בשבוע שעבר נערכה באצטדיון סמי עופר בחיפה תצוגת הבוגרים של המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי לעיצוב ויצו. לפני שנכנס לפרטים, אקדים ואומר שצוין כי זוהי השנה השנייה בה התצוגה מתקיימת בין כותלי העיר חיפה (לפני כן התקיימה בתל אביב). בתור קריית-ביאליקית שמחתי לראות שדברים כאלה קורים בבירת הצפון ואאחל לנו ושימשיכו לקרות כאן אירועים חשובים, מעניינים וקל"בים.
אישית הגעתי לתצוגה נרגשת במיוחד. כבר יצא לי לצפות בתצוגות אופנה בעבר אבל מעולם לא בתצוגת בוגרים, אז לא ידעתי בדיוק למה לצפות. לפעמים באירועים כאלה יש תחושה של חוצניות, כאילו יש מעגל אקסקלוסיבי שאתה לא שייך אליו. אך הופתעתי לגלות את האווירה הכמעט ביתית שהאירוע עצמו התאפיין בה. אווירה מיוחדת ואחרת מאירועי חברתיים רגילים. כמעט היה ניתן לחוש את ההתרגשות של הבוגרים כשהם עומדים להציג את פרי דמיונם ויצירתם בפני קהל בפעם הראשונה. לכל קולקציה שעוצבה סיפור וסיבה מאחוריה והשוני בין תצוגה לתצוגה היה מפתיע ומרענן. הנה התצוגות שהתחברתי אליהן במיוחד.
קרדיט צילום – ניר שטיינברג ותיאה פרנק
עפרי נבון – Endless Power
איך לא? הקולקציה הראשונה שמשכה את תשומת ליבי היא קולקציה בהשראת הוא כוח נשי. על נשים שנאבקו לשנות את ההיסטוריה והפכו את תפקידי הנשים לתפקידי מפתח. כשברקע מתנגן בעוצמה השיר CEO של נטע ברזילי, צועדות על המסלול דוגמניות שכל אחת שונה מהשנייה בסגנון אך כולן מייצגות את הגוונים השונים של איך אישה חזקה יכולה להיראות. חשופה יותר או פחות, בשמלה או במכנסיים , כל בגד וכל פרט בעל משמעות ומייצג נשיות במיטבה.
שחר בר לב – ידיים זרות
הקולקציה 'ידיים זרות' עוסקת בנושא של פגיעה מינית מתוך חוויה אישית של המעצבת. בתצוגה הוצג דיסוננס בין גווני ורוד ובדי טול רכים לבין בדים שחורים וקשיחים ועליהם רצועות ושלשלאות שמטרתם לספר על בובת מריונטה המופעלת באמצעות מפעיל בובות ששולט בה. היה מעניין לראות שהציגו את הקולקציה דוגמנים נשים וגברים יחד כהוכחה לכך שפגיעה מינית יכולה לקרות לכל אחד ולא רק לנשים.
שרה שלה – גלגול נשמות
קולקציה שנתנה לי הרגשה של חו"ל. שילוב קיצוני, נועז ונכון בבדים שונים וסגנונות שונים- בין מחויט ומרובע לשמלות שיפוניות רכות כאשר לכל לוק נוסף זוג משקפי שמש מרובעים כמעט עתידיים בסגנון. הדרך הטובה ביותר להסביר את האווירה זה לצטט את המעצבת שהבסיס לעיצוב שלה הוא האמונה בגלגול נשמות בעדה הדרוזית- "בקולקציה אני מציגה את התפרקות הנשמה עם הזמן, חליפה המתפרקת ומשתנה כמו הנשמה העוברת מאדם לאדם, גלגול שמתחיל בגוף אחד ונגמר בגוף אחר".
בסיום התצוגה עלו על המסלול כל המעצבים שלובי ידיים עם הדוגמנים, לצד מחיאות כפיים נלהבות מהקהל כשברקע שיר סיום מרגש. הייתה (לי לפחות) מין תחושת אופוריה כיפית ויצאתי משם שמחה וגאה בתרבות האופנה הישראלית שאנחנו יוצרים כאן לאט לאט.
