היום נתחיל בגילוי נאות – הכתבה הזו נכתבה לפני השבת השחורה ובתכנון היא הייתה אמורה לעלות בערך בשבוע שלאחר ה-7 באוקטובר. יותר מחודשיים אחרי, כמובן שעוד לא חזרנו לשגרה רגילה אבל החלטנו להוציא את הכתבה לאוויר במטרה לתמוך בכלכלה הישראלית ולפרגן לעסקים קטנים בתקופה לא פשוטה. עם כל המורכבות שבדבר אני מרגישה שזו חובתנו לצאת ולחזק את המסעדות שלנו, גם בשבילן אבל גם בשבילנו.
בשקט בשקט, ברחוב צדדי קטן בכרכור מסתתרת לה איטלקית בשם רוברטה וינצ'י. במבט ראשוני על המסעדה ועל התפריט ניתן להסיק שהמקום מונגש ומתאים מאוד למשפחות וילדים. מה שאישית ברוב המקרים דווקא עושה לי קצת טרן אוף. וזאת מהסיבה שלרוב במקומות כאלה האוכל הוא בינוני ובייסיק והאווירה לוקה בחסר. לכן כשהגעתי לרוברטה שמחתי לגלות שמדובר במסעדה שהיא האמצע המושלם, ותתאים בעיניי לסוגים שונים של קהלים.
נתחיל במבט קצר על התפריט שלדעתי היה רחב, מספק ולא ארוך מדי.
13 סוגי ראשונות (איזה כיף זה לערב חברים לשתות כוס יין ולהזמין מלא ראשונות?) לאחר מכן כמובן פיצות, פסטות ועיקריות. וכן יש גם חלק קטן של מנות ילדים. עוד חשוב לי לציין לטובה בתור אחת שיש לה חברה קרובה שהיא טבעונית (היי יעלי) ויודעת כמה לפעמים מבאס להגיע למסעדות ושאין מענה… ששימח אותי לגלות שבתפריט יש כ-9 מנות טבעוניות שבעיניי לא נופלות ממנות אחרות כמו פסטה עגבניות חריפות, פסטה ירקות צלויים, שלל סלטים או דלעת בטאבון.
אפרופו טאבון, הוא עומד בתוך הבר במסעדה. ככה שלמי שיושב על הבר יש תצפית מעולה על ההכנה של הבצקים והאפייה ואני עפה על זה. מבחינת שאר העיצוב המסעדה נותנת ווייב מאוד חם, איטלקי ומזמין.
עכשיו בואו נדבר ביזנס- מה אכלנו ?
ראשית אני רוצה לדבר על המנה שמבחינתי שווה להגיע בשבילה לפרדס חנה. המנה של רוברטה וינצ'י שגרמה לי לפעור עיניים כי לא הבנתי מה טעמתי פה הרגע. המנה שאני מתבאסת שלא לקחתי בטייק אווי שתהיה לי הביתה לצהריים של יום למחרת. מדובר במנה שהיא טייק מהמטבח הערבי שתורגם פשוט נפלא למנה איטלקית… ניוקי ברוטב יוגורט חם עם חסה צרובה, עלי זעתר ושמן זית.
עכשיו, אני לא יודעת מה האיטלקים היו חושבים על המנה הזו, מניחה שהיו תולשים שערות ומקללים שהרסו להם את הניוקי אבל אני פשוט התאהבתי בה. הניוקי עצמו רך ונימוח, והרוטב המלא בטעם עוטף אותו בצורה מושלמת ומנחמת. לפני שאתם מעקמים פרצוף ואומרים מה הקשר בין כל המרכיבים האלה לניוקי, פשוט תנסו אותו (ותזמינו אותי לשבת איתכם כי אני כבר חולמת על המנה הזו בלילה).
בין היתר נהניתי מבצקים מעולים
פוקאצ'ה אוורירית שמוגשת עם שמן זית ובלסמי, מבחינתי ביס חלום. פיצה קישואים שהגיעה על בסיס רוטב עגבניות, מעליו זוקיני פריכים, עלי ארוגולה, זסט לימון וגושי מוצרלה טרייה, והייתה קיצית ומרעננת. בגזרת הפסטות היו לנו שני סוגים, הראשונה פטוצ'יני לימונה. פסטה קלילה ברוטב חמאה, שום, לימון ופרמז'ן במיוחד לחובבי רטבים לא מכבידים. אישית הרגשתי שהיה סקוויז לימון אחד יותר מדי על הפסטה אבל אכן אחלה מנה. והשנייה פסטה אורקייטה מנסף טלה ברוטב יוגורט עם סומאק, שקדים קלויים ועשבי תיבול. עוד מנה שמקור טעמיה במטבח הערבי. בשונה מהפטוצ'יני לימונה, האורקייטה אכן מנה עשירה יותר ברוטב. היא קצת יותר כבדה ומכיל בשר טלה מפורק. אך לטעמי מנה מעולה למי שאוהב טלה וטעמי תבלינים דומיננטיים יותר.
לקינוח דגמנו שני קינוחים
סמיפרדו פסיפלורה עם קרם יוגורט ורוטב דובדבנים. שהוא קינוח מעולה בעיניי למי שכבר מפוצץ מהארוחה ומחפש משהו קליל ופירותי. סמיפרדו הוא קינוח שמוגש כמעט קפוא, אך לא בדומה לגלידה הוא יציב ולא רך. וכאן כשהוסיפו לו טעמי פסיפלורה ואת רוטב הדובדבנים בצד הוא קליל במיוחד ומלא בטעם.
הקינוח השני היה קלאסיקה איטלקית הלוא היא כמובן טירמיסו. שמי שמכיר אותי יודע שאני חולת קפה על כל צורותיו ולכן זה הקינוח האהוב עליי בעולם. כאן הוא היה מעט מתוק מדי לטעמי אך עדיין נהדר. הקרם היה רך וכמעט קטיפתי והיו בדיוק מספיק בישקוטים בתחתית שיספגו טוב את האספרסו. בקיצור, אתם יודעים לאן ללכת בפעם הבאה שתגיעו לפרדס חנה כרכור.
