השרה מירב מיכאלי עשתה את זה קודם, וצחקו עליה וצוחקים עד היום. אבל היא בשלה והיא מודל לחיקוי מבחינתי. השרה מיכאלי משתמשת בעברית רב מגדרית. היא מדברת בערבוב בלתי פוסק של זכר ונקבה ומבלבלת גם את הבכירים.ות ביותר בממשלה (זוכרים.ות את "ביסלי ביסלה" החיקוי המטורף שעשתה עלמה זק לשרה בארץ נהדרת?). מרב מיכאלי יודעת משהו שהם.ן לא יודעים.ות עדיין (כנראה). היא יודעת ששפה יוצרת מציאות. זו לא סטיגמה ולא המצאה. שינוי בשפה מוביל לשינוי חברתי והשרה מיכאלי עושה בדיוק את זה (מעבר לכך שסרטוני הטיק טוק שלה שוברים אותי מצחוק, מומלץ בחום).
דוגמה מוצלחת למשפט שפה יוצרת מציאות היא ההיסטוריה של המילה קוויר.
במקור משמעותה של המילה הייתה מוזר, אחר, שונה מהרגיל בקונטקסט שלילי. ולהט"בים נקראו קווירים כמילת גנאי. אז מה עשינו? (או יותר נכון עשו אבות אבותי ואימהות אימותי?) לקחנו את המילה המסריחה "קוויר" וניכסנו אותה לעצמנו. כיום המילה קוויר מתארת אדם להט"ב והיא איננה משומשת כמילת גנאי יותר. מיכל שומר היא גיבורת הכתבה שלנו היום (יחד עם השרה מיכאלי). היא סיפרה בראיון שנמאס לה לראות שלטים במדינה שכולם בלשון זכר, אז במקום ללכת ללימודי מגדר ולרוץ בחזייה ברחוב (שני דברים שאני ממליצה עליהם בחום), היא בחרה לעשות יש מאין. שומר יצרה פונט ייחודי של אותיות השפה העברית שמשלב בין זכר לנקבה. הפונט הפך ללהיט מאד מהר עם עמוד פייסבוק חזק ועשרות שיתופים. כיום למיכל שומרכבר יש אתר רשמי ואפילו אפשר להוריד את הפונט בחינם למחשב שלכם.ן.
אחד המקומות הראשונים בארץ שבחר לפרסם את הפונט המטריף הזה הוא בניין המועצה האזורית גזר.
כך במבואת הכניסה, בגדול ובכתום (צבע נוראי בעיני אבל גזר וכו') אותיות ענק [תמונה למעלה]. השימוש בפונט היה כל כך פופולרי שהוא הוביל לשינוי בשלטים בכניסה לבתי ספר (תל אביב יפו\רמת גן\גבעתיים), במכון למורשת בן גוריון (מי ידע שיש דבר כזה? לא אני), בשלטי כניסה לערים (גו קדימה-צורן גו) ואפילו קעקועים. אבל לא כולם.ן היו מרוצים.ות כל כך מהשינוי הזה. פעילים של קבוצות דתיות שונות ניסו לאיים ולחבל בשינוי החשוב הזה ולמזלנו הניסיונות לא צלחו. נראה כי השימוש בפונט העברית הרב מגדרית לא רק מתקבל בצורה חיובית הוא גם מקבל גב חזק.
החשיבות לשינוי הזה נובעת מהמאבק הפמיניסטי בצורה כמעט שקופה. אבל אסביר בכל זאת.
הפונט שיצרה מיכל שומר (המלכה) יצר מרחב בשפה העברית שלא היה קיים קודם. מרחב שנותן מקום גם לנשים (וגם ל-א-בינאריים.ות) לראות עצמן, כחלק מהחברה במקום בו נידו אותנו. את החשיבות הזו נורא קשה להסביר לגברים, מצטערת חברימוס זו האמת. קשה לכם איתנו ועם התלונות שלנו והרצון שלנו להיות שוות אליכם. קשה לכם עם זה כל כך שנראה לכם לגיטימי לבקש בחזרה 37 ₪ בדייט שנגמר בצורה לא מוצלחת ("שלחי לי בביט מאמי." תיחנק כפרה). עם כמה שקשה לכם עם השינויים הללו, הם צריכים להתרחש ועדיף עכשיו מאחר כך (כי אחר כך תגידו לנו "למה לא אמרתן קודם"), כי השאיפה הבסיסית ביותר כאן היא ליצור מקום מוצלח יותר ממה שהיה כשהגענו (בעיקר לדורות הבאים לאלו שרלוונטי להם.ן).
בינואר 2021 פרצה שומר עוד תקרת זכוכית והגיעה עם הפונט שלה לכנסת ישראל.
בחדר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי תלו את שלט ברוכים.ות הבאים.ות שלה (נכון אני צריכה להוריד את הפונט לוורד, נשבעת ניסיתי. מחשבים ואני זה NO NO). זהו הישג מרשים מאד בהתחשב בעובדה שהפונט נוצר פחות משנתיים קודם לכן. אני נוטה להאמין (ללא מקורות אמיתיים) שהפונט הגיע עד לכנסת ישראל בזכות הכניסה של השרה מירב מיכאלי לשם. אין לי יכולת לדעת האם זו אמת אבל העובדה שהשרה מיכאלי נמצאת כיום בכנסת (יחד עם נציגויות של נשים נפלאות נוספות) הובילה (מנקודת מבט חברתית) ליכולת שלנו כנשים ליצור שינוי מתוך המערכת. כי הפגנות ושלטים זה חשוב במדינה דמוקרטית אבל שינוי מגיע מבפנים (בין אם מתוכנו ובין אם מתוך חדרי הכנסת המכוערים יש להוסיף).
א.נשים רבים.ות לא מסכימים.ות עם עברית רב מגדרית ממקום של שינוי הסטטוס קוו, וזה אכן מפחיד. שינוי הוא דבר גדול שמוביל לעוד שינוי ועוד שינוי. כאלו אנחנו, בני האדם ובנות האדם, משתנים.ות ומתפתחים.ות בצורה דינאמית שלא תיפסק לעולם. ואני תמיד אומרת שאם אנחנו מפחדים.ות ממשהו כנראה שאנחנו צריכים.ות לעשות אותו.
אני חולמת להגיע ליום בו כל ספרי הלימוד יהיו עם הפונט הרב מגדרי של מיכל.
לא בגלל שאני פמינאצית אלא בגלל שאני מאמינה כי יש לכך חשיבות אין קץ לדורות הבאים. הלמידה מגיל צעיר שהשפה העברית היא פטריארכלית משפיעה על החברה ומקדשת את הפטריארכיה. שילוב של הפונט הרב מגדרי יוביל לשינוי גם בחשיבה המגדרית היומיומית שלנו. הלוואי והייתי יכולה לעשות ניסוי שכזה. כיתה של ילדים וילדות שלומדים רק בשפה רב מגדרית. אני מאמינה שזו יכולה להיות הצלחה מסחררת ואף יכולה להוביל לשוויון בין המינים בצורה מהירה יותר וקלה יותר. כי כנשים אנחנו באמת לא רוצות הרבה. הבסיס כאן הוא נטו הרצון שלנו להיות חלק מהשיח היומיומי במדינה הקטנה שלנו. מה לא מגיע לנו?
