אפשר להגיד המון על הדמות של קאט מאופוריה אבל שולית היא לא. השינוי שהיא הביאה וה"אישור" ההווליוודי שנתנה למאות אלפי נשים ברחבי העולם הוא אחד שאי אפשר להתעלם ממנו. אם בעונה הראשונה קאט הביאה למסך מודל יופי שהיה חסר בו כבר שנים. דווקא סצנה אחת מהפרק השני של העונה החדשה יהיה זה שבעיני מה יזכר ויספר את המסע שלה ושלנו כנשים בשנים האחרונות בצורה הטובה ביותר. המסע להעצמה נשית שלמרות כל כוונותיו הטהורות והחשובות הפך כה אבסולוטי שהוא מפספס את הפואנטה ומסרס אותנו… והמסע הרגשי שאנחנו עוברים בגלל הרשתות החברתיות גם פה… כנשים. אז למה אני מתכוונת?
לורן שטרן כתבה כאן לא מעט על כמה קאט מ אופוריה הייתה כל מה שהיא חיפשה בטלוויזיה. חזקה, יפה עם ביטחון עצמי וכזו שלא מתנצלת על מי שהיא. אבל בעונה הזו היא מתחילה את המסע שלה מנקודה אחרת. יש לה זוגיות חדשה עם בחור שהיא אוהבת אבל היא לא מרוצה. כשהיא מנסה להבין למה היא לא אוהבת אותו היא מגלה שהיא לא אוהבת את עצמה. בסצנה קאט יושבת על המיטה ברגע של משבר ומשחקת בטלפון. ברקע רו (עוד דמות מאופוריה – אם לא ראיתן.ם רוצו!) אומרת משפט מהותי “At some point recently, the whole world joined a self-help cult and won’t shut the fuck up about it.” או בעברית פשוטה כל העולם הצטרף לכת 'עזרה / אהבה עצמית' ומזיין לנו את השכל על זה.
חזרה לקאט, שבחדר שלה פתאום מופיעות מגוון רחב של נשים מהרשתות החברתיות.
מדובר במשפיעניות (על פי דיווחים אמיתיות מהאינסטגרם – Jewell Farshad, Bree Kish ,Amanda LaCount מישהו פה מכיר אותן או שרק אני… בורה?) שאומרות לה כמה היא יפה. שלאהוב את עצמה זה חושב. שלא לאהוב את עצמה זה להיכנע לפטריארכיה ועוד משפטי "העצמה" מעייפים. הן ממשיכות להגיע ולהציף את החדר עד שהיא בורחת לאמבטיה. למרות זאת הן בעקבותייה. רק אחרי שהיא מקבלת הודעה בטלפון כולן פתאום… נעלמות. וזו אם תשאלו אותי אנלוגיה יפה וחזקה למצב בו כל אחד ואחת מאיתנו נמצאים היום בגלל הרשתות החברתיות. דוגמא מפעימה לריבוי הדעות / הסחות הדעת שאנחנו נחשפות.ים אליהן בשניה. אלו שמציפות את המוח שלנו ומרסקות לנו את הביטחון וההבעה העצמית.
הסצנה הזו נשארה איתי, לא כי אני מרגישה בהכרח מוצפת באופן אישי, אלא כי ה"כפר הגלובלי" הפך לכזה שמחליט לנו בצורה אבסולוטית מה להיות ומה לחשוב.
ופה התבלטה בצורה יוצאת דופן העובדה שאותו כפר אומר לי גם מה אסור לי לחשוב. הרשתות החברתיות, מוכח מדעית גם על פי מחקרים של פייסבוק, גורמות לנו להרגיש רע לגבי עצמנו. גם כשהן נראות כאילו ההפך הוא הנכון. תכנים שאמורים להעצים אותנו ולעודד עדיין מנציחים אידיאלים לא ריאלים. ואנחנו ממשיכות.ים להשוות את עצמנו לאנשים אחרים. פעולה הרסנית בעיקר לצעירות.ים שבינינו. וגם אם אותו אדם / משפיען אכן חי על פי אמות המידה שהוא מפרסם הלחץ והצורך להיות חיובי ובטוח בעצמך כל הזמן בשביל ה"עוקבים" ושימור ה"השפעה" הוא עול בפני עצמו.
