ונלטיינס דיי בפתח, also known as אחד הימים שאני הכי מתעבת בשנה. אין לי שום בעיה להתוודות ולומר את האמת: אני הפמינסטית הזו שחייבת להרוס את הכל, אני הצ׳נדלר הציני של החיים וכן – אני הבחורה הזאת שפשוט לא אוהבת את ולנטיינס דיי. אבל היי – אני לא פה כדי ללרלר בלי גיבוי ורקע אז החלטתי לעשות תחקיר וחזרתי למקורות על מנת לנסות להבין מאיפה החג עתיר השוקולד לבבות ותותים המעיק הזה מגיע:
נתחיל מזה שהחג במקור הוא פגני ונועד לחגוג את סיום החורף ובוא האביב תקופה של פריחה, פריון והתחדשות. הוא נחגג על ידי עובדי אלילים בעולם העתיק על ידי אורגיות, הקרבות קורבן חי והצלפות בעורתיהן של הקורבנות בנשים למען פוריות ושגשוג מה שנקרא רומנטיקה במיטבה.
בואו נרוץ כמה שנים קדימה בהיסטוריה – לתקופתו של הקיסר קלאודיוס ברומא העתיקה.קלאודיוס היה בחור עם שאיפות רציניות לכבוש את העולם (ליטרלי) והיה צורך בכוח צבאי אדיר על מנת להגשים את חלומותיו, אז הוא חוקק חוק שאמר שכל גבר לא נשוי חייב להיות חייל.
ואז נכנס לתמונה רומנטיקן לכל הדעות, הכומר ולנטינוס שאומר ״לחיי האהבה״ ומחליט להשיא בסתר וכנגד החוק זוגות אוהבים.
הוא נרדף,נכנס לכלא ואז הוצא להורג. בזמן שהוא חיכה להוצאתו להורג היו מגיעים אליו זוגות עם פרחים ופתקים שמוקירים לו תודה ומשם דרך אגב סוברים שמגיע המנהג של החלפת מכתבי אהבה ופרחים. ולנטינוס מתאהב בבתו של הסוהר שלו , שהייתה מביאה לו ארוחות בזמן שהותו בכלא,
ובערב הוצאתו להורג ב14 לפברואר, הוא כתב לאהובתו וחתם את המכתב ב ״from your valntine״
ומאז התעצבה המסורת של חתימת מכתבי אהבה בנוסח ״הוולנטיין שלך״ בתאריך זה.
אחרי מותו ועם עלייתה של הנצרות מחליטה הכנסייה להפוך את ולנטינוס לקדוש ושאורגיות פחות באות להם בטוב. היא מחליטה לעשות מיתוג מחדש לחג האהבה שנקרא עד אז ״לופרקליה״ ,משדרגים אותו למחלקת ביזנס והוא הופך להיות ל״יום הקדוש וולנטיין״ או בשם שאנחנו מכירים וולנטיינס דיי. את הדגש על האהבה ואת החג בגרסתו כמו שאנחנו מכירים היום מתחיל סביב ימי הביניים. כיום החג נחשב חילוני ומסחרי לגמרי והוא נחגג מסביב לעולם.
ועכשיו אחרי שיעור ההיסטוריה הקליל חשוב לי לומר – אני לא שונאת אהבה אפילו להיפך, אני לא שונאת זוגות אני בעד כמה שיותר בכל הצבעים והמינים והצורות ואני לא שונאת חגים דווקא מגניב לי חגיגות וימי חופש. אני בעיקר לא אוהבת שדוחפים לי בכוח את תרבות הצריכה בצורה כפויה של חגיגת אהבה קלישאתית וצרה.
4 דברים שמפריעים לי בוולנטיינז דיי:
1.התאריך
הקונספט הזה של יום אחד בשנה שבו אנחנו יוצאים מגדרנו כדי להוכיח את אהבתנו למישהו נשגב מבינתי, לחגוג את יום האהבה בצורת החשיבה הזו זה כמו שרק ביום כיפור אומרים סליחה ומתוודאים על חטאים. אנחנו לא אמורים להיות בני אדם טובים כל השנה?? מערכות יחסים על גווניהן בין אם רומנטיות או לא מצריכות עבודה והשקעה ולא רק בריכוז ביום אחד.
2.הכסף
אם בעבר היום סבב סביב בוא האביב , תקופה של התחדשות ופיריון ועוד כל מיני אלמנטים של אהבה היום הוא כלכלי ומסחרי לחלוטין. חברות פשוט מנצלות לחלוטין את היום הזה וסוחטות לנו את הארנק. למה אני צריכה שוקולד/פרחים/יחס מיוחד כדי לתת למערכת היחסים שלי עם עוד אדם תוקף? נכון פשוט צמיד פנדורה הוא השווי של האהבה שלי. אין שום כמות של שוקלדות שתעלו לסטורי שיגרמו לי להאמין שמערכת היחסים שלכם מושלמת אוקיי?
3.שתיים זה תמיד ביחד(?)
וולנטיינס דיי הוא תזכורת של התפיסה השגויה בתרבות שלנו בעידן היום שאם אנחנו לא בזוגיות הערך שלנו יורד. כל חגיגת הזוגיות ואהבה הזו פשוט גורמת לאנשים שלא נמצאים בכזו להרגיש רע עם עצמם, תחושת חוסר שלמות ורחמים עצמיים. להתחשב בעובדה שבמקור היו חוגגים את היום באורגיות אני חושבת שזה מגוחך שאנשים תולים את הערך העצמי שלהם באם הם בזוגיות או לא.
אני מכירה המון זוגות אומללים והמון אנשים פנוים מאושרים לגמרי.
4. 2020
היא השנה ועדיין הפרסומות מציגות זוגות חד מיניים, מאותו מוצא וזה תמיד הגבר המבולבל שלא יודע מה לקנות לחברה שלו. איך זה עדיין רלוונטי? התפיסות המיושנות האלה הן רעילות והן חלק מנרטיב שכבר לא שייך לעידן של היום: מערכות יחסים בין בני אדם הן כל כך מגוונות ושונות וכבר לא מסתכמות בשיט הזה יותר. זה לא ״אמיץ״ כשבחורה מתחילה עם בחור ולא צריך להיות הנורמה שנשים מחכות שגברים ירימו את הכפפה, גברים לא ״צריכים״ לשלם על נשים בדייטים ונשים שבוחרות להיות עם מס פרטנרים הן לא ״שרמוטות״. תתקדמו.
ובכל זאת אחרי כל זאת, אני מאמינה באהבה ובאור בחיוביות ובחמלה. לכן השנה החלטתי לחגוג את ולנטיינס דיי בהפקת אופנה שמבקשת לקרוא תיגר על הקונספט המיושן של הוולנטיינס מפגש של רוך וחוזק, קלישאתיות אל מול קדמה. בהפקה ביקשנו להסתכל על היום הזה ממבט יותר מפוקח – עדיין רומנטי ועדיין עדין אבל גם פמינסטי, חזק ומודע לעצמו. אני רק מבקשת דבר אחד, תחגגו כן
אבל תאהבו כל השנה ותתחילו בעצמכם.
צילום- יעל רסנר, איפור שיער- אנאל דרמון, סטייליניג- שני בנבניסטי
