השבוע ארגנתי יחד עם חברה מכירת בגדי יד שנייה. זה קרה אחרי תקופה ארוכה שאני עומדת בכל בוקר ומסתכלת על ארון שלא נסגר ולא מוצאת מה ללבוש. הרגשתי שהבגדים שאני רואה באינסטגרם או בחנויות הם הבגדים שאני רוצה. אבל נגעלתי מהמחשבה על לרכוש כשיש ברשותי כל כך הרבה. אופנה מרגשת אותי. אני אוהבת בגדים ומרגישה שהם מדברים עבורי ואת מי שאני. לכן המשבר בארון היה בגדר משבר אופי עבורי. הייתי צריכה שינוי. גיבשתי תכנית בת שני שלבים להגעת המלתחה המושלמת עבורי (נכון לכתיבת כתבה זו), מלתחת קפסולה.
השלב הראשון היה להיפטר מרוב הבגדים שלי, אותם אני כבר לא יכולה/רוצה ללבוש.
הטעם שלי באמת משתנה כל הזמן, לא בהתאם לטרנדים, אלא פשוט כי אני משתנה כל הזמן. אני מרגישה שהבגדים שלי הם הביטוי לרגשות שלי, לתוכן שאני צורכת, או לאידיאלים שלי. ובהיותי אישה סקרנית שאוהבת להשתנות ולהתפתח (מושפעת שאולי נמצאת יותר מידי בפינטרסט) אלו משתנים כל הזמן.
השתחררתי השנה מהצבא. שנתיים שבמהלכן רק בסופי השבוע יכולתי לבחור מה ללבוש. מכאן, שרוב הבגדים שרכשתי היו מתאימים לבילויים ויציאות (מעט מאוד בד, המון המון צבע). עם גזירת החוגר אורח החיים שלי די השתנה. ועכשיו נוספו לי עוד חמישה ימים בשבוע בהם אני אחראית לאאוטפיט שלי! (משוגע.) העובדות הן שאני לא יכולה ללכת לעבודה עם מיקרו-סקירט. ובמקום לנכוח סטטית במדור על א' כל היום אני הולכת ממקום למקום, מאוקייז'ן אחד לאחר, מביזנס לפלז'ר. הסגנון שלי מתבגר לפתע לאחר שלא השתנה במשך שנתיים. ורוב בגדי היציאות שלי מצאו להם בית אחר ואוהב במכירת היד שניה או בתרומה.
בחזרה לתכנית הגאונית שלי. השלב השני הוא יצירת מלתחה פונקציונלית שאני באמת באמת אוהבת.
החלטתי לחרוש על עמודים של סטייליסטיות שאני אוהבת (ראו ערך מעיין מיילס ושירן פינקל). להתייעץ עם סבתא שלי, שכל הבגדים שלה הם על זמניים (את רובם אני, אמא שלי ואחיותיי לובשות עד היום). ולגלול בטיקטוק תחת ההאשטאג capsule wardrobe. אחרי מחקר מעמיק – אני יכולה לומר שהשלב השני הרבה יותר מורכב משחשבתי. הכיוון שלי השתנה. הבנתי שהתשובה היא לא לדמיין איך מלתחת החלומות שלי נראית אלא להתחיל בלשאול… מה היא אומרת ומשדרת וממה היא מורכבת?
אופנה איטית ומקומית
אני רוצה שהמלתחה שלי תייצג את הערכים שלי. אני מרגישה שימי האופנה המהירה מאחוריי. רוצה לתת "כבוד" לארון שלי. להכניס אליו רק בגדים ממותגים שאני מאמינה בדרך שלהם או שאני רוצה לתמוך במעצבים שמאחוריהם. זה אומר, להשקיע יותר באיכות ולא בכמות. לעקוב אחר המעצבים הישראליים הצעירים המרעננים והנפלאים שכאן. ובכך לתרום לאומנות שלהם. רבות דובר במגזין זה על צריכת אופנה איטית ומקומית, ולכן רק אזכיר שלכל קנייה שלנו יש השפעה כלכלית, אנרגטית, חברתית ואקלימית.
מי אני?
כדי לדעת מה מתאים לי, אני צריכה להכיר את עצמי יותר. אני צריכה לדייק יותר מי אני רוצה להיות. להבין את אורח החיים שלי, לתכנן את סדר היום שלי, לאהוב ולדעת להעצים את מבנה הגוף שלי. כמו גם, להחליט מי משפיע עליי וממי אני לוקחת השראה. אני לא בלוגרית מאל איי ולא אישה מבוגרת ועשירה. יש לי לו"ז די עמוס, אני חיה בקיץ של ישראל, והתקציב שלי די מוגבל. לפני שאני באה לקנות אני צריכה להיפגש עם כל העקרונות המנחים האלה, וכשאני מסתכלת על בגד, אני צריכה להעלים מראשי את התפאורה של פריז או ניו יורק, ולא לדמיין אותי לובשת אותו בחיים אחרים, אלא אם הייתי יכולה ללבוש את אותו הבגד בחיים שלי.
לא להתפשר
אני יכולה לקנות בגד או נעל שנראים מגניבים. או שמי שמוכרת אותם ברביעיית פלורנטין נראית מגניבה. או שהמשפיענית שהעלתה אותם נראית מגניבה, אבל הם לא בהכרח הכי נוחים או יושבים טוב על הגוף. בסופו של דבר הם יילבשו פעם אחת או ישכבו בארון. ביצירת מלתחת קפסולה "מושלמת" אני צריכה להיות ממוקדת ו"לבודד" את הבגד מהאטמוספירה הכוללת. אלא לחשוב אך ורק, אם הבגד עצמו, הבד שלו, הגזרה שלו, הצבע והתחושה בפני עצמם, מתאימים לארון שלי או לא.
לחשוב, להתאים, לשלב
כמו שממה שלמדתי מעקרונות מלתחת הקפסולה, היא שבגד אחד ייראה אחרת לגמרי בשילוב עם בגדים שונים. לפני שאני באה לקנות עוד, אני צריכה לחשוב על מה שכבר יש לי, והאם הבגד החדש יוכל להשתלב עם משהו שכבר קיים לי בארון. זה כן אומר לקנות קצת יותר בייסיקים, ולהיכנע קצת פחות לטרנדים.
זה בפרטים הקטנים
זה לא רק הבגדים, האביזרים והנעליים. זה האיפור, זה השיער, זה הריח, זה הגיהוץ, אורך מכפלת, גישה והרגשה. תמיד יהיו ימים שאני אתבאס על הארון שלי, השאיפה שלי היא לצמצם אותם כמה שאפשר בזה שהארון יהיה יותר אקסקלוסיבי. "לאצור" בתוכו בגדים שמדברים באותה השפה ושמדויקים לי. לדעת שיש ערך לבגד בארון, שהייצור או השילוח שלו פוגעים בסביבה שלי כמה שפחות, שהשקעתי בו מחשבה ויש לו משמעות עבורי. אולי התכנית שלי לא כזו פשוטה, והיא דורשת התבוננות וחשיבה, אבל בסופה אגיע למלתחה המושלמת, מלתחה שהיא שלי, והרבה יותר אני.
