כשאומרים שהעורף כולו התגייס למאמץ הלאומי – לא צוחקים. מכל הז'אנרים כולם אפשר רק לראות ולהתרשם ממי שהופכים והופכות את הכישרון שלהם כל יום למתנה אדירה, ומעל הכל – לישראל ששווה להיות בה, להילחם עבורה, ולחזור אליה. ישראל של מוזיקה מדהימה ואמנים ואמניות מדהימים עוד יותר.
המלחמה האחרונה הביאה על בני ובנות הדור שלנו הלם אדיר ואבל עצום, לא רק על האבידות והאובדן שנשפך מכל עבר, אלא גם על המקום שלנו כאנשים צעירים שחיים בישראל. שעתידים להמשיך לחיות כאן. משהו בחברה הישראלית מתרגם אבל ומצוקה לפעולה אדירה של ציבור שמסרב לשבת בשקט, ובתעשיית המוזיקה כבר אפשר לראות את ההתגייסות המדהימה של אמנים ואמניות מכל רחבי המדינה, הז'אנרים, והעמדות. הטקסט הזה הוא לא רק סיקור של מה קורה, אלא גם הצעה למה יכול לקרות
באים לשמח
מה משותף לרביד פלוטניק, יסמין מועלם, פלד, חנן בן ארי ועוד רבים? כולם מפרפרים בין בסיסי צה"ל, בתי חולים ובתי מלון המשכנים את פליטי הדרום כדיי לשמח חיילים וחיילות, פצועים ופצועות, נפגעים שונים מהמתקפה ומשפחות מתארחות. השירים של יסמין מועלם, שתמיד נוגעים ללב ויש בהם איזו חוויה ישראלית מזוקקת (יהיה טוב, כבר אמרנו?) מתנגנים בכל מקום. וכשאני אומרת בכל מקום, הכוונה היא גם ברגעים הכי קטנים שמתאפשרים בחזית – למשל, מסתערב שהעלה קאבר ל"יחפים", צבר אהדה מטורפת בטיקטוק (בצדק, ולא, אני לא יכולה לכתוב כבר "התפוצץ כמו פעם). בעקבות הקאבר יסמין והצוות הגיעו לשיר ולנגן יחד עם החיילים בבסיס. יסמין מועלם היא ממש לא היחידה. גם היא, טונה, רביד פלוטניק, העלו לאחרונה פוסטים לאינסטגרם שמסבירים כיצד ליצור איתם קשר בתקופה הזו ומתנצלים על העיכוב במענה לאור העומס בפניות. יישר כוח.
ממנפים את הפלטפורמה – מתגייסים להסביר את ישראל. גם עבור ישראל עצמה
לא מעט מוזיקאים, חלקם בינלאומיים יותר ופחות – משתמשים ומשתמשות בקהל ובהשפעה כדיי למסור עדות והסברים על המצב במדינה. חוץ מלהפגין אזרחות פעילה מאד, נינט לא מפסיקה להעלות תוכן של הסברה ולהופיע במופעי התרמה. כהן, המפיק והראפר, מייצר תכני הסברה עצמאיים ואישיים, שנותנים מקום לחוויה הסובייקטיבית שלו כאזרח ישראלי. רבים קוראים לשינוי – ומשתמשים בתפקיד החברתי שלהם כדיי לקרוא לשינוי בתוך עצמנו. מוקי למשל, שהעלה פוסט ומתבטא נגד המחדל ובעד החלפת המנהיגים והממשלה. נועה קירל, הקמע הלאומי אפשר לומר, ממנפת את הנוכחות הבינלאומית שלה – והאמת היא, שהיא עושה את זה לפני שזה נהיה מגניב. לפני המלחמה. היא לא רק שרה את המנון התקווה לקהל של העולם, היא דואגת לשתף עדויות, לתרום סכומי עתק, לפגוש ילדים מהדרום ולוודא שאף אחד לא נשאר מאחור. גם לא החטופים.
מייצרים מוזיקה – מחברים את העם
שירים ישראלים צצים כפטריות אחרי הגשם בעקבות המלחמה, ונותנים לישראל קולות מוזיקליים מגוונים שמייצרים חיבור רגשי, פורקן וסולידריות. בין השירים הבולטים שיתוף הפעולה של איזי ואודיה, 7 באוקטובר, שנכתב לאחר שיחות עם ניצולי הנובה והופעות בבסיסי צה"ל. היום, 26/10/23 גם אינפקטד מאשרום, עומר אדם ושרק הצטרפו, והוציאו את השיר "תרקוד לנצח", אותו הקדישו לחללי הנובה ומשפחותיהם. גם קולקטיבים צעירים יותר מתגייסים – כגון הפרויקט של "היפהופ ישראל" שחיבר בין הפזמון של דודו טסה ("איזה יום") ובין המילים והראפ של הילל גוטמן ויאנג בוטה, שחברו לכדיי יצירה באמת נוגעת ללב שמוקדשת לזכר הנרצחים, הפצועים והשבויים. צוקוש הוציא שיר רבאק, ועטרה אוריה ("ילד מטריה") הוציאה את השיר "לתמיד" בשיתוף עם משטרת ישראל להנצחת השוטרים ולוחמי משמר הגבול. זה עניין של זמן עד שנוכל להכין פלייליסט "חרבות ברזל".
