את לימודי האיפור שלי סיימתי לפני כ8 שנים. הייתי בת 16, שלפי משרד התמ״ת וחוקי מדינת ישראל זה הגיל הצעיר ביותר בו אפשר ללמוד איפור. בכל שבוע עליתי בהתרגשות על קו 66 מפתח תקווה לבית הספר לאיפור, עם מזוודה עמוסה בציוד ואמביציה המאפיינת רק בני נוער.
הייתי בטוחה שאני הולכת לכבוש את עולם האיפור בסערה, נשרתי מהתיכון וזאת הייתה המטרה היחידה שהייתה לי לנגד עיניי. זאת הייתה התקופה שבה לא היה אפשר להתחמק מסרטוני האיפור של אשלי וקסמן בקשי ביוטיוב. שהאודם היה מאט והסקין היה קריספי. הרבה לפני עידן ה״No makeup makeup” שמאפיין את התעשיה היום.
מאז ועד היום, בתי הספר לאיפור לא שינו יותר מדי את שיטות הלימוד והתכנים הלימודיים שלהם.
השימר הזהוב עדיין מונח על עצם הלחי בגסות. השיעור עדיין נמשך 4 שעות שמתוכן חצי תיאורטי וחצי מעשי, המדריכים עוברים בין התלמידים ומציצים מדי פעם בתרגול כדי לראות מה מתבצע. בתי הספר לאיפור מוכרים חלום לאוכלוסיות החלשות ביותר. רוצה לזכות בעצמאות כלכלית? לעשות הסבת מקצוע בגיל 45? או להתחיל את החיים עם מקצוע רווחי ביד? לעבוד בעבודה מכניסה מהצד כסטודנטית, ״איפור במקום מלצרות?״. מה הבעיה, בואי אלינו ותוך שלושה חודשים ושיעור פעם בשבוע תוכלי לחיות את חיי הזוהר ולהשתלב בתעשיה בקלילות.
לתחושתי מדובר בשיטת מכירות אגרסיבית שמתבססת בעיקר על תפיסת החיילות המשוחררות הטריות באמצעות מודעות פייסבוק ומלגות שקריות. וזאת במטרה לשים יד על הפיקדון הצבאי יקר הערך שנועד לממן לימודים אקדמיים וקורסים מקצועיים. פיקדון שבסוף מתבזבז במפח נפש על קורס איפור סתמי, לא אפקטיבי ומזוודה מלאה במוצרים זולים במחיר מנופח כדי להצדיק את מחירי הקורסים. לפני כמה שנים הופתעתי לגלות שחלק משיטת המכירות בבית הספר בה למדתי, כוללת הצגה של דף האינסטגרם שלי לתלמידות הפוטנציאליות. ״זאת? למדה אצלנו! הבוגרים שלנו מצליחים ועובדים בהפקות ועם כלות״.
מכונת המכירות המשומנת נמשכת גם במהלך הקורס עצמו.
בכל פעם המורה יצוץ עם מוצר חדש שלא קיים במזוודה ויזרוק כדרך אגב. ״אתן לא חייבות את זה… אבל זה יכול לשפר את האיפור שלכן, ותוכלו לקנות את המוצר בסוף השיעור בחנות בית הספר עם הנחת התלמיד שלכן״. בדרך כלל המחיר בשוק החופשי זול יותר גם אחרי ההנחה. פעמים רבות החוצפה הגדולה היא שמדובר במוצר שהוא חלק מליין פרטי של בית הספר.
יש אלו אף שמוכרים בבית ספרם מותג פרטי ומציגים אותו כמותג חיצוני שלא שייך לבית הספר. כדי להמשיך לשווק לתלמידיו את המנטרה הקבועה. ״אנחנו לא מחזיקים מותג של בית הספר כמו בבתי ספר אחרים. אנחנו לא דוחפים מוצרים לתלמידים, אנחנו מציגים בפניכם את כל המגוון הקיים ואתם מחליטים בעצמכם מה לקנות״.
בתי הספר לאיפור משחררים לתעשיה בכל חודש כמה כיתות עם עשרות תלמידות.
