הכירו את הצלם שלא הפסיק ליצור גם בימי הקורונה ומסתבר שהוא רק צומח וגודל. מסתבר שזמנים קשים הם אלו שנותנים לו את המוטיבציה לתעד גם אם זה דורש ממנו להסתכן. אל הצלם דימה טליאנסקי הגעתי דווקא בימי הקורונה הקשים, כחלק מהשיטוט הקבוע שלי באינסטגרם מצאתי את הצילומים הנהדרים שלו כתגובה לימי הקורונה. כפי שמסתמן מצילומיו, לקורונה פרצופים רבים, היא מתנהגת בצורה מסוימת ביום ובצורה אחרת בלילה.
היי אז ספר לנו מי אתה במשפט קצר ומאיפה במקור?
"אני דימה טליאנסקי, בן 32, עוסק בצילום אופנה כרגע. נולדתי בטשקנט באוזבקיסטן, עליתי ב-׳92 עם ההורים, סבתא ואחותי. מי אני? קשה לי להתמקד בשאלה הזו כי לא בא לי להגדיר את עצמי על פי המקצוע שלי. להגיד שאני פשוט צלם. מאחורי המילה ״צלם״ יש אופי שאני רוצה לפתח – לפתח הסתכלות ניטרלית על הדברים והאנשים שאני מצלם. החלום להיות צלם עיתונות, אם אני אגיע למקום כזה אני לא רוצה לבחור צד פוליטי שבו אני אציג דברים בצורה חד משמעית בתמונות שלי. אני רוצה להרגיש את מה שאני מצלם, שהתמונות שלי ידברו בעד עצמן."
ספר לי, ממתי התחלת לצלם?
"אני עוסק בצילום ומרוויח מזה כבר שנתיים וחצי. לפני זה הייתי עוזר צלם ומצלם להנאתי במשך 4-5 שנים."
מה אתה הכי אוהב לצלם?
״לפני שנכנסתי לאופנה הייתי אומר שאת הרחוב כי לא הכרתי את עולם האופנה ולא ידעתי מה אפשר להוציא ממנו. היום אני רוצה לצלם כדי שהתמונה תשדר משהו ותשפיע על מי שמסתכל עליה. מאוד הייתי רוצה לתעד אזור מלחמה או אזור נידח, להיות במקום שלא כל העולם יכול להגיע אליו אבל להראות שהוא קיים, זה יכול להיות כואב או שמח, משהו עוצמתי.״
יש דברים שלא תסכים לצלם?
״כן. אני חושב שחתונות. אני נזהר להגיד את זה כי גם את זה אפשר להפוך למשהו יפה.״
למה דווקא חתונות?
״אני הבנתי שאני לא מאמין בזה אחרי שהבנתי שאני לא רוצה לצלם את זה. כל הטקס חוזר על עצמו וכבר אין משהו מיוחד. בכלל המוסד קצת קשוח לי ומעורב בו הרבה כסף והרבה דת. זה לתעד אירוע שאני רואה שהוא לא תמיד אמיתי. האיפור, השיער הוא נורא מוגזם. אם האהבה שלכם נורא ייחודית לכם אז למה לעשות קופי פייסט מאלו שעשו את האירוע הזה במקום הזה?״
יש משהו נוסף שלא היית מסכים לצלם חוץ מחתונות?
״לא הייתי מצלם בנות שרוצות להיות דוגמניות או משפיעניות והאינסטגרם מתחזק להן את הביטחון העצמי דרך לייקים ותגובות. לא כולן, אבל הרבה לוקחות את זה ורוצות לעשות סשן צילום עם צלם. ואז כשמתחילים לצלם על הסט, אז היא פתאום לא רואה את מה שאומרים לה באינסטגרם. זה פוגע בביטחון שלה. כל התגובות החיוביות שהיא מקבלת באינסטגרם פתאום מאוד רחוקות מהמציאות. קשה לי גם להגיד למישהי: תראי את לא דוגמנית כי זה יפגע בה. אני כן מאוד רוצה לעשות טסטים לאנשים אבל הייתי רוצה לכוון אותם למה מתאים להם, שלא יסתמכו על האינסטגרם כאמת מידה להכל.״
מה הניע אותך ליצור בתקופה הזו?