התגייסות מוזיקלית מסוג אחר ולא פחות חשוב היא התגייסות המפיקים לאירוע – שמייצרים ביטים, עריכת סאונד, וכל היוצא בזאת למען הסברה ישראלית ויצירה ישראלית עכשווית. יש לציין את עומרי דהן, שחבר למפיקים רבים ומעולים, והרימו יחד ביט טייפ של מעל 75 ביטים בשיתוף 50 מפיקים שונים לשימוש חופשי. זה הרגע להרים לכל המוזיקאים, הראפרים והמפיקים בחזית ובדרום – אתם שמכינים פלייליסט עבור הפלוגה במילואים שלכם, אתם שדואגים לייצר מעגל בכל פינה בבסיס, אתן שיוצרות וורסים באנגלית של הסברה ומעלות אותם כל יום, אני רואה אתכם.
התגייסות למען צה"ל ולמען תושבי ותושבות הדרום
אחד הדברים המיוחדים באמת, והמרגשים ביותר שנתקלתי בהם, הם מוזיקאים גדולים שנרתמים לטובת המוזיקאים תושבי הדרום. אורי שוחט, מסנדקי ההיפהופ של ישראל, דאג באמצעות גיוס תרומות וציוד לאולפן חדש עבור מפיק בן 16 מקיבוץ בדרום. האמת היא, שמהרגע הראשון, מוזיקאים ומוזיקאיות התגייסו לשינוע, גיוס תרומות ורכישות מאסיביות של ציוד – לפני תגובה ממשלתית, והקימו מערכי ענק שעשו הבדל מהותי בשטח, וממשיכים עדיין להאכיל חיילים ולשקם אולפנים. ביניהם צוקוש שכבר נכתב עליו, ליעד מאיר, דודא (יובל ניאזוב), בלולו, מיש בז'רנו, וללא ספק עוד המונים. המונים. סליחה שאי אפשר לעקוב אחרי כל העשייה המטורפת הזו ברמת השם הבודד.
פריקה והחלמה
מלבד השירים המחזקים, מוזיקאים ומוזיקאיות קוראים וקוראות להיכרות עם מונחי הפוסט-טראומה והחשיבות של טיפול מהרגע הראשון. בדרכים שונות, הם מביאים לתודעה את החשיבות של החלמה מנטלית, כזו שיכולה להתקדם קדימה גם באמצעות ביטוי עצמי, אומנות ומוזיקה. דורון מדלי העלה לרשתות החברתיות מהר מאד הצהרות שלו ואזהרות מהמצב ומסרטוני הזוועה שהסתובבו, לוקץ' עוד טרם המלחמה העלה תוכן בנושא של מצבים נפשיים וטיפול, והקריאה לשמור על הנפש – בחזית ובעורף – מהדהדת בעוצמה. העשייה המוזיקלית ידועה באפשרויות התרפויטיות שלה, בכוח שלה בביטוי עצמי, וחשוב שנזכור שזה כלי שאפשר להתמודד באמצעותו עם המצב. זה זמן ורגע טוב לתמוך ולפרגן לכל מי שמצליח, גם לרגע, התעמק בצליל או במילה ולשהות עימם. כל אלו לצד לייבים הפגתיים שמיטב האמנים והאמניות מתגייסות אליהם: בין היתר נוגה ארז, ג'ני פנקין, דניאל רובין ועוד.
מוסדות מוזיקה בפעולה
אם מוזיקה היא תמיד מפלט אפשרי, הרי שבעיתות חירום הנחיצות שלה רק עולה. בהתאם, מוסדות תרבותיים ומוזיקליים מסבים את פעילותם במידת האפשר לתרום למאמץ. עושה רושם שמוסדות המוזיקה נתקלים גם בדרישה לפעול ולהמשיך להתקיים, ודוגמה טובה לכך היא הקהל שוויתר על החזר כספי כדיי לתמוך באינדינגב שבוטל, על מנת שיוכל לקום על הרגליים ולפעול בעתיד. לאור ההיענות הגבוהה, ההנהלה פתחה מגוון אפשרויות לתמוך בפסטיבל שהוא כבר מוסד ישראלי לכל דבר ועניין. ה"תדר" מעלים שידורים חדשים כל ערב בשבע וחצי, שכוללים שיחות על המלחמה וגם קו תרומות בשיתוף פעולה עם "תרבות של סולידריות". מוסדות שונים פותחים אט אט בתכונת מצומצמת – בין היתר בית העמודים, והכולי עלמא שהעלו בשבת האחרונה מופע התרמה לעוטף.
