אם יכלתי לחזור אחורה בזמן ולהגיד משהו, אולי רק משפט לאני הצעירה, הייתי חוזרת לרגע הגורלי בגיל 12, בו ישבתי במספרה עם סבתי, בגופיה בצבע מישמיש שרק ילדה בכיתה ו' מוכנה ללבוש. הייתי תופסת את עצמי הקטנה החמודה והמחוצ'קנת ומנערת אותה בכתפיים חזק עד שהיא תבטיח לי שהיא לא עושה החלקה עכשיו.
באותו יום גורלי במספרה חשבתי שהגשמתי את אחד מחלומותיי: לישון בלילה, ולקום בבוקר עם שיער חלק. אמנם גם לפני, הייתי עושה לעצמי מעין פן חצי אפקטיבי אחרי המקלחת, מה שהיה מביא את השיער שלי למצב צבירה חשוד מאד, ספק גלי ספק מתולתל ובעיקר מאד שטוח, אפילו לא חלק. אבל אותה הגשמת חלום, שהייתה נראית הגיונית ומילאה אותי תחושת אופוריה רגעית בפתח גיל ההתבגרות, התגלתה כמשהו אחר מאד, והייתה יריית הפתיחה לשנים של תסכול בלתי נגמר: פתחתי חזית בקרב שמעולם לא יכלתי לנצח בו מול התלתלים שלי.
ברגע שהתרגלתי להחלקה ולשיער החלק, הרגשתי שלעולם לא אחזור להיות מתולתלת. למה שאעשה את זה לעצמי?
הרגשתי מאד יפה, לפחות ביחס לדימוי העצמי שהיה לי אז. לצערי או לשמחתי, תחושה זו החלה להתפוגג כחודשיים מההחלקה. וזו האמת שלא ידעתי על החלקות, האמת שלא נאמרת ולא מדוברת מספיק: כשאת בחורה עם שיער חלק עד גלי, ואת עושה החלקה ומשלמת עליה בין 800 ל-2000 שקלים, היא יכולה להחזיק יפה כחצי שנה, לערך. אבל כל שיער גלי עד מתולתל, ברגע ששורשיו יצמחו, יעמוד בניגוד שעלול להיות מאד לא אסתטי עם השיער המוחלק. חודשיים יספיקו כדיי שתראי מוזר, אחרי שלושה חודשים אם לא תאספי את השיער, את עלולה להתקרב לכיוון המראה המחושמל. ולכן, את נותרת עם מספר מצומצם מאד של בחירות: להראות מחושמלת, לעשות עוד החלקה במרווח יחסית מצומצם מההחלקה הקודמת, או להמשיך לנסות לתחזק את השיער עם מחליקים או פן על השורשים. אה כן, את יכולה גם לגזור הכל, אם בא לך.
אבל לא היה בא לי. רק רציתי שהשיער שלי, כולו, יהיה חלק, כל הזמן. ומכאן המשיכו להן שנים של ניסיון להבריא את השיער באמצעות החלקה, כאשר בפועל, גם אם ההחלקה לא פגעה בשיער שלי בכלל (זהו שקר גס לשם ההדגמה), במשך מספר חודשים שורשי השיער שלי הוחרבו על ידי חום, מחליק או פן. נשירה, שבירה של הקצוות, התקצרות והידללות של השיער, כולם הביאו אותי כל פעם לקיצון חדש בנסיוני להלחם בשיער הטבעי שלי.
הייתה נקודת אור בסביבות גיל שמונה-עשרה, שבה החלטתי שלא עוד. במקום לעשות עוד החלקה כעבור מספר חודשים, החלקתי את השורשים וחיכיתי שהשיער יתארך.
הוא אכן ארך, והתוצאה הייתה שיער נטול החלקה, שהוחלק במחליק פעם או פעמיים בשבוע החל מיום היוולדו. לקח מעט מאד זמן עד שהבנתי שאני לא מרוצה מצורתו, שכפי שאתן וודאי מנחשות היתה צורה של ליפה מיואשת, חסרת חיות. וגם אני התייאשתי, ואני זוכרת את עצמי מייבשת אותו בצבא במייבש ידיים כדיי שרק יסכים להראות יותר ממושמע. מהר מאד, חזרתי להחלקות, והפעם חדורת מטרה יותר מאי פעם: לשקם את השיער.
ושוב, האמנתי לעצמי ולכל ספר שאם רק אתמיד בהחלקה השיער ישתקם. ברוחי בדמי ובנשמתי האמנתי, טיפלתי ונלחמתי. תוספי תזונה, מוצרים, קרטין ולא קרטין, החלקה אורגנית כל 3 חודשים, שמנים מכל הסוגים. וכל שנה שעברה, השיער היה נראה יותר ויותר שטוח ודליל. כבר התחלתי לייחס את זה לעצמי, להאשים את עצמי, לכעוס על עצמי שאולי אני לא בריאה. שאולי עשיתי נזק לשיער שכבר אין ממנו חזור, זו הייתה נקודת שבר. אני זוכרת את עצמי לפני יותר מחצי שנה, שלושה חודשים אחרי החלקה, אחרי שנתתי לשיער להתייבש לבד במקלחת. שורשי הם 3 סנטימטרים של קפיץ מתנגד לכוח המשיכה, ושאר השיער שטוח, חלק, דליל. זה היה כמה שבועות אחרי שנחשפתי לתלתלים של עדן פינס, והחלטתי שיש בי רצון לשים סוף לעידן ההחלקות של חיי.
