית. לחתונה ממבט ראשון אין אינטרס לחשוף את מוסד הנישואין כעסק כלכלי או את התכנית כמכונת רייטינג שמשתמשת באנשים תמימים שרוצים אהבה בשביל כסף. אבל זה מה שקרה, ואם מישהו או מישהי תכננה שזה יהיה ככה: אני רוצה לתת לה כיף על החשיפה היפה הזו.
