אני חושבת שבפעם הראשונה ששקלתי ברצינות לגזור את כל השיער צפיתי בטיקטוק. מודה ומתוודה הנני דוגלת בשקיפות ואמת (והיא כידוע מכוערת). היה טרנד בטיקטוק (אולי הוא היה חזק יותר בארה"ב) של VoiceOver (קריינות) של אישה שדירבנה נשים אחרות לגזור את השיער. המשפטים נעו בין "תעשי את זה! תעשי את זה! תעשי את זה!" לבין "את בגיל שאת כבר יכולה לעשות מה שבא לך ואת רוצה לגזור את השיער!". כמובן שאין הגבלת גיל בטיקטוק והמשפט הזה תקף לכל הנשים בעולם. טרנד דומה היה הטרנד שסלינה גומז השתתפה בו שאישה אומרת "אני לא אעשה את זה, אחותי. אני לא מתכוונת לעשות את זה" ואז היא עושה "את זה" (=גוזרת את השיער, לפעמים לתספורת קצרה בלבד ולפעמים לקצוץ). הטרנדים הללו היו חזקים ורצו לאורך תקופה ארוכה. נשים בכל הגילאים גזרו את השיער ואלו שקצצו אותו לרוב הרגישו שינוי ענקי.
@belinalilly hehe yeah just do it 💥✂️🤭 #foryou #fyp ♬ original sound – UR NEW DAD
השיער שלי מתולתל. הוא יכול להתעורר בבוקר גלי, הוא יכול להתעורר מקורזל והוא יכול להתעורר עצבני ופריזי.
לקח לי שנים של ניסויים עם מספר לא קטן של שמפו לסוגיו, מרככים למיניהם, מסכות, קרמים, ג'ל, מוס וכל דבר אחר שעובר לכן (המתולתלות) בראש. בגיל יותר מידי מאוחר (שישמר במערכת) למדתי שתלתלים אוהבים מסכות ושונאים מרככים (אני חושבת שמזג האוויר הישראלי משפיע גם כן). לאחר מכן למדתי שאני לא אמורה לייבש את השיער עם מגבת כי זה מפצל את התלתל, להוריד מסכה רק עם מים קרים ולנקות את הניקוז אחרי *כל* חפיפה.
לאורך השנים ניסיתי לצבוע אותו.צבעתי לאדום, לשחור (שיצא ככה בטעות, ניסויים זה חוויה), לבלונד (לא צבעים מטורפים, בנאליים לחלוטין!) ואז הגעתי לגיל 28, כבר כמעט 30 (מתנצלת אני לא רואה הבדל בין המספרים הללו אולי בעתיד אבין יותר). לא גזרתי את השיער במשך שלוש שנים. הוא ארך והסתבך לי בכל דבר. חזיות למיניהן, משקפיים, מסכה, אוזניות (לפני האיירפודס) וכל הזמן התעסקתי איתו. פיזרתי, גילגלתי, אספתי, קוקו, קליפס, צמות. מה לא עשיתי איתו? לאורך הזמן התסכול גבר ונתתי לו להיות מה שהוא רוצה. נתתי לו להיות חופשי, למזלי זה היה בתקופת החורף (הארוכה מהרגיל) ולכן השיער הוסיף שכבת חימום זולה מתחת לערמת השכבות שכבר לבשתי. כשהתחיל להתחמם (היה שבוע חום גיהנום ושבוע גשום אני מתכוונת) החלטתי שאני חייבת לגזור אותו. החלטתי להסתפר כמו שאני תמיד מסתפרת, קארה עד הכתפיים. נחמד, בנאלי, מוכר. אין הפתעות. התוצאות ידועות.
כמובן שכבת מזל תאומים (לא צפויה) לא הלכתי להסתפר אצל ספר מקצועי והחלטתי באמצע הלילה, אזור השעה 1, לעשות שתי צמות ולגזור אותן לאחר חפיפה.