זה היה מסע סיזיפי שדרש המון סבלנות.
בתור מישהי שהייתה רגילה להתעסק בשיער שלה כל הזמן, ולחשוב על הצעד הבא, הבנתי שעליי לשחרר, ורק לדאוג לא להראות כאילו דחפתי מזלג לשקע, עד שיצמח אורך שארגיש איתו בנוח ואגזור את השיער החלק. קוקו בלוף, שמתח את השורשים המתולתלים שלי והצליח להגיע לאיזו רמת אשליה של אחידות עם הקצוות המוחלקים, היה המציל שלי, למשך המון זמן. כל חודש עשיתי לעצמי קצוות, וראיתי את השיער החלק מתקצר לעומת השורשים הטבעיים שצמחו, בריאים הפעם.
ההחלקה האחרונה שלי הייתה לפני יותר מחצי שנה. בזמן הזה, חשבתי על כמה אני שמחה שירד ממני עול ההחלקות. אני באמת שואלת, איך במשך שנים, אני, שיש לי איזו מידה של חירות ובחירה בחיים שלי, או ככה לפחות אני רוצה להאמין, הקדשתי שעות בחיי בישיבה ממושכת במספרה. בלי מים, בלי אוכל, חצי יום שבו אני נושמת חומרים כימיים שמגוהצים על השיער שלי, מרגישה את השיער שלי מסורק ונמתח החוצה מראשי, צופה בשיערות נופלות ממני על הרצפה אחת אחת, ומקשיבה לריכולים גרפיים לעיתים של נשים מבוגרות שבאו לצבוע את השיער, ועוד משלמת על זה סכומי עתק.
אחד מהעניינים המשעבדים בהחלקה, ובעוד כל מיני פרקטיקות שעליהן נודה לאידאל היופי ותעשיית הטיפוח, הוא המחויבות שלך אליה מהרגע שהתחלת.
אולי ההחלקה יכולה להיות עניין זמני למישהי עם שיער גלי מאד, אבל למתולתלות יש הבדל עצום בין השיער המוחלק לשורשים החדשים שצומחים, הבדל שמכריח אותנו לחזור למספרה כל זמן קצר ולחדש את ההחלקה. ההוצאה הכספית עצומה, הסיכון יכול להיות גדול (מאמינה שרובנו נתקלנו בסיפורי קרחות בעקבות החלקה והחלקות שלא יצאו טוב בלשון המעטה. ואם לא נתקלתן ואתן תוהות על מה אני מדברת, גוגל ישמח לענות), והכי חשוב- השיער שלנו, שנולדנו איתו, שלמדנו והאמנו שהוא לא יפה כמו שהוא, הולך לאיבוד, מתבזבז. אנחנו שוכחות איך להנות מלהיות אנחנו.
אבל אם שכחתן, אני אשמח להזכיר. היום, אני מסתובבת עם רעמה עגולה של בקבוקים, ואני נושאת אותם על ראשי בגאווה, כמו כתר. אני לא מתכוונת להפרד מהם בקרוב ואני אפילו מוצאת את המחשבה על החלקה אבסורדית. החלום שלי הוא לא לקום בבוקר עם שיער חלק, החלום שלי הוא לקום בבוקר בדיוק כמו שהלכתי לישון (שזה אפשרי, עם הטיפוח הנכון). ועוד חלום שלי, שאני כבר רואה שמתגשם, הוא לראות עוד נשים, נערות וילדות, שמחות בשיער הטבעי שלהן ולא מבצעות על עצמן שלל ניסויים כימיים בעלות מופקעת כדיי להיפטר מהמראה שאיתו נולדו. התהליך הזה קורה, ואני מאמינה שיש לו חלק גדול בהחלטה שלי לגזור את כל השיער המוחלק ולגדל תלתלים. רק הייתי צריכה לדעת שהם לא יפים פחות משיער חלק. עדן פינס שנכנסה לתודעה הישראלית עם תלתלים מטורפים, הקהילה הישראלית של "מתולתלות" שמונה למעלה מ82,000 חברות בפייסבוק, החשיפה ההולכת וגוברת של שיערות שאינן חלקות למשעי בקרב מפורסמות בקנה מידה בינלאומי (ליזו אני מסתכלת עלייך).
זה סוכם מעולה ב"שיער":
"ישר, חלק, או מסולסל
או מתולתל, או מדובלל
או משולשל, או מבולגן
או מבולבל, או מגולגל
אסוף או בתפזורת,
קלוע כמכמורת"
יש המון סוגים של שיער. לעשות החלקה זו החלטה אישית, ואני מאחלת לכל מי שבוחרת בכך החלקה מעולה שהיא תהנה ממנה מאד. אבל אי אפשר להתעלם מכך שההחלקה, שמנסה להפוך אותנו למשהו שאנחנו לא, טבועה עמוק כפרקטיקה של שנאה עצמית. זה משפט חזק, וכואב, ומקומם. תחשבו עליו פעם הבאה כשאתן מקבלות כוויה באוזן מהמחליק, ותדמיינו את האופציה של להנות משיער כמו שהוא. זו אופציה קיימת, וחשוב שלפחות ננסה לממש אותה.
