אני יודעת שחלקנו התמכרנו לחדשות ואני רוצה להגיד שאני לא שופטת. אבל במקרה וסונוורתן מהעיניים של דני קושמרו, או אולי הרגשתן שביליתן מספיק היום עם אילה חסון, כאן כמה המלצות אסקפיסטיות יותר או פחות להעביר את הזמן אחרת
1/ צריכות גיבור? הסדרה החדשה המבוססת על ספרי פרסי ג'קסון זמינה עכשיו בדיסני פלוס
"פרסי ג'קסון והאולימפיים" מבוססת על אותה סדרת ספרים ידועה שהפכה את הכיתה שלי ביסודי לכזו שקוראת הרבה ומתחת לשולחן. לא עמדתי בזה כשהיא שוחררה והחלה לצאת, ולכן אני מודה – שאני לגמרי משוחדת. אבל יכול להיות שגם אתן. כל אחד ואחת שיש בהן ולו זיק מינימלי לתרבות הקלאסית, להלניזם, למיתולוגיה – יעופו באוויר. הפרקים קלילים, הדמויות חמודות, והסדרה מלאה רגעים סופר מספקים שבהם אנשים עם עור פנים חלק לגמרי משחקים עם דגלים ובורחים ממפלצות. אם יש משהו נחמד באמת, זו הציניות והביקורתיות של הסדרה כלפי אופי האלים. במדד שלי – שווה לראות עד אחת בלילה ואחר כך להתחרט.
2/ Savage 21 הוציא אלבום חדש ((American Dream והוא עדיין עושה את האדליבס החמודים שלו
עולם ההיפ-הופ האמריקאי מתחלק לשניים – אלו שמוציאים אלבומי חורף, ואלו שמוציאים אלבומי קיץ. 21 הוא לגמרי מטיפוסי החורף וזו האסתטיקה הכללית של האלבום, שאם אפשר לומר, קצת משמים אך נעים לשמיעה. האלבום מתחיל גבוה ומסיים במקום לא ייחודי, אבל יש בו כמה נקודות אור שלגמרי שוות את זה. סימפולים מעניינים ושת"פים שאני מחבבת מאד, כמו האחד עם דוג'ה קאט, הופכים את האלבום הזה לחתיכה החסרה בחוויית הפקקים בגשם הישראלי. ותיזהרו עם הרמזורים שקורסים, כן?
3/ "בין לבין" הוא הרומן הגרפי של השנה, אם לא ספר השנה בכלל.
אני משוחדת, כי הוא הגיעה לידי הוצאת מטר בזמן שעבדתי בה וקיבלתי אותו לתיבת המיילים. לא הייתי חייבת לקרוא אותו לאחר קטלוג בטבלה והעברה לעורך, אבל קראתי. אולי זו הסיבה שהיה לי כל כך ברור שמדובר בספר חד פעמי. "בין לבין" הוא יצירה ישראלית מאת אל-עד כהן קניגסברג, והוא ראה אור, סוף סוף, ממש לאחרונה. זהו סיפור ההתבגרות של אבי-אל, שיוצא למסע לא קל בכלל של התבגרות, ועוד בשנות ה-80. כמה פעמים קראתן רומן גרפי שהגיבור שלו הוא נער חירש, הומו, ורגיש במיוחד?
4/ Tiny Beautiful Things – סדרה למי שרוצה לבכות מסיבות שלא קשורות אליה
בראש שלי היא נקראת "מתנות קטנות", אבל יש מתנה גדולה מאד מסדרה שמצליחה להוציא ממך בכי של חצי שנה שלמה. "Tiny Beautiful Things", מיני סדרה שניתן לראות בדיסני + וראתה לראשונה את אוויר העולם לפני חצי שנה ממש, היא סדרה מסוג מוזר מאד. היא גרועה וטובה גם יחד, היא מצחיקה ואיומה, וגורמת לך לרצות לחנוק מישהו בתוך המסך, כמה פעמים. בקצרה, הדמות הראשית (המגולמת בידי קתרין האן) שחייה קורסים מתחילה לתת עצות בטור במגזין, ומשלמים לה על זה. בבקשה קחו בחשבון שמדובר בסדרה מניפולטיבית כמו האקס הראשון שלכן.
5/ ג'ימבו ג'יי באלבומו החדש והאחרון – "אה וואו". לא משאיר מקום לספק לגבי הקונספציה
האלבום האחרון של ג'ימבו מגלם בתוכו חוויה מוזרה שרק אמנות טובה גורמת לה. הוא הוקלט ונכתב טרם ה-7 באוקטובר, נשמע לגמרי כאילו הוקלט בעקבות ה-7 באוקטובר, ומצליח לחבר תיעוד מצוין מול יצירה מוגמרת שחווית ההאזנה לה היא מעין שיעור חשוב בהיסטוריה אבל כזו עם קצב וחריזה מרתקת. זו חוויה לא פשוטה לעיכול, בעיקר כי היא מבהירה כמה החיים הבועתיים שלנו נפיצים בכל רגע, וכמה הנפיצות הזו ידועה לחלקנו ומורגשת אצל כל כך הרבה מאיתנו. לא אסקפיסטי בכלל, אבל חשוב.
6/ זמן למלחמות אחרות – ניקי מינאז', מייגן די סטאליון ואייס-ספייס בוחשות בקלחת
הכל התחיל בסינגל החדש של מג, HISS, שממחיש את מוטיב הנחשים שהחל הסינגל הקודם קוברה, שנכתב עליו ממש כאן. שורה אחת שבו שלחה את ניקי מינאז' ללייב זועם ולאחר מכן לשחרר דיס חזרה למייגן, שנקרא "Big Foot". תוך כדיי משחררת אייס-ספייס את הסינגל שלה "Think U The Shit (Fart)" ומקדמת אותו עם קליפ. אני צופה שזהו רק הפרק הראשון של הסיפור. ממליצה במיוחד לנסות לצפות ברצף בקליפ של HISS בלי למצמץ כדיי לקבל את החוויה הכוללת.
7/ השירים שמחוץ לספרים – אוסף חדש של שירי יונה וולך בהוצאת "הבא להבא"
אני לא יודעת איך קורים דברים כאלה, שאוסף אבידות בצורת שיר הופכות פתאום לספר אמיתי עם כריכה יפהפייה שיוצא לאור 40 שנה לאחר פטירתה של אחת מהמשוררות הנפלאות שהיו כאן. רק הדבר עצמו מדהים, בלי לעסוק בתוכנו עדיין – עשרות שירים ללא בית מצאו את ביתם. חלק מהשירים מעולם לא ראו אור, מאותה סיבה שיונה וולך כמעט ולא ראתה אור – משום חדותם וחריגותם בנוף. קריאה מורכבת מובטחת.