התוצאה הייתה טובה אבל לאורך הזמן דיגדג לי יותר ויותר לעשות עוד שינוי. לא הסתפקתי הפעם בתספורת הקצרה כמו בעבר. במקום לגזור עוד, צבעתי. צבעתי לאדום יין, בורדו אם תרצו. אחד הצבעים האהובים עלי, יש לי מלתחה שלמה המוקדשת לצבע הנ"ל. לאחר שבוע גם הוספתי פס בלונדיני מחומצן שימסגר את הפרצוף. היה נחמד, חדש, מרענן. אבל לא הצלחתי להסתדר איתו! ארור תהיה שיער מתולתל וחסר מעצורים! הוא היה יותר מידי פרוע ואף לא צפוי יותר ממני. מתסכל.
באותו סוף שבוע שיתפתי את החברות (בפעם המי יודע כמה) שאני רוצה לגלח הכל.
לגלח את כל הראש. להתחיל מההתחלה. לגלות את הפנים שלי מחדש. חברה אחת (שכנראה נמאס לה לשמוע אותי מאיימת ורצתה להוכיח לי שאני פחדנית) לקחה את המושכות והרימה את האירוע. הן ארגנו מכונת גילוח ושקית סופר (שיהיה לאן לזרוק את השיער שיפול כי הוא היה קצר מדי בשביל להיתרם). בחיים לא ראיתי את החברות שלי כל כך שמחות להתעלל בי.
מי שמכיר.ה אותי יודעים.ות שאני אוהבת לעשות דווקא. אני בארני סטינסון רק בלי השוביניזם. אם תעמידו מולי אתגר ותגידו לי שאין לי ביצים לעשות את זה רוב הסיכויים שאעשה את זה. לא כי אני בחורה לוגית ורציונאלית אלא כי אני רוצה להוכיח פואנטה. כזו אני, קטנונית. בגלל זה פתחתי פחית של XL אחרי ניעור, עישנתי ג'וינט לגמרי לבד (לפני שנים אמא, לא לאחרונה!), התחלתי עם מישהי בשביל חבר (כשעוד הייתי בארון, זכרונות מעולם הסטרייטיות) ועשיתי פירסינג (ספטום, בגיל 17, לפני שזה היה מגניב).
אז התיישבתי על שרפרף במקלחת, מעלי רעש של מכונת גילוח ומולי פלאפון המתעד את האירוע ואז התחלנו.
היא אמרה "את עוד יכולה להתחרט" ואז גילחה חלק בשיער והוסיפה, "עכשיו את כבר לא יכולה להתחרט." אז גילחנו. את כל הקרקפת. היא השאירה בערך סנטימטר של שיער ואז עברנו לחימצון. הסיבה העיקרית לחימצון הייתה לאפס את השיער. הוא היה צבוע באדום יין שהיה נחמד אבל רציתי להוריד אותו ולתת לצבע לצמוח מאפס (מה גם ששאריות של הפס הבלונדיני נתנו לי מראה של קצוות בלונד סטייל להקת בנים מה-90).
התגובה הראשונית של מי שמכיר.ה אותי הייתה זהה. הפתעה, עיכול וחיוך.
נראה שהתספורת התקבלה בחיבה. המעבר משיער ג'ינג'י (טוב לא ג'ינג'י כתום תפוז! אבל כזה שטני… בערך, קשה להסביר נו) מתולתל ארוך לשיער מגולח קצוץ היה הזוי. אחרי הגילוח והחמצון לא הצלחתי להפסיק לגעת בו. העברתי את היד, ניסיתי לתפוס שערות, הרגשתי את הקרקפת שלי בצורה שונה לחלוטין. פתאום הרגשתי את הרוח בשיער, כאילו אצבע נוגעת בי בצורה רנדומלית (אבל לא! זו הרוח! דה פאק?). התחלתי לצאת מהבית בלי לסדר את השיער (אהבתי את הפראיות שהתרחשה כשהתעוררתי עם שיער מבולגן קצר) וא.נשים נורא רצו לגעת גם. ללטף, להזיז, להרגיש. כמתולתלת היה לי חוק ידוע שאף אחד.ת לא נוגע.ת לי בשיער. חוק בל יעבור, עמידה לדין, עונש מוות.
