אם החזייה היא המחוך של ימינו, גם אותה נשים החלו לשרוף כבר לפני 50 שנה. ואולי זהו המקור לאחד הטרנדים המעניינים שמתחילים להיווצר כאן. בקרוב ובתקווה Free the nipple אולי תפסיק להיות סיסמה ריקה, ונשאלת השאלה עד כמה תהיה חופשית הפיטמה בישראל.
חזה הוא אחד האיברים הכי טעונים חברתית ומגדרית.
ברור שאין זה הכרח שפיטמה תהיה טאבו. היא אפילו לא נחשבת לאיבר מין, והקשר העקיף שלה למיניות בכלל עובר בתחנה של רבייה – ביולוגית, הפטמה משמשת להאכלת עובר. לרוב, כדיי שתוכל לתפקד כראוי בהאכלה, היא חייבת להיות חשופה. הרעיון של הסתרת החזה הנקבי לא משרת הרבה מלבד את השמרנות ואת האפשרות להגביל נשים.
ולכן מערכת היחסים של נשים עם חזיות ועם כיסוי החזה היא מערכת יחסים מורכבת – והיא ידעה טלטלות היסטוריות.
המקור של החזייה, וזה לא מפתיע, הוא המחוך. החזייה היא שלוחה מצומצמת שלו, ובשוק אפשר למצוא גם היום מעין חזיות-מחוכיות יותר ופחות. חזיות, בניגוד למחוכים של פעם, כבר לא עשויות מעצמות של בעלי חיים. אבל חזיות ברזלים כן נקראות גם היום חזיות "עם עצם". מעניין למה.
אנחנו רואות נשים נאבקות ברעיון שחזייה מייצגת. ואני לא מדברת כאן על חזיות מהסוג התומך והנוח שמיטיב עם נשים ועם היכולת שלהן לבצע פעילות גופנית ולנוע במרחב בחופשיות.
החזייה הנוקשה, הנדרשת מנשים, זו המחטבת שנועדה לא לפרקטיקה כי אם לתת מענה לדרישות המבט הגברי,.כפי שטבעה אותו לורה מאלווי, מעוררת זעם. הביטוי של "שריפת חזיות" או "שורפת חזיות" לקוח מאירועים היסטוריים אמיתיים שבהם נשים, פשוטו כמשמעו, שרפו חזיות כסמל למאבק שלהן בדיכוי מגדרי ואפליה.
חזיות מגלמות בהן סמל אולטימטיבי – הן מזוהות עם נשיות ועם הגוף הנשי, הן מדכאות פיזית וגם רעיונית.
ההגבלה שלהן על הגוף, המורגשת ולעיתים פוצעת, מגלמת בחלל את הפציעה המטפורית שלהן. את ההיטל והחובה הבלתי ברורה לבצע ולהיענות לגורמים סמכותניים של עולם גברי,.בו הציפיות ממך לא בהכרח משרתות אותך או את חברותייך. ולכן היפטרות מחזייה, השלכה או שריפה שלה היא מעשה חתרני וביקורתי – מעשה שיש בו יותר רק מהמעשה עצמו. זהו מעשה סמלי. ולכן, חוץ מזה שבעיניי לא מדובר בטרנד בלבד, אלא סוגיה עמוקה יותר – זה טרנד מאד מאד פוליטי.
מה הופך את ההיפטרות מחזיות לטרנד או מגמה? הרי, כל ההיסטוריה יש נשים שלא לובשות חזיות!
נכון. כולנו זוכרות את רייצ'ל מפרינדס, שהפטמות שלה הן דמות משל עצמן על המסך. כולנו מכירות מישהי שלא לובשת חזיות או ממעיטה בהן, כנראה. אצלי למשל הייתה זו מורה לאומנות בקייטנה של החופש הגדול. היא לא לבשה חזיות. זו פעם ראשונה שהבנתי את האפשרות הזו, שיש נשים בוגרות שלא לובשות חזיות בעולם. והעולם ממשיך כרגיל.
אולי זו הכמות שהופכת את ההיפטרות מחזיות ואת האדרת הפטמה לטרנד – ואולי זו התלכדות עם אירועים היסטוריים. הקורונה לימדה אותנו ללבוש בגדים נוחים ונעימים, וחברות האופנה הגיבו בהתאם. גילינו את הנוחות – והחזרה אחורה היא תמיד קשה. קולות פמיניסטיים שצמחו באינטרנט גם נתנו את אותותיהם בסוגיה המדוברת. קמפיינים כגון Free The Nipple ובכלל המודעות הפוליטית ההולכת וגוברת בקרב דורות צעירים יותר.
