"Baby Reindeer" ("אייל קטן") היא מהתוכניות הנצפות ביותר כעת בנטפליקס. הוכחה נוספת וחריגה להצלחתה של הסדרה היא צופים שמבקשים לנחש ולאתר את דמויות הסדרה בחיים האמיתיים – כשזו סובבת את ריצ'רד גאד, היוצר, שמגלם את עצמו. למה "אייל קטן" מעוררת כזו סערה, ואיך לצפות בה, אם בכלל?
"אייל קטן" בקטנה – עם מעט ספוילרים ככל הניתן
הסדרה עוסקת בדוני, סטנדאפיסט מתחיל בשנות ה-20 המאוחרות שמנסה את מזלו בעיר הגדולה – לונדון. ניסיונותיו להצליח ב"שואו ביז" מובילים אותו לעבוד במקביל בבר, בו הוא פוגש לראשונה את מי שתהפוך להיות הסטוקרית שלו – האירוע המרכזי בו עוסקת הסדרה. הוא חי בבית אימה של האקסית שלו, מתחרה במופעי סטנד-אפ קטנים, ונופל קורבן ל"גרומינג" אלים בידי יוצר מצליח ומבוגר ממנו בהרבה, שמנצל את כוחו ומעמדו, ואת חוסר האונים של דוני.
החוויות של דוני בלונדון מתלוות לתקיעות הבלתי נגמרת והחזרתיות של העבודה בבר. הוא פוגש את טרי, פסיכולוגית ואישה טרנסית שהוא מתאהב בה, אחרי המון דייטים כושלים וניסיון "לתקן" את הטראומה המינית הקשה שחווה. הגעתה של מרתה (הסטוקרית) לחייו, מכניסה אותו למערבולת אמביוולנטית של רגשות – רחמים, התרגשות, פחד וחרדה.
כמה פרקים? 7. אורך פרק? בין 30-45 דקות. ז'אנרים? דארק קומדי, דרמה, מותחן פסיכולוגי. *מכאן והלאה – ספוילרים בכל מקום!
אבל למה כולם מדברים על זה?
כנראה, סיבה מרכזית היא שכוכב הסדרה גאד מגלם את עצמו, הדמות הראשית, דוני. הוא כתב את הסדרה בהתבסס על מופע, המתבסס על אירועים שקרו בחייו – מה ששלח מיד מעריצים וצופים לנסות לזהות את "האנשים האמיתיים" מאחורי הדמויות. הוא מנהל עם הקהל שיח פתוח על הסדרה – מעדכן, מתראיין, ומספק תשובות לעניינים לא פתורים, אפילו מפרסם את הפלייליסט של הסאונדטראק מחשבון הספוטיפיי של עצמו, לאור שאלות על פסקול הסדרה.
מאחורי הסיפור היפה הזה יש כמובן אותיות קטנות.
נטפליקס בחרו למתג את הסדרה כ"סיפור אמיתי", ובהחלט אפשר להבין למה – סיפורים אמיתיים מוכרים טוב. העניין שלנו במשהו בלתי יאמן שקרה במציאות, היצר שלנו לחטטנות, עידן הטלפונים וכל זה. מעריצים רבים כותבים לגאד בתגובות באינסטגרם כמה הסיפור שלו נגע להם, או אפשר איזו ולידציה שקשורה בדבר מה דומה שקרה להם גם. בינתיים, מי שטוענת להיות מרתה הסטוקרית (בחיים האמיתיים, הפעם) מאשימה את גאד בבריונות באישה מבוגרת, ניצול מצבה הפגיע לטובת תהילה ועושר, ואף טוענת שהוא משתמש בסדרה כדיי לרדוף אותה, למעשה. למרבה היושר, גאד הסביר בכמה הזדמנויות וראיונות שסדרה לא יכולה לחקות ולייצג באופן מושלם את המציאות, שהוא לא יכל להיצמד לסיפור לחלוטין לאור בחירות אומנותיות ומשפטיות, והוא אף נאלץ לבקש ממעריציו להפסיק לרדוף את הדמויות בחיים האמיתיים עליהן התבססה הסדרה.
כך או כך, אפשר בהחלט לבחור להאמין לגאד – הוא שרד כדי לספר שני מקרי התעללות ממושכים איומים. אבל אפשר לזכור שזו גם הדרך שלו לספר את הסיפור, והוא לא מחויב להעניק לנו שום עדות מושלמת וקוהרנטית.
האלימות הזו קורית בהחלט בעולם שאנחנו חיות בו – ואין צורך בסדרה מיוחדת כדיי לספר על זה, אבל אולי שווה להעלות את הניואנסים האלו למודעות של הקהל הרחב. "גרומינג" קורה גם לגברים, למשל. החיים קשים ומורכבים כשאתה בשנות העשרים בעיר גדולה מנסה להתברג למילייה שלא נולדת לתוכו מראש, והמאבק הזה הוא לב הסדרה ולב החיים של יותר מדי צעירים וצעירות שמתוודים על כך סביב השיח על הסדרה.
הקשר ההדוק של הסדרה למציאות לא נמדד בכמה קרובה היא ל"סיפור אמיתי".
כלומר, נכון. זה קרה לריצ'רד גאד, ולכן דוני נכתב. אבל כמדומני שיש משהו אחר בסדרה שמהדק אותה לחיים בעולם. הניסיון לספר את הסיפור בלי להשמיט פרטים לא נעימים, או קשים לעיכול – המאבק של דוני בבושה בזהות המינית שלו, הניסיון שלו לגבש זהות מינית או חוויות מיטיבות לאחר האונס והגרומינג, השימוש הרווח והבעייתי בסמים ובמושגי ניו-אייג' בתעשיית השואו-ביז, המודעות של דוני לבושה שתוקפת אותו בהתאהבות באישה טרנסית והרצון להתגבר עליה בכל זאת, ובל נשכח את מטפורת הפלסטר המדהימה שדוני משתמש בה כדיי לתאר את עצמו אחרי ההתעללות המינית שהוא חווה – "a sticking plaster for all of life's weirdos". כל אלו אפילו לא קשורים לגמרי לסיפור החריג והמטריד מאד של מרתה הסטוקרית. בפני עצמם, הם דברים שקרובים כל כך למציאות, שלקרוא להם "סיפור אמיתי" זה איזה מושג מעוות.
כל הסיפורים הם אמיתיים. זה לא אומר שהם קרו "בדיוק ככה" במציאות. אבל לפעמים, זה פשוט לא משנה. למישהו – גם אם לא ריצ'רד גאד – זה כנראה קרה.
