שישי, 24 ביוני, 2022. ארה"ב, אמריקה. בית המשפט העליון מקבל החלטה שמשמעותה ביטול הגנה על זכותן של נשים לבצע הפלה. הפסקה צפויה להוביל לאיסור ביצוע הפלות בכמחצית מכל מדינות ארה"ב. המדינה המפותחת, המתקדמת והנאורה ביותר בעולם חזרה 50 שנים אחורה, ובה נשים הן גוף, הן חור, הן פתח יציאה שממנו אמור לצאת עובר – לא משנה אם הוא רצוי בעולם או לא.
שבת, 25 ביוני, 2022. פריים טיים, ישראל. בשעות עשירות הרייטינג, עולה קמפיין של מותג "מודיבודי" ובו על מסך הטלוויזיה בסלון מוקרנת, בצורה יחסית (לסטנדרט כיום) גרפית, חווית המחזור של הנשים. נשים הן גוף, ונשמה, וראש, ויש להן בחירה חופשית בכל אספקט בחיים. בין היתר איך הן בוחרות לחוות את המחזור החודשי. מה ניתן ללמוד משני אירועים מקבילים אלו, שהתקיימו בסופ"ש אחד, על הכח שלנו והזכויות שלנו כנשים?
נתחיל באמריקה.
שבוע חשוך ועצוב. החלטת בית המשפט ביטלה את פסיקת רו נגד ווייד ההיסטורית משנת 1973 ובכך קבעה שכל מדינה יכולה להחליט בעצמה האם לאפשר הפלות או לא. אם נאנסת, אם הקונדום נקרע ללא כוונה, אם את בת 16, אם את נזקקת, או סתם פשוט לא מתאים לך להיות בהריון, זה לא משנה. במדינות מסוימות את תהיי חייבת ללדת. כרגע יש איסור ביצוע הפלות ב-9 מדינות לפחות. זה לא אומר שנשים יפסיקו לבצע הפלות. זה רק אומר שהן הולכות לבצע את זה בדרכים חסרות אמצעים, מסוכנות וקטלניות. זו החלטה איומה לפמיניזם. את לא תוכלי להפיל, את תצטרכי להיות בהריון, את לא תוכלי לעבוד, והנה הלך גם החלום לשוויון תעסוקתי.
ארה"ב תמיד היתה נראית לי ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. המקום שבו לכל אחד יש הזדמנות וחופש מוחלט לחיות את חייו כרצונו. מהשבוע, זה נכון פרט אם את אישה. כי אז אין לך חופש אמיתי, לבחור בעצמך ולקבל החלטות על הגוף שלך.
ומה קורה בישראל?
את צריכה להיות אישה מושלמת – צריכה להיות נקייה, הגיינית, מסודרת, אלגנטית. ובאופן כללי את לא יצור חי עם מערכות ביולוגיות מתפקדות יותר מידי.כשאת הולכת לשירותים הם מתמלאים בנצנצים וריח של וניל. גם אם מאוד תנסי להיות האישה המושלמת לכמה ימים בחודש – פשוט לא תצליחי. את תרגישי עייפה ונפוחה והורמונלית. השיער יהיה שומני וכנראה גם עור הפנים. ואה כן – ירד לך דם מהכוס. הדם הזה הוא טאבו. כולנו רגילות שהדם שאנחנו מכירות ורואות כל חודש מוחבא מהעין הציבורית.
אנחנו מתביישות במחזור שלנו. בפאניקה שיהיו ממנו סימנים. אנחנו מחביאות, מכניסות לכיס, בודקות לחברות, משפשפות, מקרצפות, מכבסות, נפטרות, מסתירות. ואז כשזה חבוי , שזה כחול, כשזה מאפשר לך להיות לינוי אשרם מקפצת עם סרט באולימפיאדה, זה כלום. וכשלא יודעים כלום, אז יש בורות. ואז טמפונים ופדים עולים 50 ש"ח בחודש. ונשים שסובלות מכאבי מחזור חיות בחוסר ידיעה שנים עד שהן מגלות שהן חולות – כי לא יודעים.
בישראל יש שלטי חוצות כמו "זה לא עובר, זאת נופר" של מרכזי ליל"ך והחופש עדיין נראה מאוד רחוק. בישראל, נשים המעוניינות לבצע הפלה נתקלות בבירוקרטיה מתישה. בדיקות חודרניות ואף נאלצות לשקר בפני ועדות על כך שבגדו בבן זוגן או שהן עלולות להוריש לילד מום גופני או נפשי. בישראל, את יכולה להפיל רק לפני השבוע ה-6, שבוע שבו נשים רבות רק מבינות שהן בהריון.
אבל בכל זאת, מה שקרה באותו סופ"ש קצת מעודד אותי.
מודי בודי הוא מותג של תחתוני מחזור שאמורים להחליף טמפונים ותחבושות. הן שמות בפרונט את נרמול הווסת. הן לא מתנצלות. ומראות את החוויה הקשה בטלוויזיה, בפריים טיים. ומנסות להנגיש את החוויה לגברים שבסופו של דבר, לצערנו, מקבלים את ההחלטות על חייהן של נשים. מנהלת השיווק של מודי בודי, אסטרטגיה ומנהלת הקריאייטיב, התסריטאית – הן כולן נשים שמדברות עבור נשים על נשים. מסר הקמפיין שלהן הוא שכל אחת חווה את זה אחרת. נשים הן יותר מרק גוף, הן אינדיווידואל. ולכל אחת יש את השליטה המלאה על חייה ועל מחשבותיה ועל איך היא חווה את המחזור שלה. המאבק הקטן והלא מתוקשר הזה, נרמול הווסת, עשוי להוביל למשהו גדול יותר. לשינוי התפיסה. להחלטות חדשניות שיקלו על חייהן של נשים, שתגרום לחברה להסתכל עליהן כלא רק חור.
מי שקיבלו את ההחלטה באמריקה היו גברים. מי שיצרו את הקמפיין ל"מודי בודי" היו נשים. יש סיכוי שאם נמשיך לתקשר אולי נצליח להשפיע. אז נתחיל במדינה קטנה במזרח התיכון ואולי שאר העולם ילך אחרינו.
