"בריאות מינית" היא דבר עכשיו. בהרבה מובנים, מה שהיה ועודנו טאבו – מקבל את התווית של wellness בשיווק ובשיח הציבורי. מצד אחד, כך נוצרות אפשרויות חדשות של מיניות וקבלה. הטאבו מתרופף והשמרנות פוחתת. מצד שני – מה זה אומר שכדיי להיות מיניות ובוטות, אנחנו צריכות לקבל על עצמנו את החובה להיות בריאות? ובאיזו בריאות מדובר? דיון ביקורתי בשיח המדיקלי שמשתלט על שוק מוצרי המין.
לא צריך יותר מלגולל פיד אינסטגרם של כמה חברות מובילות בשוק מוצרי המין כדי להבין את המגמה ההולכת ומתגברת של מה שנקרא בישראל "בריאות מינית". תהליכים שקרו עד עידן ה"בריאות המינית", מסבירים איך הגענו עד הלום: מגיפת האיידס של שנות ה-90, שהעלתה למודעות את השימוש באמצעי הגנה כגון קונדום. הגלולות – שאפשרו עשרות שנים קודם לכן שליטה בווסת ובהריון, הנמכרות לפי מרשם בלבד.
מדיקליזציה
תופעה עולמית שקשורה בשיח על מיניות (אבל לא רק) נקראת "מדיקליזציה". בקצרה ממש – מדיקליזציה היא תהליך בו בעיות לא רפואיות מוגדרות כרפואיות ומטופלות כך. לרוב, במונחים של מחלה או הפרעה. דוגמה לכך היא ההתייחסות להומואים כחולי נפש והסיווג של הומוסקסואליות ב-DSM עד לפני 40 שנה. עוד ועוד תופעות מחיי היום-יום הופכות להיות תחת שליטה, השפעה ופיקוח רפואי. לא תמיד זה רע, אבל זה דבר שכדאי לשים לב אליו. לפי חוקרים רבים, המדיקליזציה המינית התעצמה מאד בעקבות המצאת הויאגרה.
לא הכל נורא
כששוטחות את ההגדרה הזו כך, זה נשמע מפחיד מאד. וזה באמת מפחיד במובנים רבים, אבל האפשרות של שיח רפואי סביב מין אפשרה גם אינסוף לאנושות – אינסוף מיני ובריא וטוב. של צעצועי מין בסופר פארם, של נגישות לחומר סיכה, של יכולת לדבר על מין בלי להתבייש בכך – כי מדובר בעניין בריא וסביר לכל דבר. זה לא נכון לגבי כל מקום, אבל בהרבה מקומות וחברות כבר יותר נוח לדבר על מיניות בשלל גווניה וצבעיה. זה משמח מאד, אבל בעיקר – זה מוכר.
כסף, מין ו"בריאות"
בעולם הקפיטליסטי, של שוק חופשי ושל כסף כערך עליון – אי אפשר להתעלם מהאינטרס של חברות ענק להניח את ידיהן ומיד על מה שקשור בשיח המדיקלי של מוצרי מין. מה שפעם היה נחשב קינקי ומוזר, פטישיסטי ואסור, משווק כבריא וטיפולי, בגוונים בהירים. וברור שזו לא אמת מוחלטת. האמת היא שויברטור הוא ויברטור וקונדום הוא קונדום, ולאורך ההיסטוריה אנחנו מוצאים כל מיני סיפורים לספר עליהם ולחפש סיבות "הולמות" לערוך בהם שימוש, למרות שיש דברים שבאמת מיותר להסביר. למה כל כך חשוב לנו להמציא סיפורים אחרים לגבי המוצרים האלו ואת מי זה משרת? הבעיה היא שלא בהכרח אותנו.
דוגמה מדהימה הוא המותג של גווינית' פאלטרו, שכבר עורר לא מעט שיח, "goop". זהו מותג לייף סטייל שגורם לניו אייג' של הניו אייג' להחוויר לידו. מוצרי מין מסווגים בקטגוריית ה"wellness", שזה לא שקר מוחלט כמובן. הם מוצבים לצד oral care, mindfulness, aromatherapy. זאת אומרת, ששימוש בוויברטור הוא אותו "self care" כמו מיינדפולנס או נטילת ויטמינים.
זה ברור שסקס יכול וצריך להיות אפשרות כיפית ונעימה של לייף סטייל
משהו שנעים לנו וכיף לנו לעשות – והוא מסייע גם במובנים אחרים של קשרי גוף-נפש. כמו מיינדפולנס או כמו ארומה תרפיה ושאר הקטגוריות. אבל זה לא ממש ככה. בסוף, סקס הוא לא מיינדפולנס. אך ברגע שחלה התעלמות מהמורכבות שבין בריאות ובין מין – בריאות מהווה תירוץ למיניות. וזה ברור מאד איך כל אלו חוברים יחד – קל מאד לטשטש בין צרכים בריאותיים (גביעונית, כדורי קיגל, קונדום) ובין צרכים גופניים אחרים, והרי, ברור שאלו קשורים מאוד בבריאות האדם.
כך, השיח המדיקלי לא מסיר את הטאבו, אלא הופך את הטאבו למשהו חדש ומתוחכם יותר – מיניות זה בסדר, כשהיא בריאה ונמדדת במובנים רפואיים, כאשר ממסגרים אותה תחת קטגוריית ה-wellness שממילא נמצאת בכל מקום. אז מה עשינו בזה? ומתי זה יהיה בסדר פשוט לעשות סקס?
