על פארינו שמעתי לא מעט בחודשים האחרונים, הפיצרייה האשדודית הצליחה לייצר גלים חזקים שהגיעו עד אליי בצפון הארץ. ידעתי שאני חייבת להגיע לבחון את הפיצה שנבחרה לפיצה הטובה בישראל במשך שנתיים ברציפות. נתחיל מהסוף – זו אכן הפיצה הטעימה ביותר שאכלתי בארץ.
אז מה הסיפור שלה בעצם?
לאחר טיול ארוך בנאפולי, בה התאהב יאן הרוש (הבעלים, ההוגה, והגאון שעומד מאחורי המקום) בפיצות נאפוליטניות, הוא החליט לפתוח מקום משלו. הוא חזר לארץ והתחיל לפתח מתכון לבצק במשך כמעט שנה (!). הבצק הוא בצק מחמצת שעובר התפחה ארוכה וזה מה שהופך אותו לדק במרכז ושמנמן אך אוורירי בשוליים (הכיסי אוויר שבו אותי). הוא עובד עם חקלאים בצורה ישירה שמספקים לו ירקות טריים, מקבל את הגבינות ממחלבת עברי וגד ואפילו עבד על ייצור זן ספציפי של שמן זית עם אנשי הזית שמדויק לטעמים של פארינו וייחודי רק להם. גאון כבר אמרתי?
גם המקום עצמו צורח נאפולי בכל היבט. מדובר בפיצרייה קטנה עם דלפק אחד להזמנה ושולחנות בודדים בחוץ. האווירה היא שכונתית ויכולה להתאים לדעתי גם לערב חברים, משפחות ואפילו לזוגות. הפיצה עצמה מגיעה בקרטון, מלווה במספריים לגזירה מדויקת שתשמור על הגזרה והנפח שלה. למרות ההגשה בקרטון, יאן הסביר שהמקום לא מוציא משלוחים משום שהפיצה הכי טעימה בדקות הראשונות לאחר היציאה מהאפייה ולאחר מכן מאבדת מאיכותה, והם רוצים שהלקוח יקבל את הגרסה הטובה ביותר שלה.
עכשיו בואו נדבר על האוכל עצמו.
פתחנו את הארוחה בסלט קפרזה, שלכאורה היה נראה תמים אבל התגלה כהפתעה של הארוחה מבחינתי. עכשיו אני יודעת מה אתם חושבים, מה הקשר שאת מתלהבת מסלט? אבל הסלט הזה היה שונה מכל סלט קפרזה אחר שטעמתי, בזכות התיבול שלו. ישר שאלתי את יאן מה זה הרוטב הזה כי לא היה נראה לי הגיוני שמדובר בתיבול בסיסי של בלסמי, שמן זית ומלח. אבל זוכרים שדיברנו קודם על שמן הזית הייחודי שמיוצר עבור פארינו? אז הוא עוטף את הסלט בצורה מושלמת ומלווה במלח בכמות מדויקת, ואני בן אדם שתמיד חסר לו מלח. שני אלה הופכים את הסלט הזה לפשוט מצוין.
לאחר מכן עברנו לסיבה שלשמה התכנסנו – הפיצות.
ראשונה הגיעה כמובן פיצה מרגריטה. ובואו אני אגיד לכם משהו, היא לא פראיירית בכלל הפיצה הזאת. מרגריטה טובה לא צריכה הרבה. וכשלוקחים את הבצק הנפלא של פארינו ומשדכים לו מוצרלה טרייה ורוטב עגבניות מוצלח (באמת מהמוצלחים שטעמתי – קליל אך עם טעמי עגבניות דומיננטיים) מתקבלת פיצה מרגריטה פשוטה וטובה, בדיוק כפי שהיא צריכה להיות.
ואז הגיעה המלכה, פיצה סטרצ'יאטלה. הבסיס של הפיצה הוא פסטו רוקט לימוני, שמעליו מונחת גבינת סטרצ'יאטלה (הבפנים של הבוראטה אם תרצו). ואת כל זה חותמת ריבת עגבניות שרי מתקתקה. ומה אני אגיד לכם, בשביל הפיצה הזאת שווה להגיע עד אשדוד. כשאני שומעת פסטו אני ישר נלחצת, כי בדרך כלל הטעם שלו דומיננטי מאוד ומשתלט על כל הביס. אבל כאן הפסטו עדין, פרשי ולימוני (על בסיס רוקט ולא בזיליקום). והוא משתלב מושלם עם הגבינה וריבת עגבניות השרי. כל אלה יוצרים יחד ביס פשוט מעולה, קליל, מעניין ומתוחכם.
חשוב לי לציין שבכללי איכשהו הפיצה לא הייתה כבדה. סיימתי לאכול ולא הרגשתי שאני צריכה לסחוב את עצמי בקושי לרכב. לא כמו שבדרך כלל אני מרגישה לאחר ארוחת פחמימות. ולכן גם היה לי מקום לקנח (על מי אני עובדת, תמיד אני מוצאת מקום לקינוח) בגלידת קרמל מלוח ופיצוחים. עכשיו אני יודעת מה אתם חושבים, יצא לנו הקרמל המלוח מכל החורים כבר. אבל אני מבטיחה לכם שזו גלידה שונה מהשאר! היא לא מתוקה מדי, מלוחה בדיוק במידה והפיצוחים מוסיפים קראנצ' שסוגר ביס מדויק. כמובן שאת הגלידה מכינים במקום ולדעתי הטעמים משתנים מדי פעם.
אני באמת יכולה להמשיך לדבר על המקום הזה עוד שעות אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה שלי. בעיניי כל מי שחובב בצקים (כולנו?) חייב לסדר מסלול לאשדוד ולהגיע לטעום את הפיצה הזאת, תודו לי אחר כך. פארינו נמצאת ברחוב האשל 11 אשדוד ופתוחה בימים א'-ה' 17:00-23:00 ובימי שבת 21:40-23:30.