״הרבה זמן שהתפנה שאני אישית לא מסוגל לקחת בחיים. אני לא יכול לא לעבוד ולהיות אמן מיוסר. פתאום זה חופש בלית ברירה. יש לך הרבה זמן והרבה מחשבות. אני מאוד אוהב סרטים ומשם באים הרבה רעיונות ופריימים. אז היה לי הרבה זמן לצפות, אפשר לצאת, אפשר לחשוב על הפקות. כמו שאמרתי קודם, אני מאוד רוצה לצלם מלחמה או מקום הזוי אחר. אז זו תקופה הזויה שוברת שגרה. פתאום שאין אנשים ברחוב, פתאום הכל ריק, קצת מרמור. המבטים של אנשים נהיו שונים, הכל השתנה. פשוט לא הסכמתי להישאר בבית ולא לצאת גם אם זה אומר לקבל דו"ח או אפילו להדבק במחלה. שלחתי הודעות למד"א, בית חולים וולפסון, איכילוב, שיבא כדי להכנס לבית חולים ולצלם, אמרו שיצרו איתי קשר אבל זה לא קרה ממש. רציתי להיכנס גם אם זה כרוך שאני אדבק בזה.״
מה מניע אותך ליצור בתקופות "רגילות", בתקופות שלפני הקורונה?
״יש לי סוג של סיפוק מהעבודה אז אני קצת מתבאס על זה שאני לא יוצר דברים משלי. הפקטור של הזמן הוא מכריע, אני עובד ראשון עד חמישי, ובשישי שבת אני רוצה לנוח. אתה מאוד עייף. אתה איך שהוא במקום מאוד נוח, אתה מרוויח ואתה יוצר בסופו של דבר, לא כמו שהיית רוצה אבל אתה כן עושה את זה. אבל בתקופת הקורונה הבנתי לא להסתפק בתחומי העבודה שלי. גם אם אתה עייף, צא ותגלה. אתה לא יכול להסתפק בעבודה על אוטומט. אני חושב שעם או בלי הקורונה, סרטים הניעו אותי ליצור באותה מידה, נגיד אם אני צופה בסרט ועולה לי רעיון, יש בי התרגשות כזאת שפתאום יוצרת בי דחף ממש פיזי להקליק על כפתור הצילום. ״
בתקופה כזו של תיעוד אינסופי מה מייחד צלמים מקצועיים?
״לא כולם צלמים. עשיתי הרבה שת"פים ולמדתי המון מזה, אתה מתייחס להמון דברים שלמדת בצילום שלך ואתה חושב שהאייפון או כל סמארטפון די מבטל את כל הדברים שאתה צריך להתחשב בהם כצלם. קומפוזיציה, אסתטיות, תאורה, עומק שדה, צמצם. כל זה לא קיים בסמארטפון. נגיד שמצלמים ומעלים תמונה ורושמים "no filter", זה לא נכון. האייפון זה כבר פילטר. אין מצב שאצלם אותך דרך מצלמה וזה יצא כמו תמונה באייפון. בטלפון זה כבר עם פילטר אוטומטי, זה מבליט צבעים ו"מסדר" הכל.״
״אנשים מקצועיים שיודעים לנתח תמונה, יבדילו בין תמונה שנלקחה מסתם בלוגר שצילם משהו שנראה טוב לעין, לתמונה מקצועית שהעין שלך מטיילת בפריים וחווה מכל צד משהו אחר. צלם רחוב יכול לשבת באותו הספוט שפונה לאותו הכיוון כדי לחכות לדבר ספציפי שיקרה במשך שעות כדי להשיג את הדבר הזה. מישהו שזה לא התשוקה שלו לא יחכה בספוט הזה, הוא ילך ויצלם משהו יפה. באינסטגרם הרבה מסתכם ב"יפה" או "לא יפה", עשיתי "לייק" או לא.״
חוץ מאנשים שמתעדים, לפעמים נראה שאנחנו באינפלציה של צלמים, בייחוד צלמי אופנה, מה אתה חושב על זה? ואיך לדעתך אפשר בכל זאת להתבלט?
