לא חשבתי שאכתוב את השורות האלה שוב. לפני כמעט 4 שנים, בימים הראשונים של מגפת הקורונה כתבתי כתבה שקראה לתמוך בתעשייה המקומית. העולם נסגר כולו והחוסן הלאומי שלנו נמדד אז בבחירות הצרכניות שעשינו. היום העולם ממשיך בשלו וגרוע מכך מראה לנו את פניו האמיתיות. על כן היום, החוסן הלאומי שלנו ימדד בהכרה שאין לנו ארץ אחרת.
שבועיים עברו מאז תחילת הלחימה, שבועיים בהם חווינו טראומה לאומית ונחשפנו בצורה הקשה ביותר לאנטישמיות יוצאת דופן.
בתור ילדה היה לי מאוד קשה לתפוס את הקונספט של השואה. לא הצלחתי להבין איך שנאה יכולה להביא למצב בו אדם אחד פוגע באחר. ולמרות שהוריי הבטיחו שלא יהיו מלחמות כשאהיה גדולה, יצא לי לחיות כמה וכמה מהן. יצא לי גם לטייל ביעדים שונים ולהתבקש על ידי ההורים לא לדבר עברית בקול רם. ההבנה, שהשפה והלאום שלי יכולים להעמיד אותי בפני סכנה במדינות זרות חלחלה מאוד מהר. ההבנה שאדם זר יפגע בי או בבני משפחתי רק בגלל הדת אליה אנחנו משתייכים, התעצבה. כך עד גיל 12 הקונספט של ה"שואה" היה לי ברור, עובדה מוגמרת.
זו אולי אחת הסיבות שהוידאו של בלה חדיד צועקת ש"פלסטין תהיה חופשיה" מהנחל ועד לים עשה לי צמרמורת כשפורסם. הבנתי שההשמדה של העם היהודי עדיין נחשבת על ידי רבים מטרה עליונה וסבירה. אבל זה היה רק הקדימון, כי אותן קריאות התרחבו. אנשים ונשים שהערכתי ברחבי העולם בזבזו ימים רבים בהצדקת מעשי זוועה נתעבים. ובעצם אם באופן נחרץ או בשתיקה שלהם נתנו יד והמשיכו לקדם את האידיאולוגיה הנאצית. האנטישמית. גם היום ולמרות המראות.
אז איך זה קשור בכלל לתעשיה המקומית אתם שואלים? כי זו הוכחה ניצחת, שוב אחרי מגפה, שאנחנו חייבים לחזק לקדם ולתמוך האחד בשני.
בימים בו כולנו רצים לקנות תחתונים, ולהכין אוכל לחיילים צריך לזכור גם את המדינה בה אנו חיים. את התעשיות בהם אנחנו פועלים ואת העתיד שהיינו רוצים לראות. אם היום לא נצא ונקנה מוצרים שיוצרו בארץ, אופנה ועיצוב ישראלי, לא נהנה מהתרבות האוכל והעסקים המקומיים של כל אחד ואחת מאיתנו. בסוף המערכה נגלה שגם התעשייה שבנינו כולנו יחד בשתי ידיים הושמדה. שהשנים, הזיעה והמאמץ שהסבות והסבים וההורים שלנו השקיעו במדינה שהם כל כך אהבו ירדו לטמיון.
אז זה הזמן לשמור את הכסף בארץ, לחזק את העורף ולתת לעסקים הקטנים שאנחנו כל כך אוהבים את האפשרות להמשיך ולהתקיים. אל תקנו בעסקים בחול שיצאו נגדנו. אל תזמינו מתאגידים שלא עמדו לצידנו. וגם אל תתנו את הכסף למי שלא מגנה מעשי טרור מזוויעים כנגד מדינת ישראל. היום אולי יותר מתמיד צריך להבין שלכסף שלנו יש משמעות, הוא כוח והוא צריך ללכת לעם המופלא שלנו. זה שהתגייס ביום אחד בשלל צורות ודרכים לתמוך לחבק ולעטוף. כך שאם אין לנו ארץ אחרת, וכפי שראינו אין לנו גם עם אחר, ההתגייסות הבאה של כולנו צריכה להיות עבור המשק הישראלי והעסקים הקטנים והאהובים שבו.
