בסדרת הכתבות הבאה תתכוננו לכנות ברוטלית, פתיחות מלאה ומיניות מתפרצת. זה רק אני וקובץ הוורד שפתחתי (והמלצרית בבית הקפה, פליז אל תנסי לקרוא את מסך המחשב שלי). אין כאן מעצורים, צנזורים או מנעולים. שיח על מיניות תמיד יהיה מביך. אבל למה ב-2022 רובנו עדיין לא מכירות לעומק את איבר המין שלהן, חוששות ממנו ולא מצליחות לגמור? בואו נדבר על זה
תמיד אזהיר את הסובבים והסובבות רגע לפני שהמילים PG-13 יוצאות מפי ואבהיר כי אם למישהו.י לא נוח אפסיק. אלא שאני רוצה לדבר על זה בצורה שתגרום אפילו לי לאי-נוחות. אני מאמינה בחשיבות רבה בכל הנוגע לגרימת אי-נוחות לי ולאחרים. הצורך שלי לשהות באי-הנוחות, מגיע מהרצון שלי להפסיק להרגיש אי-נוחות בכל הנוגע לדבר. היחידה שסובלת ללא אזהרות היא אחותי. אני נהנת לגרום לה לאי-נוחות בנושא בעיקר כי… היא אחותי הקטנה והיא נוצרה כדי שלי תהיה במי להתעלל (העורכת הראשית יכולה להזדהות). מדוע דווקא נושאי המיניות והמחזור עולים בי כשאני חושבת על נושאים שמובילים אותי לאי-נוחות? כי כזו היא החברה בה אנחנו חיות ואלו הנושאים ה"נשיים" ביותר וה"שקטים" ביותר.
השיח על מחזור השתנה מאד בעשור הארוך ברוך ה' ועדיין תמיד יש איפה להשתפר. נושא מיניות לעומת זאת לא נמצא במקום הזה.
ניסיתי להכניס את אי-הנוחות הזו אל האינסטגרם. בניסיוני לדלות מידע מחברותי בסטורי עם שאלות מציצניות בנוגע לחיי המין שלהן. בצורה לא מפתיעה, רובן לא ענה. בגלל שאין לי שום סיבה לחטט או לשאול מדוע, החלטתי להגיד לעצמי שמי שלא עונה פשוט מתביישת (או מרגישה אי-נוחות). זה בסדר, זה מותר וזה לגיטימי. לא ציפיתי שכולן ינדבו מידע כזה רגיש ועדין גם אם הוא מתחיל ונגמר אצלי. לגיטימי. האינטרנט תמיד זוכר. אמנם לא הייתה לי האופציה ליצור כמות מספקת של תשובות לכל שאלה כי אינסטגרם מגביל אותך ל-4 אפשרויות אבל השתדלתי למסגר כמה שאוכל כל תשובה כדי לקחת ממנה את המידע הרלוונטי לי.
כפמיניסטית אני גאה לומר שרוב הנשים שענו על השאלות היו סקרניות בנוגע לגוף שלהן והיו פתוחות לצעצועים במיטה. רובן ענה שהן גומרות יותר מאצבעות ולשון מאשר מחדירה (נתון שלא מפתיע אותנו, נרחיב עליו מיד). ושבני או בנות הזוג (של מי מהן שיש לה) מביאים אותן לסיפוק מיני. הנתון הכי משמח שיצא לי להיחשף אליו הוא העובדה שנשים בזוגיות ממשיכות לענג את עצמן והן לגמרי בסדר עם זה. הנתונים הללו מהממים מבחינתי אבל בואו נהיה כנות, הן לא מייצגות את המציאות הרווחת של נשות ישראל.
מהסקר וגם בלעדיו – אני יכולה לנחש הרבה על חיי המין של הנשים הישראליות מתוקף היותי אחת מהן.
אני לא יכולה לספור על יד אחת את כמות הלילות שהעברתי עם חברות בניסיון לנתח כל תנועה והחלטה של הפרטנר או הסטוץ מהערב הקודם (בין אם שלי או של חברה). וזה יוצר דפוס, זה יוצר ציפייה ובעיקר… זה מאכזב. 'הוא גומר מהר'. 'היא / הוא בכלל לא ניסה לגרום לי לגמור'. 'דחף שתי אצבעות לדקה והחליט לוותר'. 'הוא שם 2 קונדומים' (סיפור אמיתי!). 'היא / הוא טען שזה אמור להיות לי נעים' (תקראו את זה שוב כי זה פרייסלס). 'הוא נעלב כשהצעתי להוסיף את הצעצוע' ועוד פנינים נפלאות מעולם המיניות הסטרייטי (כמובן שגם בקרב הקהילה הגאה קורות סיטואציות כאלו ואחרות שאני בטוחה שסטרייטים בכלל לא יכולים לדמיין).