בהערכה גסה, במדינת ישראל נולדות כל חודש כ-500 מאפרות חדשות לפחות. בכיתת האיפור בה אני למדתי, נותרתי המאפרת היחידה שעובדת במקצוע. רוב המאפרים שמלמדים היום בבתי ספר לאיפור הם בכלל לא מאפרים שעובדים ברציפות בתעשיה. חוץ ממספר טאלנטים שאמורים למשוך תלמידים לבתי הספר ומקבלים חוזים פרסונליים. המשכורות הנמוכות, לרוב כ-250 שקלים לשיעור בפרילנס כולל נסיעות, לא יכולות למשוך מאפרים מצליחים לעבוד. הרמה הנמוכה של הסגל משמרת רמה נמוכה בקרב התלמידות.
כמה אירועים שזכורים לי היטב, גורמים לי בדיעבד להתחרט על שנרשמתי ללימודים.
המקרה הראשון והמייצג קרה בשיעור שבו למדנו להניח מייקאפ וקיבלנו שעתיים שלמות לתרגל, איפרתי גם את העיניים של חברתי לאחר שסיימתי את המטלה. איפור חמוד שאם אסתכל עליו היום כנראה עדיין יעלה בי חיוך. המורה שעברה בכיתה נעצרה מולי ונזפה בי. ״את לא יודעת מה את עושה! עדיין לא למדנו לאפר עיניים! תפסיקי!״. אין חשיבה מחוץ לקופסא ודעות עצמאיות מנוטרלות. בדיוק ההפך ממה שאמור לקרות בלימודים אומנותיים.
כל השלבים הנלמדים הם טכניים ביותר ואין לחרוג מהם. כל מאפרת יודעת שבניגוד למה שחשבו לפני 20 שנה, לאיפור אין כללים ושלבים מוגדרים. מותר לאפר קודם עיניים, או לשים סומק לפני מייקאפ, או לא לשים מייקאפ בכלל. יצאתי מהלימודים בחוויה שיש רק דרך אחת נכונה לאפר, מה שהרס לי את האינטואיציה שהייתה לי עוד לפני הלימודים. לקחו לי שנים רבות לשחזר ולייצר שוב ביטחון בתהליך עבודה חופשי ומאוורר.
אלא שהמונופול של בתי הספר לאיפור נגמר כבר מזמן. כל הידע המקצועי קיים היום בטיקטוק וביוטיוב, אין דרך אחת נכונה להתאפר או לאפר בה, כל אחת יכולה לשחק עם צבעים וטקסטורות ולהגיע לאין סוף לוקים בלי הרבה מאמץ.
אז מה האלטרנטיבה? אם החלום שלך הוא להיות מאפרת, חשוב שתקחי בחשבון מספר דברים:
הקמת העסק כוללת השקעה כספית כבדה. המזוודה שתקבלי בבית הספר לאיפור לא תספיק אפילו לקבלת הלקוחות הראשונות. תתכונני להוציא עשרות אלפי שקלים על ציוד והכשרות. אם הייתי צריכה להתחיל היום מחדש את הדרך המקצועית שלי, הייתי פותחת את האינסטגרם, מחפשת את המאפרים שאני מתחברת לעבודות שלהם, ומבקשת להיות אסיסטנטית במשרה מלאה. ללמוד את המקצוע כמו שוליה, הכי אולדסקול. כדי להעשיר את הידע הייתי הולכת להשתלמויות אצל מאפרים מובילים, משלמת כמה אלפי שקלים לשיעור אבל יוצאת עם הידע הרלוונטי ביותר.
הפריווילגיה להיות מאפרת בלבד שמורה היום לבודדות. כמעט כל המאפרות בתעשיה עובדות גם בעיצוב שיער. מקצוע נפרד שכולל הכשרות נפרדות ומוצרים נפרדים, אך יניב לך הכנסה כפולה ואפילו יותר מכך. אם את לא אוהבת לעבוד עם שיער, כדאי שתתרגלי לרעיון כי כנראה שלא יהיו לך הרבה ברירות כדי לשרוד בעסק.
מאחורי הקלעים של תעשיית היופי לא כל כך זוהרים. המיסים חונקים כמו אצל כל עצמאי, העבודה היא סביב השעון והתחרות קשה. ועדיין זאת העבודה הכי טובה בעולם בעיניי, ולא הייתי מחליפה אותה בשום עבודה אחרת. אם את לא פריקית של הדבר, כדאי לוותר מראש.
הכותבת היא מאפרת ומעצבת שיער מקצועית שעובדת בתעשיית האופנה והאירועים.
