BringThemHomeNow#
בחודש שעבר, לואי ויטון הציגו את קולקצית הגברים החדשה שלהם בהונג קונג. גם דיור גברים הודיעו שיציגו בקרוב ביעד הפופולרי קולקציה חדשה. זה ממש לא במקרה, מדובר בתחרות אמיתית על תשומת הלב של הלקוח באסיה. אבל עולה השאלה למה? דיור לקוחה אסיאתית לקוח, אסיה, מכירות, תצוגה

כך עבדה התוכנית הממשלתית של סין לשנות את התודעה על "הייצור הסיני" 

יש שני סוגים של צרכנים ישראלים, אלו שנרתעים מייצור סיני ואלו שאוהבים אותו. הסיבה לשנוא או לאהוב זהה – הוא זול. אבל מה אם היינו אומרות לכם שפשוט לא יוצא לנו, הצרכנים הישראלים, להיחשף לייצור סיני טוב? בשנים האחרונות עושה ממשלת סין עבודה לשינוי התדמית הבינלאומית על טיב הייצור שלה. והאמת העבודה הזו מתחילה לחלחל ולהגיע גם לארץ.  

בפרק האחרון של הפודקאסט שלנו אירחנו את ניקה יעקובוב הבעלים של בוטיק האופנה EN Culture שמתמחה בייבוא מעצבים אסייתים לארץ. 

בפרק סיפרה יעקובוב על הקושי הראשוני למכור מעצבים אסיאתי בארץ. כיצד הלקוחות היו נרתעים כאשר היו שומעים שהבגד בו הם מתעניינים… הוא של מותג סיני מפורסם. וזאת למרות כי מדובר לא פעם בייצור הרבה יותר איכותי. יותר מזה של הרבה מאוד מותגי יוקרה שאנחנו מכירים במערב. הצמד עובד כבר שנים מול חברות ומותגים מהמזרח. ובמסעותיו למד מקרוב עד כמה גדול המנעד של הייצור הסיני יכול להיות. 

ב-2012 הוציאה סין את תוכנית, סין 2030, תוכנית עבודה סדורה שמטרתה להפוך למדינה עשירה ומובילה בעולם. 

החל מרפורמות רחבות למיצוב מחדש של הכלכלה הסינית ועד השקעת הון עצום בפיתוחים חדשניים. כשיצאה התוכנית הסינית לאור היה נראה כי מדובר בתוכנית שאפתנית להשתלטות על העולם. אלא שלפני עשור הבינה המדינה כי עלייה להקדים את שאר העולם. לבסס עצמה מבחינה כלכלית ומוסדית. ולהגיע לנקודה בה ההשפעה שלה היא כמעט אבסולוטית. ובעוד יש סקטורים בהם היא לא בחוד החנית… מבחינה יצרנית היא אכן שולטת בעולם. ראינו זאת בצורה הטובה ביותר במגפת הקורונה אז רוב תעשיות העולם כמעט קרסו לחלוטין, בלעדיה. 

היום ב-2023, שבע שנים בלבד מהיעד אותו הציבה לעצמה סין מצליחה למצב את עצמה מחדש, גם בלב הצרכנים. ועל פי יעקובוב השיא של השנים האחרונות מגיע בזכות היד הנוקשה שמפעילה המדינה נגד מפעלים או יצרנים שמוציאים לה שם רע. ובאמת אם נבחן מקרוב את הנושא אפשר לראות שמרבית הסקנדלים על מפעלים נצלניים או אירועי זיהום גדולים מגיעים בעיקר ממדינות פחות מפותחות במזרח. 

עוד בפרק דיברו עורכות המגזין עם ניקה על האופן בו תופס הצרכן האסיאתי את התוצר המקומי שלו. 

כיצד הוא צורך בתי אופנה גדולים ומשקיע בדיוק באותה מידה במותגים מקומיים שבעיניו הם שווים ערך אם לא טובים יותר. שאלה נוספת שעלתה לדיון היתה כמובן הניסיון של המותגים המערביים לבסס את עצמם במזרח. ואיך זה נראה בעיני האסיאתיים שעל פניו… לא צריכים אותם? ואיך אנחנו הישראלים מגיבים לנושא? כל זה ועוד בפרק האחרון של סיידנוט

Translate