אבל עם התספורת החדשה הרגשתי כמו חתולה. כל מי שראה אותי הצעתי לו.ה לגעת (אחותי הקטנה לא אהבה את הרעיון ולא הייתה מוכנה לגעת בכלל). הרגשתי כאילו א.נשים אחרים בשנת 2022 צריכים.ות להרגיש מה זה שיער קצוץ. (כאילו גיליתי את אמריקה) וזה היה לי נעים. מאחת שלא נתנה לאף אחד.ת להתקרב לי לשיער הפכתי למישהי שרוצה שילטפו אותה בראש. זה כמו מסאג' לקרקפת אני ממליצה בחום. מיאו.
התספורת הוסיפה כל מיני חוויות מרגשות וחדשות שמעולם לא חוויתי.
לרוב מא.נשים זרים.ות שלא יודעים.ות או לא בטוחים.ות במין שלי ולא יודעים.ות איך לפנות אלי. למזלי, עד היום כל התגובות היו נעימות ולא תוקפניות בכלל. א.נשים שאלו ללשון הפנייה או השתמשו בכוונה במשפטים בלי זכר ונקבה. הדבר לא היה מובן מאליו בכלל ומאוד ריגש אותי. יש מודעות. יש התקדמות. יש תקווה לקהילה הגאה.
אחד הדברים שהפתיעו אותי היה עד כמה נראיתי צעירה יותר מגילי האמיתי. מי שמכיר.ה אותי או עוקב.ת אחרי באינסטגרם יודע.ת עד כמה ההבדל הזה ניכר לאחר התספורת. לפעמים בתמונות אני נראית כמו נער מניאק וכרגע הבדיחה שרצה על חשבוני היא שאני עולה בקרוב למצוות. שלא תטעו, זה לרגע לא ערער אותי! להיפך זה נתן לי את האופציה להתנסות בלבוש קצת פחות נשי וקצת יותר גברי, נתן לי את היכולת לגלות מחדש את הפרצוף שלי ולענות על השאלה עתיקת היומין "איך אראה עם שיער קצר?". אני נוטה להאמין שאין אישה שהמחשבה הזו לא עברה במוחה. זה די טבעי. וכעת יש לי את ההזדמנות לגלות זאת על עצמי.
השינוי הזה הוביל את החברים.ות הקרובים.ות לפנות אלי בזכר. לא נפגעתי מכך בכלל ואפילו התחלתי בעצמי להשתמש בזה מידי פעם. לדבר בלשון זכר. לא היה לזה משקל, לא הייתה לזה משמעות מבחינתי. זה לא הפחיד אותי או איים עלי. זו הייתה חוויה חדשה לחלוטין, הזדמנות לגלות משהו חדש על מגדר ומיניות בעצמי ומתוכי. לא דרך מאמרים אקדמיים או מפורסמים.ות פורצי דרך.
הזדמנות כזו לא מגיעה הרבה פעמים בחיים. למזלי הייתה לי ההזדמנות לחוות כיצד אורך השיער שלי משפיע על גורמים רבים באישיות שלי וכיצד האישיות שלי משפיעה על הדרך בה אני מעצבת את שיערי.
היכולת לחקור דרך העיניים שלי את הצורה בה אני מוצגת בחברה באמצעות השיער שלי פתחה בפני אופציות חדשות שמעולם לא חשבתי עליהן. היכולת לחקור את עצמך מבפנים ומבחוץ היא מתנה ואני לא יכולה להסביר עד כמה זה חשוב. כי זו הדרך הכי טובה שלנו ללמוד על עצמנו ועל העולם. אני עדיין לא מזהה את עצמי לגמרי כשאני עומדת במראה, אני לומדת את עצמי מחדש. אני מגלה איך השיער שלי צומח ומתעצב לבד. אני תוהה ללא הפסקה מה התספורת הזו אומרת עלי בעיני אחרים אבל בעיקר לא מתחרטת לרגע. אני לא רואה את המעשה הזה כאמיץ או כמעצים כמו שאני רואה אותו כחקירה עצמית והתקדמות לשלמות פנימית. שלי עם עצמי בזכותי.
