שלושה שבועות בדיוק עברו מאז עלה לאוויר קמפיין הסושיאל של בית האופנה מיו מיו עם אמן הוידאו לוקה לוצקי. שלושה שבועות בהם אני מחפשת תשובה, מענה או כל הסבר למה שקרה שם. ואני לא היחידה ברחבי הרשת מאות תגובות, ציוצים וגולשים שמנסים להבין מה פשר העניין. אם עוד לא יצא לכן.ם לראות, מצפה לכם חוויה. ואם גם אתם כמוני מוטרדים ברמות… הנה כל מה שהצלחתי למצוא באינטרנט.
הקמפיין המדובר שנקרא בעברית, מיו מיו קיץ, מונה 6 סרטונים קצרים בהם נראים בכל פעם צמד דוגמנים אחר עושים משהו.
מה זה משהו? בוידיאו הראשון שנקרא "2 זרים מספרים סודות", רואים 2 דוגמניות עומדות אחת ליד השניה ומתלחששות. וידאו מספר שלוש נקרא "2 זרים מחייכים אחד אל השני" וגם בו רואים 2 דוגמנים עומדים צמוד מידי ומחייכים כל אחד בתורו אל השני. אקצר ואספר כי בבאים רואים צמד מחמם אחד לשני את הידיים. צמד בוהה אחד בשני וממצמץ. ואיך אפשר גם בלי צמד מלטף אחד לשני את הפנים בתורות. וכך הלאה.
הוידיאו הראשון אליו נחשפתי היה זה עם המצמוצים. בכנות, חיכיתי לפאנץ'. אבל הוא לא הגיע. וכשהוא לא הגיע תחושת אי נוחות אדירה השתלטה עליי. למה לעזאזל יקחו 2 דוגמנים ויגרמו להם במשך כמעט דקה למצמץ כשהם שוכבים כל כך קרוב אחד לשני. למה?! תגידו לי למה?! זעם אמיתי נוצר בתוכי. הייתי חייבת לדעת מי חשב שזה הגיוני. מי האדם שאשכרה עינה את שני הדוגמנים האלו בשביל לייקים? מה הוא רצה? שאני ארגיש אי נעימות? מאינטימיות? יופי הוא הצליח. עכשיו מה?
זעומה ומתוסכלת יצאתי לאינטרנט לחפש מי זה אותו לוקה לוצקי ולמה בית האופנה האיטלקי בחר בו ליצור את… זה.
בעמוד האינסטגרם שהיה מקושר לפרויקט התגלה צלם מוכשר עם סגנון שאני באמת מאוד מעריכה. בעמוד שמסודר באופן מופתי מצאתי גם, לא תתפלאו לשמוע, עוד סרטונים מהסוג. כנראה שמדובר בסדרה של הצלם והוא מתעלל כך באנשים עוד הרבה לפני מיו מיו. אלא שמעבר לעבודות שלו לא מצאתי עליו כמעט כלום באינטרנט. תתפלאו לשמוע אבל דבר כזה יכול לקרות ב-2023. כך הגעתי לאתר בית האופנה, במטרה לנסות ולמצוא בו מידע על הקמפיין. בכל זאת קמפיין קיץ. תתפלאו לשמוע 2, גם פה לא היה כלום.
אז חיכיתי. הייתי בטוחה שכעבור כמה ימים מישהו יכתוב על זה. כתבה כל שהיא תתפרסם. הודעה לעיתונות תצא. אבל כלום. פה כבר איבדתי את זה. איך יכול להיות שבית אופנה כל כך גדול ומכובד מעלה כזה פרויקט ולא מתייחס אליו? לוטה וולקובה הייתה הסטייליסטית וגם אצלה שום מידע חדש. וולקובה חטפה כל כך הרבה אש השנה. איך יכול להיות שאנשים לא בדרך לביתה עם קלשונים על אי הנעימות שהיא גרמה לנו פה?
יותר מתוסכלת כבר מזעומה (כי בכל זאת עברו כמה ימים) החלטתי לפרסם את הודיאו בעמוד האינסטגרם ולשמוע את דעתם של חבריי וחברותיי לאינסטגרם. "חוכמת ההמונים לא תאכזב אותי" חשבתי בלב.
והיא לא אכזבה, היא עצבנה אבל לא אכזבה. למה התעצבנתי? כי כמות האנשים שכתבו לי והציעו בכל פעם נק מבט שונה לחלוטין על הפרויקט היתה מרגשת. פתאום הבנתי שה"שקט" הזה של המותג, של היוצר ואפילו של וולקובה, יצר חלל עבור הצופים. כל אחד פירש את האינטימיות אחרת. כל אחת ראתה בו אמירה משמעותית אחרת וכולן יחד יצרו פסיס מהפנט של אנושיות (וזה חברים מעצבן. כי כאילו למה כולם ראו בזה משהו יפה ורק אני איבדתי את זה??).
כתבת המגזין ורד גולדמן מיהרה לכתוב לי שלדעתה המטרה היתה לשדר את "כל מה שכביכול הבגדים אמורים לגרום לך להרגיש. רגעים מיוחדים, תמימים ומאוד ספציפיים, אפילו נוסטלגיים של החיים. אינטימיות. רגישות. רגשות." ספיר גולדמן שהיא קריאייטיב דירקטור במקצועה הסבירה לי איך לדעתה המטרה הייתה לייצר תחושת אינטימיות קרובה בהשראת סרטים צרפתיים ישנים. חברה אחרת כתבה לי למה היא חושבת שהפרויקט בכלל נוצר בבינה מלאכותית במטרה לעורר מודעות לנושא! דבר אחד בטוח – לא משנה מה הקמפיין בכלל אומר או מה הייתה הכוונה. הוא הצליח, אנחנו מדברים עליו.
