על אף השיח המתקדם, בפועל, נשים עדיין מהוות מיעוט משמעותי בקרב מעצבות ובעלות תפקידי מפתח בתעשיית האופנה. בעוד מעצבות כמו מיוצ'ה פראדה ומריה גרציה קיורי שומרות על מעמדן החזק ומביאות פעם אחר פעם גישות חדשניות אשר נפרט עליהן בהמשך. נראה שאין כל כך פתח הזדמנויות לשמות נשיים חדשים. והבחירה המובנת מאליה, היא איוש תפקידים אלו ע"י גברים.
בדוחות המותגים ניתן לראות את היעדרן הבולט של נשים מעצבות. מתוך 30 מותגי היוקרה המובילים במדד Vogue Business רק שבעה מותגים מונהגים על ידי נשים.
בדוח שפרסם TAGWALK היחס היה שבעה מותגים מתוך 20 המובילים. ואילו בדוח הרבעוני והחשוב של LYST היחס עומד כרגע על 8 מותגים מתוך 20. (לאחר המינוי החדש בבוטגה ונטה הסטטיסטיקה נוטה ב+1 עבור נשים מעצבות ועדיין משאירה אותן במיעוט).
אם נסתכל על המעצבות המובילות בשוק האופנה העילית לאורך ההיסטוריה ובהווה נראה שתרומתן גדולה משמעותית מזו של גברים. הן בשינוי התפיסה החברתית, העיצובית וגם בפן הכלכלי.
מיוצ'ה פראדה, המנהלת הקריאטיבית והעומדת בראשם של בתי האופנה Prada ו-Miu Miu מובילה בראש טבלת מותגי היוקרה. פראדה היא דמות מרכזית במהפכה עבור נשים. וידועה ביכולתה לשלב תחכום ואוונגרד בעיצוביה תוך שימוש בחומרים לא שגרתיים כמו ניילון. פראדה הפכה את בתי האופנה תחתיה לצורת ביטוי אינטלקטואלית ותרבותית. דבר שהפך את המותגים פראדה ומיו מיו לאהובים ונחשקים במיוחד בקרב בני דור ה-Z.
וזאת בזכות שילוב של עיצובים מקוריים, טרנדים נוסטלגיים וערכים חברתיים חשובים כמו קיימות. מיו מיו, מתמחה בעיצובים קלילים ושובבים. ואילו פראדה, עם פרויקטים כמו Re- Nylon המבוסס על חומרים ממוחזרים. שניהם מבטאים יוקרה נגישה מודרנית ורלוונטית. בנוסף, הקמפיינים הוויזואליים והשימוש הממוקד במדיה החברתית, מחברים את המותגים לתרבות הצריכה של דור ה-Z.
כך גם מריה גרציה קיורי. המנהלת הקריאטיבית של דיור מאז 2016, הינה האישה הראשונה בתפקיד זה בבית האופנה.
קיורי משתמשת באופנה כפלטפורמה לדיון בסוגיות חברתיות, עם מסרים פמיניסטיים בולטים, כמו חולצות הטי "We Should All Be Feminists" תוך התאמה למגוון רחב של נשים. תחת הנהגתה, בית האופנה דיור התחייב לשימוש בטקסטיל בר-קיימא ולשיטות ייצור ידידותיות לסביבה. תרומתה באה לידי ביטוי גם בקפיצה של פי ארבעה בהכנסות דיור מאז כניסתה לתפקיד. מה שהופך אותה לאחת הדמויות המשפיעות בתעשייה.
אחת מהראויות לציון היא גם המעצבת האמריקאית דונה קארן אשר כבר בשנות ה- 90, הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות ודור הZ פעלה למען אופנה ירוקה ונחשבה לאחת החלוצות בתחום. קארן גם הגתה את רעיון "שבעת הבגדים הקלים" (seven easy pieces) או מה שנקרא בימינו, בניית מלתחת קפסולה. שמטרתן ליצור מלתחה מודולרית, פרקטית ופשוטה עבור נשים עסוקות בדיוק כמוהה.
בהשוואה לגברים, כאשר הדי סלימן החליף את פיבי פילו כמנהל הקריאטיבי של בית האופנה סלין בשנת 2018, רבים הביעו תסכול על השינוי הדרמטי שעבר המותג. המעבר ממינימליזם שיקי ולביש שהציגה פיבי תחת ידה. ליצירותיו הראוותניות והדקות של הדי סלימאן… הדיר נשים רבות מקהל הלקוחות. עד היום המושג old celine משויך באופן נוסטלגי לעבודותיה האהובות של פיבי פילו.
ניתן להסיק כי עיצובים שנוצרו בידי נשים מציגים גישה שונה בתכלית ואת זה חתמה הופעת הבכורה של צ'מינה קמאלי בקלואה.
אישה אשר הביאה עמה בשורה חדשה: בגדים לבישים, זורמים ומודרניים, לצד נעליים נוחות ותיקים פרקטיים. הגישה הזו התקבלה בהתלהבות רבה, במיוחד בהשוואה להשקות אחרות שנראו השנה. והכניסה את בית האופנה קלואה לראשונה מזה שנים, לרשימת מותגי היוקרה המובילים בעולם.
למרות כל אלו ועוד רבות וטובות, הפער המגדרי ממשיך להוות אתגר של ממש כשהדיון על האופן בו ניתן להקל על נשים להשתלב ולהצליח בתעשייה נשאר רלוונטי מתמיד. הדוחות מראים שמותגים עם עיצוב גברי שומרים על נתח שוק משמעותי. מותגים אלה אשר מתמקדים בהצגת "חלום האופנה" אינם תמיד מחוברים לצרכים היומיומיים של הצרכניות.
היעדר גיוון והכלה ניכר לא רק בעיצוב אלא גם בתפיסת הדמוגרפיה של הקונים. תעשיית האופנה מתעלמת לעיתים קרובות ממגוון גילאים, מידות ומוצאים של הלקוחות הפוטנציאליים. והשינוי טמון לא רק במעצבות אלא גם במנכ"ליות ובמובילות אחרות בתעשייה. שינוי המחייב יישום מדיניות של שוויון הזדמנויות לנשים מגוונות, תוך השקעה בתוכניות חונכות, פיתוח מנהיגות, וקידום סביבת עבודה תומכת שבה נשים יכולות לשגשג ולהשפיע.
האם אנחנו בדרך לעתיד מקדם עבור נשים באופנה? התשובות בכתבה הבאה…
