אחד המשפטים שחוזרים על עצמם כמעט בכל שיחת טלפון בעסק שלי עם לקוחה פוטנציאלית שהיא כלה לעתיד הוא ״אני רוצה להיראות כמו עצמי״, הרבה פעמים עם משפט נלווה כמו ״הייתי בחתונה שלא זיהיתי בה את הכלה״ שנאמר בטון מזועזע. הנישה של האיפור העדין היא בועה שאני נהנית ממנה מאוד, אבל גם בגזרת האיפור הכבד יותר הטרנד השתנה והשאיפה היא לייצר מראה יותר עדין ופחות מאופר, אבל חטוב, מתוח, מואר, ועוד הרבה מילות תואר שבתכלס מתארות פילטר טבעי וזוהר בחיים האמיתיים.
אם תיכנסו לעמודי האינסטגרם של מאפרי הכלות המובילים בארץ, התמונות יהיו מסודרות בצורה הכי אסתטית שיש, מצולמות במצלמה מקצועית, ערוכות עם תיקוני צבע מדויקים ובנוסף גם מרוטשות.
המאפרים היום מוכרים הרבה מעבר לאיפור שישרוד את השעות הארוכות בחום ובלחות הישראלית. אלא גם חוויה עם סרטוני רילס וטיקטוק המציגים את תהליך העבודה על הלוק. או סטוריז שמתעדים את יום החתונה וגורמים לכלה להרגיש מיוחדת ביום שבו היא השקיעה כל כך הרבה ממון. אבל הרבה פעמים בין המציאות לבין התמונות אין הלימה. השקיות שמתחת לעיניים מרוטשות בצורה שלא משאירה אפילו את הקפלים הקטנים, כי קונסילר מכסה כהות ולא טקסטורה. הנקבוביות שהפריימר לא הצליח למלא, נמחקות בידית הקסמים של האפליקציות, האף מוצר, קו הלסת מחודד, אפילו המצח מוקטן. לבסוף התוצר המוגמר שמולנו נראה כמעט דו מימדי.
יש מי שיגידו- ״הן יודעות מה הן מקבלות כשהן הולכות למאפרים מהסוג הזה״. אבל מה קורה למי שנופלת ומאמינה לשקר האינסטגרם? ובסופו של דבר כשניגשת למראה בסיום תהליך האיפור ביום החתונה שלה, מגלה שהאיפור לא עושה ניתוח פלסטי? במקרה הטוב היא מאוכזבת. במקרה הרע, הדבר יוצר אצלה דיספוריה גופנית, שגורמת לה להרגיש חריגה ושונה על עצם זה שהפנים שלה נראות אנושיות ורגילות, ולא כמו פילטרים של אינסטגרם.
חלק מהציפיה הלא ריאליסטית להיראות אחרת לגמרי אחרי עבודת איפור מקצועית בנישות מסוימות מתבטאת בכינויים שמודבקים למאפרים.
כמו ״המפסלת״- שאמורה לחטב ולשנות את מבנה הפנים בעזרת עבודות של הצללות והארות. בנוסף, כשאת משלמת החל מ-2000 שקל לאיפור כלה שלוקח כשעה, את נוטה לצפות שתקבלי משהו אקסטרה מיוחד בתמורה, או לפחות כזה שנראה כמו התמונות שבגללן סגרת את המאפרת הספציפית הזאת. לפני שבוע העלתי סרטון לטיקטוק על ליאל קוצ׳רי, המאפר שנכנס לאח הגדול והשאיר לפי הדיווחים כלות בלי איפור ושיער ברגע האחרון. בסרטון הפניתי את האצבע דווקא לעבודות המרוטשות שלו, בהן הוא עורך את תווי הפנים של הלקוחות שלו.
התגובות שקיבלתי היו מעורבות – מצד אחד עשרות לקוחות מרוצות, חלקן טוענות שהתמונות הן חגיגיות ולא אמורות להיות נאמנות למציאות. אחת הגדילה ואמרה שאם אני לא מבינה את העניין, כנראה שאני לא הקהל. חלק מהתגובות פשוט תקפו אותי וקראו לי קנאית, והיו גם מספר תגובות מלקוחות שביקרו אצלו ונפגעו מהעריכה, שהדגישה בעיניהן את זה שהמאפר הרגיש צורך לתקן בעריכה את מה שבעיניו היה פחות יפה ומושלם בפנים שלהן. אחת שלפיה הוא ״הוריד לה 15 קילו בעריכה״. עוד אחת שהוא הקטין לה את המצח. ואחרת שכתבה שבכלל לא זיהתה את עצמה ונעלבה מזה. ליאל הוא רק דוגמה אחת מיני רבות, והתייחסתי לעבודות שלו כי השם שלו עלה לתודעה הציבורית בעקבות הכניסה לאח הגדול. פילטרים
באחת השיחות שזכורות לי היטב מימי הצילום שאני מאפרת בהן, דיברתי עם צלמת אופנה שאמרה לי שהיא מצלמת נשים מתוך עיניים אוהבות. הדבר הזה שניכר בעבודות שלה גם נחקק לי בזיכרון.
מי שמרגיש צורך לתקן נשים באובססיביות, שלא מרוצה מפיצ׳רים בפנים שלהן שיכולים להראות כמו ״חוסר שלמות״, חוטא בעיני במיזוגניה. הרבה נשים לא אוהבות את עצמן או את איך שהן נראות ומוכנות לשלם ולעשות הרבה כדי לשנות את עצמן חיצונית בתקווה להשפעה גם על התחושה הפנימית. התחושה הזאת משחקת לידיים של מי שמוכר חלום, ובדרך מייצר מודל יופי מעוות ולא ריאליסטי. בעיניי זאת תופעה חברתית רחבה שהתחילה עוד הרבה לפני הפילטרים, אבל מרגישה צינית במיוחד עם כלות ביום שאמור להיות המאושר בחייהן.
זהירות מהספוילר לכל מי שלא ראתה את הסרט החדש ברבי – בסרט הפחד הכי גדול של הבובה ברבי הסטריאוטיפית הוא צלוליטיס. היא רוצה לחיות את החיים המושלמים שלה בברבילנד, כשכל יום הוא היום הכי טוב אי פעם. יהיו מי שיגידו, שבשוק שבו יש לקוחות משלמות שיש להן ציפיה ויש סחורה שצריך לספק, צריך לרטש כי מה עוד אפשר לעשות כשהשכבה הדקה של המייקאפ לא הופכת את הדלעת לכרכרה?
אני חושבת שהגיע הזמן לראייה ביקורתית יותר על התוכן שאנחנו צורכים באינסטגרם, לתת קצת פחות לגיטימציה לריטושים ופילטרים לא אנושיים ולהצביע ברגליים.