מתי הבנתי שזה מאכזב ושאפשר אחרת? כשיצאתי מהארון. כן. למה? כי אחרי שיצאתי מהארון גיליתי שלנשים הרבה יותר קל לגמור מאשר לגברים.
אני יודעת כמה המצב עגום כשזה מגיע לסיפוק האישה ואין מה לעשות. אין איך לברוח מזה, סטרייטיות גומרות פחות. הנה אמרתי את זה. זו העצם שהייתה לי בגרון. זה מבאס להגיד אבל בשביל זה אני פה. אני מבאסת אתכן רק בשביל להראות לכן שאפשר אחרת. עכשיו נכון, הייתי בשני הצדדים. יש לי יכולת השוואה, אבל אני לא מדברת בכתבה זו על ההבדל. אני נטו מדברת עלינו ועל החברה החמודה שלנו שם למטה בין רגלינו. גם לה מגיעה אהבה ויותר חשוב מאהבה, מגיע לה יחס! היא ליידי אמיתית. היא לא כועסת (כשהיא לא במחזור), היא לא מפריעה (כל עוד היא מטופלת בצורת ההיגיינה המקסימאלית) והיא לא מאיימת עלייך.
אז למה חלקנו מפחדות ממנה?
אני לא יודעת איך הדבר קורה. אני יכולה להניח הנחות ולהסיק מסקנות. אנחנו לא רואות אותה הרבה (המיקום של הוואגינה מגביל את קשר העין) ובשביל ליצור קשר עין עלינו להביא מראה או להתקפל ולהתגמש כמו מתעמלת קרקע ולמי יש זמן לזה? (הכנס מימ). לשם השוואה גברים "מתעסקים" ו"משחקים" עם החבר שלהם מהרגע שהם לומדים להשתין לבד. הם מחזיקים אותו לפחות 10 פעמים ביום מעל האסלה (מי שמשתין פחות צריך לשתות יותר מים) כלומר הם מכירים אותו מקרוב ומרחוק, הם גם מתחילים ליהנות לפנינו. בין היתר כי הם רואים אותו ונוגעים בו הרבה לפני שאנחנו שולחות לשם ידיים.
וואגינה. אנחנו יכולות לאהוב אותה, לנהל איתה יחסי שנאה אהבה (בעיקר בתקופות שהדודה באה לבקר). רק להיות מודעות לקיומה אבל אנחנו לא יכולות להתעלם ממנה! היא כאן, היא ריחנית וככל שנתקרב אליה יותר כך נתענג יותר. בא לכן לגמור? (זו שאלה רטורית נסיכות, בשביל הדרמה) שלחו יד! ההיכרות עימה תקטין את הפחד ואולי תגרום לגילויי עונג חדשים בעתיד.
לאלו המתקשות, עיצרו. דברים שנעשים בכח אינם יעילים לנו (אלא אם כן זה בהסכמה).
נסו קודם כל להניח ידיים על האזור, אפילו בלבוש מלא. התרגיל הזה כמה שהוא תמים ונשמע ילדותי הוא מכין אותך מנטלית ומוריד פחד. היא לא תנשך אותך (בטח לא כשהיא מתחת לשכבות של תחתון ומכנסיים) ואולי אפילו תרגישי תחושה נעימה של חום. האזור שבין הרגליים מייצר לא מעט חום מה שמגביר את תחושת הרוגע. תרגיל נוסף שאני ממליצה הוא בזמן המקלחת לחקור ולגות. שוב אין צורך באגרסיביות או בכח. אנחנו גם ככה עוברות שם בדרך לרגליים או אחרי הסיבון של הבטן ואם כבר עברנו שם אולי נגיד שלום? הפואנטה של התרגילים הללו זה להכיר אותה ולהתקרב (לאלו המשתמשות בסבון "היגייני" המותאם לוואגינה במיוחד אני מתכננת אליכן להפסיק מיד! היא יודעת בעצמה לטפל ברמות החומציות הנכונות לה והסבונים הללו יותר מסוכנים מאשר היגיינים).
זה אולי נשמע מגוחך או דבילי אבל לאלו שמתקשות לאונן לבד או "נגעלות" מ ה וואגינה שלהן אני ממליצה לנסות. שימו לב שלא אמרתי לכן לכו לאונן! בסך הכל הצעתי לכן לצאת לדייט ראשון ואפלטוני אפילו (אם זה יוריד את הפאניקה) עם האישה שתהפוך לאישה של חייכן (כן אפילו אם אתן סטרייטיות). עכשיו שלמדנו להכיר קצת את מי שתהפוך לחברה הכי טובה שלנו הגיע הזמן ללמוד איך לגרום לה לצרוח, הצטרפו אלי בכתבה הבאה 😌 וואגינה