בפרק השני של הפודקאסט שלנו סיידנוט דיברנו על מגמות שיהיו מהותיות ב-2022 אחת מהן היא החיוביות. אחרי שנתיים של מגפה וסגרים אנשים רוצים להסתכל על החיובי, על מה שיש, לתכנן לעתיד ולשפר אותו. וזה מתחבר יד ביד עם "כת העזרה עצמית" כמו שרו כינתה אותה. ה"כת" (שכוללת: העצמה נשית, בודי פוזיטיב, קיימות ואפילו וולנס) היא עוד גורם שמחזק ועוד יחזק את המגמה הזו. שלא תבינו לא נכון – אני לרוב בעד שיפור עצמי. אבל יש תחושה שנעשה שינוי אדיר באופן המחשבה, הערכים והדעות שמובילות אותנו. הכפר הגלובלי קבע את הנורמה הערכית החדשה ועכשיו אי אפשר לסטות ממנה. אפילו קאט מאופוריה שהיא לכל הדעות אחת הנשים היפות והחזקות שנראו בטלוויזיה אי פעם לא יכולה (ממש כמונו) להרגיש לפעמים שהיא לא אוהבת את עצמה. המגמה החיובית ותנועת "כת העזרה עצמית" אוהבות אבסולוטיות. אבל זו מסרסת ומבטלת עובדה אחת חשובה. עובדה שנראתה ברורה כשמש באופוריה – אנחנו בנות אדם.
כן זה אולי מפתיע כי אחרי שנים של שהות ברשתות החברתיות בו כולן פרסונות של עצמן שכחנו את זה אבל קודם כל אנחנו – אנושיות.
אנחנו בנות אדם וככאלו יש לנו רגשות! שזה כידוע לא דבר אבסולוטי. לבנות אדם אנושיות מותר לחוש מנעד רחב של רגשות מותר לשמוח ומותר גם להיות עצובות. מותר לקום בבוקר עצבניות ומותר גם לשנוא את עצמך. כן אמרתי את זה. כאישה אני יכולה לקום בבוקר וגם לשנוא את עצמי אין חוק שאוסר עלי. וזה לא אומר שאני לא נותנת לפטריארכיה להשפיע עליי. זה אומר שאני לא נכנעת לטקסטים והמנטרות של כת "העזרה העצמית". אני אישה שמסתכלת למציאות בעיניים רואה את כל הטוב אבל גם יכולה להכיר ברגשות ובתחושות הפחות טובות שיש לי. זה עצם ההגדרה של פמיניזם. דבר שפעמים רבות אנחנו מפספסות כאשר אנחנו רוצות (בצורה הכי טובה וטהורה שיש כן?) להעצים ולתמוך בנשים סביבנו.
כנשים פמיניסטיות אנחנו צריכות לאפשר לכל אחת להרגיש איך שבא לה, לתקן מה שבא לה, להגיד מה שבא לה ולהעצים אותה *כשהיא צריכה / רוצה*. כנשים פמיניסטיות אנחנו צריכות לראות את האור שבכל אחת מאיתנו אבל גם את הפגמים ולהיות במודעות מלאה. כי אם לא נסתכל להם בעיניים לא תוכל אף אחת במידה והיא תרצה לתקן, לשפר או להתפתח בחייה! אז תעשו לי טובה תפסיקו להגיד לי מה לחשוב, תפיצו ברשתות החברתיות גם כנות ורגשות ולא מנטרות לעוסות. תזכרו שהבסיס של פמיניזם הוא שיווין מכיל ומאפשר. ותנו לי גם להגיד בביטחון מלא, שלא פעם ובכל פעם בגלל משהו אחר (שהוא לא בהכרח גופני), אני שונאת את עצמי!!
