אני עובדת בסקסי שופ כבר כמה חודשים. אנשים בחיי וגם לקוחות שמגיעות לחנות מתעניינות, שואלות והולכות קדימה ואחורה עם מה שיש להן להגיד – מתוך נימוס או מבוכה. אבל פעם ב עולות השאלות העסיסיות יותר, שמוציאות מבט סקרני של ילדים, עם טון מחוצף ותמים. ובשביל זה כתבתי את הטור הקצר הזה: 5 שאלות שרציתן לשאול מוכרת בחנות סקס ולא שאלתן. אני מדברת בשם עצמי בלבד, אבל באתי עם כמה תשובות…
"איך הגעת לעבוד פה?"
אני יודעת שאולי יש ציפייה לתשובה אקזוטית עמוסת פרטים ותיאורים גרפיים. שהתגלגלתי לפה אחרי רומן סוער ושימוש בחומרים פסיכואקטיביים או משהו, אבל לא. פשוט חיפשתי עבודה. הלכתי עם חברה בקיץ ברחוב דיזנגוף, השמש ליטפה את לחיינו ועדיין המחשבה על היותי מובטלת קירקרה במוחי. באתי לקנות חומר סיכה ושאלתי את מי שהיו פה עם מחפשים עובדים. והנני. זה היה אחרי שהפסקתי למלצר והייתי בשמיים שמצאתי משהו מסודר שאוכל לעבוד בו במהלך הסמסטר והוא לא חנות תה או משהו. כלומר, קורץ וקשור במידה מסוימת לדברים שאני אוהבת ומתעניינת בהם. ומאז אני פה.
"מה את עושה במשמרת?"
עובדת. באה למשמרת, סופרת קופה, מנסה להגיע ליעד מכירות, משתדלת תמיד לשמור על החנות נקייה מסודרת ונעימה. מביאה אווירה טובה ופתוחה שתאפשר סקרנות ושאלות, עונה ללקוחות בטלפון ומדריכה אותם בכל מיני סוגיות ברומו של עולם… הכל מהכל. גם דברים של חנויות רגילות לגמרי, כן? אריזות, משלוחים, ספירות מלאי. בעיקר אני מוצאת את עצמי מייעצת ומשוחחת.
"יצא לך לנסות דברים בחנות?"
כן. כמו שיצא לי לאכול גלידה בגלידריה, לראות סרט בסינמטק שעבדתי בו, וכדומה. לא שניסיתי הכל, כן? בחנות יש הרבה מוצרים שגם מתחלפים ומתחדשים כי העולם הזה צומח כל שנייה. אבל כן. מוטב שאכיר כדיי שאוכל להמליץ ולהדריך. אנחנו עובדות לא רק בלמכור – גם בללמוד על המוצרים.
"כיף לך לעבוד פה?"
כן. אבל זו גם עבודה לכל דבר. פעם מישהי נכנסה להתייעץ איתי על ויברטור עשר דקות לפני סגירה. דיברנו חצי שעה, זמן הסגירה עבר מזמן, אני חושבת על שניצל תירס בבית, היא אומרת לי "וואי איזה כיף לך בטח לעשות פה סגירה… זה לא כמו מסעדה, לא צריך לעשות כלום.".
"אם קורה משהו, יש לך למי להתקשר?"
ממש היום נשאלתי לשאלה הזו והיא תמיד תופסת אותי חצי מוכנה. מצד אחד, לשמחתי יש לי בוסים זמינים ורגישים שאני סומכת עליהם במאה אחוז, אבל זו שאלה קשה מאד והתשובה אליה קשה לא פחות. בסופו של דבר אני פה בחנות עם עצמי. אני עובדת בחנות חצי שנה ומקרה של אלימות מעולם לא היה, יותר דברים שקשורים בלקוחות קשים ובאי הבנות. אם אני מספיק אסרטיבית וקשוחה, עושה פרצוף של מ"כית במג"ל – לא מתעסקים איתי. כשהייתי קטנה הרבה יותר, ועבדתי בגלידריה בגיל 15 בערך, גבר מבוגר הרים עליי שולחן, כמעט זרק אותו וצעק עליי. עד שהבנתי מה קורה כבר היה הרבה יותר מאוחר מלהתקשר למישהו והרגשתי שאין לי מה לעשות. פה זה לא ככה. יש קשב והבנה שזה מקום שיכול לעורר סיטואציות רגישות. ובסופו של דבר – לשרת לקוחות בישראל זה תמיד, בלשון המעטה, מאתגר.
"יש לקוחות קבועים?"
שאלה רכלנית שאני מתה עליה. כן, יש לקוחות קבועים! ולרוב הם מזה אחלה ואני שמחה לראות אותם נכנסים. חלקם ממש חלק מהחנות מבחינתי. הסקסישופ בדיזנגוף יושבת כאן במרכז תל אביב כבר שנים רבות והחברה אימפורט מאסטר קיימת כבר מ1996. Before it was cool מה נקרא. החנות עצמה, חוץ מהאווירה הנעימה והמשחקית שיש בה, היא מוסד שמקדם מיניות פתוחה ובריאה לכל דבר. אז כן, יש פה לקוחות קבועים, וכצוות אנחנו עושות את המיטב שלנו כדיי שיהיה נעים ונחמד לחזור לפה שוב.