אני טוענת שזו סוגיית מפתח להבנת הטרנד – כנערה צעירה את נחנכת לעולם הבוגר ומתחילה לדשדש בחזיות. אבל מה אם היו מספרים לך שאת לא חייבת? אז זו המציאות של דור ה-Z.
באוגוסט האחרון השתלט על הטיקטוק טרנד בינלאומי ובו נשים ונערות נפטרו מהחזיות שלהן.והעלו סרטונים שעוסקים בחיים בלי חזייה ובשיטות שונות להיפרד ממנה. עלו גם קולות הפוכים, ששוחחו על התרומה של החזייה לנוחות ונראות. אבל העניין הוא שהעיסוק בחזיות או באי-חזיות הגיע למספרים עצומים בזמן קצר. עשרות מיליוני צפיות להאשטאג #nobrachallenge בחודשים ספורים.
כדיי לברר ולחזות טרנדים, אחת המתודות היא להביט בשוליים של החברה. בעבר היה נהוג להסתובב ברחוב כדיי לזהות מגמות, אבל היום האינטרנט, הו האינטרנט – הופך את עבודת הניתוח לקלה יותר. נערות ונשים צעירות, שהן מהאוכלוסיות האינדיקטיביות ביותר לחיזוי טרנדים. הן אלו שחיות את צומת החזיות בחייהן ולא מקרי שממש בזמן התלהטות הטרנד בטיקטוק קים קרדשיאן, בעלת Skims,.שהחלה כמותג מחטבים והלבשה תחתונה, שחררה לעולם את חזיית הפטמות שלה.
חזיית הפטמות היא פרדוקס מהסוג שחי בעולמות הקרדשיאן.
אם בעבר נשים היו לובשות חזיות כדיי להסתיר את הפטמות, בין היתר,.בעולם של קים קיי נשים שמות חזיות כדיי להדגיש פטמות שמובנות בתוך החזייה עצמה. זו אינדיקציה נוספת לעיסוק הקדחתני של העולם בגוף הנשי, שגם כשיש רצון לכסות אותו, יש ניסיון לחשוף אותו ו"לשפר" אותו ככל הניתן.
חלק מהעיסוק בחזה, שלפי התחזיות אנחנו נראה המון בעשור הקרוב, מתמקד בשאלת המחשוף. גם בישראל צצו לאחרונה כמו פטריות אחרי הגשם שלל מותגים שעוסקים בדרך זו או אחרת, בציצים. דוגמה טובה היא עלייתו של ה-boob tape שאי אפשר לא להיתקל בו בגלילה כללית בטיקטוק או באינסטגרם. שיהיה ברור שלולא מחשופים חדשניים ומקוריים שנכנסו אט-אט לאופנה, לא היה כלל צורך באותו boob tape. מוצרי המחשוף מגלים כמו פירורי לחם על השביל את המקור של התופעה – ציצים ומחשופים שונים ומשונים שמבשרים גם הם את הפוקוס שציצים מקבלים בהווה ובעתיד.
מילה חדשה שנטבעה בשנת 2023 מצטרפת גם כן לתופעה הכוללת. והרי, איך אפשר לדעת שמשהו חשוב במציאות? יש לו מילה. לאסקימוסים למשל יש 7 מילים שונות לשלג, כולן מבטאות ניואנסים אחרים של שלג. לשדה הסמנטי של ציצים-חזיות-מחשוף הצטרפה המילה "Circumboob". ואל תחשבו שאתן לא יודעות מה זה, כי אתן כן. ה"Circumboob" מבטא מחשוף שבו רואות הכל פחות או יותר מלבד הפטמה. הדוגמנית גבריאל אפשטיין היא ממובילות הטרנד.
אנחנו חוזרות לעולם הפרדוקס. מחשוף ה"Circumboob" מבטא אובססיה לפטמה בכך שהוא חושף את הכל מלבדה. ולמען השם, איך איבר כל כך קטן הופך למרכז של כזו אובססיה חברתית? מתי נוכל באמת לשחרר את הפטמה, שלא זכור לי שביצעה פשע משמעותי עד כדיי כך שיש לכלוא אותה במשולש מזערי של בקיני? האם האובססיה של העשור הנוכחי לציצים תשנה את חיינו לטובה? ושוב אני מוצאת את עצמי מצדדת יותר מאי פעם בנערות בטיקטוק.