״אני חושב שאף אחד לא יכול להמציא את הגלגל, אנחנו תמיד עושים משהו שראינו פעם אם במודע או לא. אני חושב שמה שמניע קדימה ומפתח דברים חדשים ויצירתיים זה לטעות. אם היינו ממשיכים עם תאורת סטודיו בפורטרטים הקלאסיים אז הכל היה נראה אותו הדבר. מספיק שבן אדם קם ואמר שלא בא לו את זה או שהפלאש פגע בטעות במקום אחר ויצר משהו חדש. פה נוצר משהו מעניין. הרבה טעויות מניבות בסוף דברים חדשים.
אם אני מסתכל על משהו, נוח לי איתו והוא אסתטי אז בא לי לקחת ולעבוד איתו. תוך כדי העשיה אני יכול לטעות וזאת תהייה הטעות שלי והשפה שלי. זה לא יהיה בדיוק קופי פייסט, אבל לקחתי השראה ממשהו שמאוד אהבתי והשלכתי את זה לשם. אני אוהב השקעה, הייתי עוזר צלם של זוהר שטרית – הדיוק שלו, היכולת הפקה שלו שהוא שולט בסט וגם התשוקה שלו להגיע למה שהוא התכוון ורצה זה דבר ייחודי. לא להסתפק ב"זה יפה מצד הלקוח".
מה אתה חושב על אינסטגרם כבמה לשיתוף ופרסומים של צילומים?
״זאת פלטפורמה שמאוד עוזרת, זה מדהים שאני יכול להגיע לאנשים שזה בגדר פנטזיה שלי להגיע אליהם דרך איזה תיוג או משהו בסגנון. נורא קל, נורא נגיש. לצורך העניין, פניתי לזיו קורן דרך האינסטגרם כדי לקבל עצה. איך יכולתי לעשות דבר כזה לפני האינסטגרם? הייתי רודף אחריו כמו איזה גרופית? אי אפשר. אפשר גם לפרוץ ככה, מישהו יכול לראות עבודה טובה שלך ולהפיץ את זה.
יש אנשים שזה פוגע בצורה בה הם רואים את אידיאל היופי או איך הם אמורים להיראות. יוצרים שמעלים יצירה שלהם יכולים לחשוב שהם לא שווים כי התמונה או הקעקוע או הציור שהם העלו לא מקבלים מספיק לייקים. אם אין מספיק ״אישורים״ למה שאני עושה אז זה לא טוב. וכמובן שגם האינסטגרם מגביל חשיפה, אתה לא נחשף באמת לכולם.״
ממי/ממה אתה מקבל השראה?
״המון פעמים מסרטים, אני גם שוקל לקחת קורס שנוגע בבימוי והפקה. כל התעשייה הזו מאוד מעניינת אותי. אנשים מאוד מעניינים אותי, לא בהכרח אנשים מפורסמים, זה יכול להיות אנשים ברחוב, צלמים. אני רואה הרבה דוקואים על אנשים וצלמים. למשל, ראיתי את הדוקו על מייקל ג'ורדון בנטפליקס, אתה רואה איך בן אדם כמו מייקל ג'ורדן גרם לשיקגו בולס להיות מה שהם, הוא עשה הכל כדי להשיג את הניצחון של הקבוצה. אתה רואה כמה אופי של בן אדם משפיע. ״
יש משהו שהיית רוצה להוסיף?
"לא. אבל תודה לך שאת מראיינת אותי. אני חושב לעצמי למה שמישהו יראיין אותי? זה נותן לי ביטחון וכוח ליצור ולהמשיך. כי בלי הצילומים שלי מהקורונה כנראה שלא היית מגיעה אליי. יצאתי וצילמתי, עשיתי דברים חדשים וזה הביא אליי אנשים חדשים."
אני חסרת מילים שיצא לי לדבר עם בן אדם שנתן לי כל כך הרבה השראה ולא רוצה להוסיף מילים נוספות. אני נותנת לצילומים שלו לדבר בעד עצמם ומאחלת לכם שתזכו לקבל השראה כמוני.
