20% מכל רכישת מרצ׳נדייז יעברו לעמותת כנפיים של קרמבו! מלאי מוגבל

המצב עכשיו – בין חרדה טוטאלית לתקווה אופטימית

זה מרגיש שהתקופה האחרונה הייתה מבול של צרות. בכל יום יש דיווח על אירוע מצער אחר שגורם לי לחשוב על העולם במציאות של היום ועל החברה אליה אני שייכת. פתאום ממש לא נעים לפתוח את האינסטגרם, כי מה זה בכלל אסקפיזם אה? בין אם מדובר במשברים עולמיים כמו הקורונה, דיונים שבוערים בי אישית כמו גיוון דוגמניות בשבוע האופנה הישראלי ועד מקרים מזעזעים ברמה האנושית כמו מחאת המכנסונים, רצח נשים או ההפגנות על הרצח של ג׳ורג׳ פלויד בארה״ב.  ניסיתי לבחון את כל האירועים האלה ולנסות למצוא את המכנה המשותף. ומה הוא: שיתוף

https://www.instagram.com/p/CBaboJcgjI5/
אני מאמינה שהעולם מתפתח והוא כבר לא מה שהיה פעם, טוב שכך. 

יחד עם זאת חוסר שוויון, אלימות וגזענות הם עדיין חלק מהחוויה האנושית בעולמנו. תפיסות רעילות עדיין קיימות ונוכחות מאוד בחיינו, ראו ערך כל האירועים שהוזכרו לעיל. ההבדל היחיד בין הילדה בת השבע שהופשטה מהשמלה שלה בטענה שרואים לה את הכתפיים (וואט דה פאק איך הפיתרון הלוגי היה להוריד אותה לגמרי?) לבין ילדות שספגו יחס מזלזל ולא שוויוני בעבר, הוא שהיום לילדות ולהורים האלו יש פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר בתור נשק והם לא מפחדים להשתמש בו. אני מרגישה אמביוולנטיות גדולה בכל הנוגע לרשתות חברתיות. מצד אחד הן גורמות לחרדה, בדידות ותחושת פומו רצינית. סלבים עורכים ומרטשים את עצמם ללא היכר ובכך מטפחים אידיאל יופי רעיל ומסוכן ואם זה לא מספיק – נדחף לנו בכוח תוכן שיווקי לגרון. מנגד מדובר בפלטפורמות שבהן סרטון יכול בבת אחת להפוך לויראלי ולהצית מהפכה שיכולה לשנות חיים.

https://www.instagram.com/p/B68inSKAxTZ/

כשאירע גל השריפות האחרון באוסטרליה השנה, אני זוכרת את עצמי יושבת בחדר בוהה בתמונות בעלי החיים הנשרפים ביבשת הכל כך רחוקה ממני ובוכה בכי תמרורים. בגלל שזה היה בפיד שלי – זה היה קרוב אליי. חצי מיליארד בע״ח חיים נהרגו בשריפות האלה ואני הרגשתי כאילו עולמי חרב. בגלל הפוסט החלטתי לקרוא ,להשכיל ולהבין מה בדיוק קורה שם. אפילו החלטתי לתרום לאחד מארגוני הצדקה המקומיים. אלמלא האינסטגרם, אני מאמינה שהסיכוים למוערבות שלי בעניין היו קלושים מאוד על אף שהסוגיה נגעה במשבר האקלים שפוגע בכולנו. 

מה המשמעות של הדבר הזה? האם יש יותר חוסר צדק מבעבר? לא. אבל יש יותר תיעוד ושיתוף מידע זה בטוח וזה כמובן חרב פיפיות.

מצד אחד כשאין צנזורה נחשפים לאמת ומצד שני המורה שלי לאזרחות תמיד היית אומרת ״אין אמת אחת״. צריך לזכור שמאחורי המסך עומדים בני אדם ושהיד על המקלדת כל כך יותר מאפשרת וחדה. עלינו לבחון את המקורות שממנו אנו צורכים את המידע ולהיות שקולים בבחירות שלנו. ״פייק ניוז״ זה דבר אמיתי ובתרבות שלנו אנשים ממהרים להסיק מסקנות ולעשות משפטי שדה לכל אדם שטעה. הבעיה בתרבות של עודף במידע ומתן פלטפורמה לכל דעה היא שנוצרת ״תרבות ביטול״ של אנשים. אם אדם עשה טעות – הוא מבוטל לגמרי וחווה שיימינג פומבי. אין להתייחס אליו או לצרוך אותו יותר בשום צורה. אבל איפה מידת החמלה שלנו? האם אסור יותר לאנשים לטעות?

https://www.instagram.com/p/B6p60OQgBRb/
מה היה קורה אם לא היה את הפייסבוק? האם מחאת המכנסונים הייתה עולה בכלל לסדר היום הציבורי?

בימים אלו ארה״ב בוערת בגלל הרצח של ג׳ורג׳ פלויד. בקצרה- שוטר במשטרת מיניאפוליס, לחץ את ברכו על צווארו של ג’ורג’ פלויד אזרח אפרו-אמריקאי באופן ממושך מספר דקות בזמן שהיה חסר הכרה ועד שהביא למותו. האירוע התרחש במסגרת מעצרו של פלויד והתפרסם במהירות מכיוון שהוא תועד באמצעות סמארטפונים של העוברים ושבים. הסרטונים הוויראלים של עוברי האורח, תיעדו את פלויד העצור זועק בחוסר אונים “אני לא יכול לנשום”, הופצו ברשתות החברתיות ושודרו בכלי התקשורת.

אני כל כך עצובה מהמצב העגום של החברה האנושית ומתחושת חוסר האונים שלי אל מול אכזריות וחוסר צדק. מנגד אני מתמלאת גאווה ואופטמיות שבזכות הטכנולוגיה בעידן שלנו מהפכות קורות כל יום. הפכנו להיות אנשים שכמהים לשמוע סיפורים אמיתיים של אנשים אמיתיים ולא עוד תוכן מיופה וערוך. אני מקווה בכל ליבי שהעולם ירגע והמאבק שקורה עכשיו בכל כך הרבה חזיתות יוכיח את עצמו. בסוף כולנו כאן ביחד על הכדור ואנחנו חייבים למצוא את הדרך לחיות זה עם זה. אני מאמינה שאנחנו נכנסים לעידן של שקיפות מלאה שבו אנשים לא יוכלו להעלים יותר עין על עוול שקורה מתחת לאף שלהם. או לפחות יעלימו קצת פחות.

דילוג לתוכן