התגובה של מיה ח'ליפה לשיר דריל ישראלי הייתה בעיניי לא צפויה אבל גם מעניינת. היא מאשימה את חרבו דרבו בקריאה לג'נוסייד ובניכוס תרבותי של ז'אנר הדריל. אבל איך הגענו לסיטואציה הזו, ומה כל זה אומר? על הביף הבינלאומי הכי מעניין שהיה כאן
שלב 1: פורצת המלחמה ובעקבותיה שירי מלחמה
אחרי שפרצה מלחמת "חרבות ברזל" פרצו לחיינו גם שירי המלחמה, אחד מהם הוא השיר השני בלבד של צמד הלהיט "תיק קטן", נס וסטילה. בשונה ממלחמות ישראל קודמות, משהו בחרבות ברזל עורר מוזיקה אפלה וזועמת מאד. אולי בגלל הפגיעה דווקא בהמון צעירים ומכריהם. אולי כי ההיפהופ כבר חי כאן באמת. אבל אי אפשר להתעלם מהצורה של השירים, וגם מהתוכן שלהם, שקורא לסוגים שונים של נקמה. בשיר "חרבו דרבו" נמנות יחידות הצבא השונות (בדומה ל"המנון הלוחם" של תקווה 6, שמשמש רפרנס ברור ל"חרבו דרבו" וכמובן ל"מי משוגע" של דודא גאנג), אבל נמנים גם הנמענים המיועדים של השיר. מי שהאמנים כיוונו את השיר אליהם – חמאס ותומכיו.
ליתר דיוק, קהל היעד של השיר הוא "כל מי שתכנן, כל מי שתמך, כל מי שביצע, כל מי שרצח", וגם בפירוט אישי: "נסראללה", "מוחמד דף", "הנייה". ומטרוריסטים עוברים נס וסטילה בקריאה נגיד סלביות עוכרות ישראל שכנראה מעולם לא ראו גמל: "(מח)בלה חדיד, דואה ליפה, מיה ח'ליפה". כולן התבטאו נגד ישראל בעבר, מפיצות פייק ניוז מחריד בחלקו ומגוחך ברובו (בלה חדיד) ובאופן כללי מסרבות להוות קול ראוי ושפוי עבור כל צד. הן לא מייצגות גם את העם הפלשתיני. אם הן מייצגות, איכשהו, מישהו – אלו אולי בלוגרים קטנים בטיקטוק ששמעו את המילה "חמאס" לראשונה באוקטובר ומאמינים מאז שמדובר בקבוצת מפגינים לוחמי חופש.
מיה ח'ליפה מצאה את דרכה לשיר של נס וסטילה לא במקרה.
התבטאויות העבר שלה מוכרות ברחבי האינטרנט, שבהן גרסה ש"ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות" בהקשר למבצעים בג'נין. היא מוצאת כל הזדמנות להצהיר שישראל היא מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית וכותבת דברים כמו "פלשתינאי אחד מת הוא אדם אחד פחות שילחם בישראל", ולכן, לצערי, גם כשהיא חשה דחף אישי לקדם נושאים בוערים בגדה – היא שונאת את ישראל יותר משהיא אוהבת את האזרחים חפי הפשע של פלסטין. מיה ח'ליפה נולדה בביירות, למשפחה ערבית נוצרית. היא למדה היסטוריה בקולג' והחלה להשתתף בסרטי פורנו בהיותה בת 21, בשנת 2014. כיום היא שחקנית פורנו, משפיענית ויוצרת תוכן – והקהל הבינלאומי שלה ברשתות, בהתאם.
היא פרצה לתודעה הישראלית, שוב, עם אמירות בלתי נסבלות ברובן לאחר פרוץ "חרבות ברזל".
מהר מאד לאחר המתקפה, ברמת הכמה ימים, העלתה מיה ח'ליפה פוסטים וציוצים שמתייחסים לחמאס כ"לוחמי חופש". היא התבדחה כי "משטר האפרטהייד הציוני הופל על ידי לוחמי גרילה לבושים בחולצות מזויפות של גוצ'י". היא דרשה ברשת מהתוקפים של ה-7 באוקטובר, בתגובות לסרטונים האלימים, לצלם את הסרטונים "לרוחב". מה שקראתן. כוכבת פורנו קוראת לצלם סרטונים אלימים לרוחב. העולם קרס לתוך עצמו. היא פוטרה מהר מאד מפלטפורמות שעבדו עימה – פלייבוי ו- Red Light Holand, ששחררו הצהרות שמתנערות ממנה ומהתבטאויותיה מהר מאד. אני רוצה לציין בשלב זה שהיא קראה לגל גדות "genocidal barbie" בעקבות ארגון ההקרנות של סרטי הזוועות של ה-7 באוקטובר בארצות הברית. היא עדיין מעלה לטוויטר המון שנאה כלפי ישראל ולאחרונה, לעניינינו, הגיבה לאזכור שלה ב"חרבו דרבו" בטענה שהשיר קורא לרצח שלה בידי צה"ל. זה פשוט בדיוק מה שמעסיק את הצבא בימינו אנו.
ח'ליפה מתלוננת שהשיר קורא להרוג אותה, את בלה חדיד ואת דואה ליפה בידי צה"ל, ושהוא בביט דריל כי היוצרים אפילו "לא יכולים לקרוא לרצח עם בתרבות של עצמם".
זו אמירה שיש בה משהו באמת מדהים, כי חלק מההגדרה של רצח עם כוללת בה לא רק את הרג אנשי העם, אלא גם את התרבות, השפה, ובין היתר המוזיקה שלהם. ח'ליפה מתייחסת לעובדה שז'אנר הדריל אינו ישראלי וקושרת את השימוש בביט ובז'אנר ל"קולוניאליזם" של ישראל, שכנראה מופנה במקרה הזה כלפי תרבות הדריל? זו בהחלט שאלה. הלכתי לחפש את דייב ואייס-ספייס לבדוק אם הם לאחרונה הותקפו בידי מתיישבים ישראלים שניסו לגנוב מהם את המקצב או להעבידם בפרך. נס וסטילה צילמו מסך של הציוץ והפיצו באינסטגרם – לצד סטוריז שלהם מופיעים עם "חרבו דרבו" מול חיילי צה"ל, שלפיהם, עבורם נכתב השיר.
צריך להגיד בשלב זה ש"חרבו דרבו" הוא לא שיר שחביב עליי באף צורה. אני נהנית מאד מהביט, חושבת שנס וסטילה מפוצצים כשרון – אבל הגישה, המיליטריזם, ובטח העיתוי – אינם כוס התה שלי, אבל זה לא מעניינינו. זהו שיר שנועד לתפוס ולהעביר רגש של נקמה, דבר נהוג בז'אנר, שקיבל במקרה זה ביטוי פוליטי ומדיני וחי בעולם אלים מאוד בתקופה אלימה וקשה מאד.
האם השיר קורא לרצח של מיה ח'ליפה, זו שאלה משפטית שגדולה עליי. אני חושבת, וכך מי שדנתי איתה, שהשיר יותר calling her out, כמו ששירי ראפ עושים. ההפרדה בין פעילי חמאס וחיזבאללה, מוחמד דף, הנייה ונסראללה, לעומת בלה חדיד, ח'ליפה ודואה ליפה היא ברורה למדי. השיר נכתב בקונטקסט ספציפי – והתרגום שלו לאנגלית, ובכלל לעולם שבחוץ, ודאי לא מצייר את ישראל ואת הדור הצעיר שלה ככזה שמעוניין או מסוגל לחשוב על שלום. מצד שני, גם לא מיה ח'ליפה.
