במהלך השיטוטים הרגילים שלי אחר אומנים מיוחדים ומעניינים ברחבי האינסטגרם, הגעתי אל יערה רבינוביץ' אמנית קרמיקה ואדריכלית עם עמוד ייחודי ועבודות אומנות משובחות. הודות לעמית ששלחה לי את העמוד של יערה, יצא לי להיחשף לעבודות היסטריות וייחודיות שעוד לא יצא לי לראות ברשתות החברתיות. את העבודות אי אפשר באמת להכניס למשבצת אחת ברורה אז מה הן בעצם? עיצוב קרמי או בעצם אומנות אדריכלית?
אז יערה ספרי לנו על עצמך? בעמוד אינסטגרם כתבת שאת קרמיקאית וארכיטקטית. יכולה לפרט?
״זה מתערבב. אני אדריכלית שעושה קרמיקה או קרמיקאית שעושה אדריכלות. אני מעצבת כלי שולחן שמאפשרים משחק של קומפוזיציות על שולחן האוכל כשהם בשימוש, ויוצרים אובייקטים אדריכליים כשהם מונחים זה על זה בערימה.״
האם למדת? איפה במידה וכן?
״למדתי אדריכלות בבצלאל, ולאחר מכן תואר שני בקרמיקה וזכוכית באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות בקופנהגן.״
תמיד ידעת שתרצי להתעסק בקרמיקה?
״ממש לא, יש הפתעות בחיים. ויש לי תחושה חזקה שזו לא התחנה האחרונה. יהיו עוד גלגולים.״
יש לך שפה מאוד ייחודית משלך, איך הגעת אליה?
״הצלחת הראשונה שיצרתי בקופנהגן היא חתוכה, צלחת ״עומדת״, בגלל מחסור במקום אחסון בארונות המטבח. הצורה הקטומה ממשיכה איתי בווריאציות שונות עד היום. אני משחקת בתוך העיגול של הצלחת הסטנדרטית, ומוציאה אותה מהקונטקסט – צלחת עם חור, עם מדרגה, עם ידית.״
כמה זמן את נמצאת בתחום?
״פתחתי את הסטודיו העצמאי שלי בתחילת 2019 בדרום תל אביב בקרית המלאכה, כך שהזמן טס והעשייה מתגבשת תוך כדי תנועה.״
בחרי כלי או שניים שאת הכי אוהבת?
״אני עובדת עכשיו על ספלים חדשים. זה פיתוח שאני מאוד אוהבת.״
איך אפשר לרכוש את הכלים?
״כלים נבחרים אפשר למצוא בחנויות מוזיאון תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל וקפה "סאגה" בשוק הפשפשים ביפו. ניתן גם לתאם איתי ולהגיע לסטודיו. מאוד מוזמנים. תמיד נחמד להכיר.״
איך משבר הקורונה משפיע עלייך בזמנים כאלו?
״לא פשוט. אין הרבה ברירות אלא להיות יצירתיים ולהבין מה ההזדמנויות הקיימות. מנצלת את הזמן ליותר פיתוח ופחות ייצור. תקופה של שינוי ושיפור.״
יש לך פרויקטים עתידיים נוספים? חלומות נוספים?
״מלא! הכיוון הנוכחי מתמקד בייצור כלים שימושיים מחומרים נוספים כמו זכוכית, במבוק וקרטון ממוחזר.״
ברגע שמסתכלים על העבודות של יערה רבינוביץ׳ , רואים שיש כאן עבודה אחרת לגמרי. יערה שלמדה באקדמיה הדנית המלכותית לאומניות בקופנהגן, הביאה איתה צורות חדשות ומעניינות לתוך כלי המטבח השגרתיים. כמו שאופנה מבחינתי היא האומנות שאנחנו לובשים, המוזיקה היא הסאונדטרק לחיים, האדריכלות זו האומנות שבה אני חיה, מבלה וחווה את החיים עצמם, הכלים של יערה נותנים תחושה אסתטית וכייפית לחוויה הקולינרית. זה כיף לאכול בכלים יפים ומגניבים כאלו.
אולי זה נשמע קצת מוגזם שאני נותנת משמעות כל כך גדולה לכלי שבו אוכלים, אבל אתם תבדילו בין חוויה של אכילה בצלחת פלסטיק חד פעמית לבין צלחת פלסטיק צבאית ובין הצלחות פורצלן עליהם אני אוכלת בבית של ההורים לצלחות הקרמיקה של יערה רבינוביץ׳ . זה מסוג הדברים הקטנים באסתטיקה שיכולים לשנות תחושה פנימית שלא במודע.
זאת הזדמנות להתחדש וגם הזדמנות לתמוך ביצירה ישראלית. שאין חשוב ממנה כרגע.
