העשור השני של שנות האלפיים העלה את תנועת ה״בודיפוזיטיב״ על סדר היום הציבורי. אך האם התנועה הגיעה למיינסטרים? ספוילר: ממש לא. בעוד אנו מתקרבים בצעדי ענק לעשור חדש, עלינו קודם לסכם את זה שתיכף מסתיים. לעשות בדק בית ולהבין. מה נרצה לראות משתנה בחברה, במדיה ובעולם בעשור הבא, הבא עלינו לטובה.
אני בת 21. מה שאומר שביליתי את רוב שנות ההתבגרות שלי בעשור האחרון כשהייתי ילדה/נערה, ומעולם לא ראיתי את עצמי על המסך. לא יכולתי להזדהות עם אף דמות שראיתי בטלוויזיה. גדלתי בעידן הזהב של הקומדיות הרומנטיות. מאז שנות התשעים ועד היום הז׳אנר הלך והתפתח וסיפק לנו כל כך הרבה קלאסיקות כמו קלולס, mean girls, gossip girl ועוד סרטים וסדרות שהיום נחשבים לאייקונים.
באף אחד מהן לא ראיתי את עצמי. ילדה שמנמנה עם לחיים ורודות הייתי ולמבוגרת שמנה עם לחיים ורודות גדלתי.
ומעולם לא ראיתי מישהי כמוני על המסך. באופן מקודש הדמות הראשית בכל הסרטים והסדרות הייתה: בלונדינית (בדרך כלל) ותמיד רזה. לבחורה הזו- המקובלת שכולן חגות סביבה, או מושא האהבה של הגיבור החתיך לא היו קפלים בבטן או קימורים. בפעמים הבודדות שראיתי מישהי שמזכירה לי את עצמי היא בדרך כלל הייתה על תקן הסייד-קיק. הדמות שמספקת את האתנחתות הקומיות אבל מעולם לא נלקחת ברצינות. לדמות הזו כמעט תמיד לא היה רקע ולא הקצו לה מספיק זמן על המסך כדי להפוך אותה למעניינת ומובילה. היא תמיד החברה הטובה התומכת , always a bridesmaid never a bride.
השילוב של חוסר הייצוג של נשים כמוני במדיה עם מחסור המידות בחנויות גרמו לי להרגיש במובן מסוים, כאילו הקיום שלי לא ראוי ושלמעשה אני די בלתי נראית. ההשפעות של הדימוים האלה שנים אחרי גרמו לי לחשוב,.שרק מי שרזה זוכה לצאת עם הבחור לפרום ורק אם תהיי בלונדינית ותלבשי ורוד בימי רביעי תזכי להיות מקובלת. הנזק של הניסיון להיות משהו שאני לא גרם לי לבזבז זמן רב בשנאה והרס עצמי.
חוסר הייצוג ״לסוגים שונים של יופי״ טמוע בי כל כך חזק שעד היום אם אני נתקלת במקרה של מישהי ״חריגה״:.(לא רזה ,אפילו שמנה רחמנא ניצלן או ממוצא אתני שהוא לא לבן , גיל מבוגר יותר, מוגבלת פיזית) על המסך,.בתור הדמות הראשית אני עדיין מתפלאה.
אני חושבת על כל הנזק שיכול להיחסך לדור הבא. זה שיעביר את שנות ילדותו והתבגרותו בעשור שמתקרב אלינו בצעדי ענק אם רק נלמד מהעבר ונדאג לא לחזור על הטעויות של העשור הקודם.
אז מה אני רוצה לראות? סרטים וסדרות שמציגים מגוון אנושי ולא חד גוני. נגיד: גיבורה שמנה שמנצחת, שזוכה בחתיך, בעבודת החלומות ומאושרת ככה – כמו שהיא, כמו בחיים האמיתיים.
בהפקה ביקשנו לקחת את האטטיוד של בלייר וולדורף, את הסטייל של שר מקלולס ואת הקוקיות האייקוניות של בריטני. ולהראות איך הם נראים על מידה 44. מסתבר שהבחורה המקובלת זו שהולכת לפרום עם החתיך – יכולה להיות שמנה.
דוגמנית + כתבת לורן (לורי) שטרן, צילום ענבל רביץ, סטיילינג שני בנבניסטי , איפור שיעור נועה אלגזי
