כשהייתי חיילת הייתי כתבת בעיתון במחנה ובמקביל עבדתי כמאפרת כלות כי גרתי לבד והייתי צריכה לכסות את ההוצאות שלי. השנים עברו ונשארתי מאפרת, בבמחנה היה לי את מדור המוזיקה שאהבתי וטיפחתי וכיום בקריירה אני ממשיכה לעבוד עם מוזיקאים ואומנים, כלקוחות שמגיעים להתאפר אצלי ולעשות שיער.
לפני שנתיים במהלך הקורונה כשישבתי בבית בלי לעשות יותר מדי, נתקלתי באלבום הראשון של רוני בר הדס והייתי שומעת אותו פעם אחרי פעם.
הקול העדין שלה והנוכחות הווקאלית המרשימה אבל לא מתאמצת. הכתיבה שלה מתארת את קולו של דור של תל אביביות צעירות המתמודדות עם רווקות, שברונות לב, דושים, הישגיות, דיכאון, פשוט תפסו אותי וגרמו לי להזדהות. אחרי כמה שבועות של התלבטויות שתיתי מיץ אומץ וכתבתי לה הודעה- ״אם תצטרכי איפור ושיער אני כאן!״. לקח לה בערך שבוע לענות, בדיעבד הבנתי שהיא מגבילה זמן מסך ובקושי נכנסת לאינסטגרם. בחורה מיוחדת בסך הכל. מאז נרקם בינינו קשר עמוק ואינטנסיבי, צילומי עטיפת אלבום שני, שני קליפים, הופעות, שיעורי מדיטציה וחברות נפש.
יש שינוי מוזיקלי מהאלבום הקודם, איך היית מאפיינת את הסגנון של האלבום החדש?
"אחרי שהוצאתי את האלבום הראשון עשיתי הפסקה של שנה מכתיבה. ברגע ששחררתי מזה נפתחה לי ההשראה לסגנונות חדשים, שבדרך כלל לא הייתי שומעת כי הייתי מאוד עצובה, אהבתי מוזיקה עצובה ושירים עצובים. פתאום כשהרגשתי טוב התחלתי לשמוע מלא פופ וסול, אר אנ בי ומוזיקה שהיה לי כיף לרקוד איתה. התחלתי לכתוב בסגנון חדש, שעדיין קשה לי לשים את האצבע על מה הז'אנר שלו, כי מרגיש לי שכל שיר הוא מיקס של המון זמרות שאני לוקחת מהן השראה וכל שיר גם שונה מהשני. השירה שלי באלבום יותר משוחררת ואופטימית."
המעבר למוזיקה יותר פופית שינה גם את הסגנון החיצוני ואת בחירות הסטייל שלך?
"אני מרגישה הבנאדם הכי לא סטייליסטי בעולם, אבל דואגת שיהיו סביבי מיטב המוחות. דקל אלמוג ומילי קסם עשו לי את הסטיילינג לקליפים והצילומים באלבום. יש משהו יותר נשי באלבום הזה, שגם מסמל במעבר מהאלבום הראשון לשני, את המעבר מנערה מתבגרת לאישה"
איך היה תהליך היצירה של האלבום? כמה זמן עבדתם עליו?
"אנחנו עובדים עליו בערך שנתיים. עשיתי את האלבום עם מאור בן הזוג שלי שהוא מפיק, על בסיס מקום פנוי וזה היה פרויקט משותף שלנו. כל פעם שלשנינו הייתה שעה פנויה ישבנו לעבוד על זה."
מאתגר לעשות אלבום עם בן זוג.
"זה הרבה פעמים מאוד קרוב. יש הרבה עניינים של אגו, אפילו אם זה לא אגו מוחצן כמו שאנחנו מכירים, אלא אפילו עניינים של חוסר ביטחון. אם שנינו חסרי ביטחון אז מאוד קשה להמשיך הלאה. למשל בשיר רד ליין, היו לנו מלא גרסאות ואכלנו סרטים ולא הצלחנו לאהוב שום דבר. החלטנו שאנחנו עושים הפסקה מהעבודה על השיר ושמים אותו בצד, הלכתי לריטריט מדיטציה וביום שחזרתי היה לנו סשן ופתאום הכל נפתח."
איזה דברים את עושה בשביל הכיף?
"אני משתדלת לעשות מדיטציה כל בוקר ולהעמיק את הלימודים הרוחניים שלי, והאמת שאני הולכת להרבה חוגים, ממש כמו פנסיונרית, ומשתדלת למלא את היום יום בדברים שיעשו לי טוב. אני רוקדת ווג בשנה האחרונה עם החבר הכי טוב שלי עומר. וגם שילבתי את החברים מהלימודים בקליפ החדש שמלווה את האלבום לשיר Troubles. הווג נתן לי זווית חדשה על עצמי, על השחרור שלי והמיניות שלי. אני מקבלת המון השראה מהאנשים שם והאומץ שלהם לבטא את עצמם בטוטאליות. אני מרגישה שם הכי עצמי".
"זה שיר שכתבתי על החבר הכי טוב שלי ועל ההתמודדות שלו עם כל מיני התמכרויות. התמכרות היא מבחינתי כל סוג של הסחת דעת, ואני חווה את זה גם כמו כולם. גלילה בטלפון, אכילה רגשית, או דברים בעצימות יותר גבוהה כמו סמים, מין ואלכוהול, שהם בריחה ממה שכואב, מהתחושות שיש לנו כשאנחנו עצובים או משועממים. כשחשבתי על הקליפ הזה רציתי לשלב את הקבוצה של הווג, מקום שאפשר לבטא את עצמך בו עד הסוף, דרך לבטא את הכאב החוצה ולרפא"
בשנה האחרונה התחלת לעבוד עם יוני בלוך, איך נוצר הקשר?
"יום אחד פשוט קיבלתי ממנו הודעה באינסטגרם, הוא כתב לי היי"
באמת?
"לא, סתם. אח שלי גיל ואני עבדנו באותה תקופה על פרויקט מחווה ליורם טהרלב ז"ל. גם יוני חידש שיר באלבום הזה וככה הכרנו. הוא בדיוק חיפש בסיסטית ושמע עליי המלצות מכמה חברים, התחלנו לנגן ביחד, הקלטנו אלבום שיוצא בקרוב ויש לנו בו דואט. זאת הגשמת חלום לנגן איתו, גדלתי עליו והלחנים שלו הם חלק מהדי אן איי שלי. אני רואה הרבה דמיון במוזיקה שלנו".
מה החלום הבא? עם מי הכי היית רוצה לשתף פעולה?
"אני רוצה להופיע בחו"ל ולראות עולם. יש טור שהולך ונרקם בסתיו בלונדון השנה. חלמתי להופיע שם עד גיל 26, אבל זה כבר לא יקרה הקיץ כי אני יוצאת לסיבוב הופעות עם "זהו זה". המוזיקאי שהכי הייתי רוצה לשתף איתו פעולה זה אלון עדר, הוא גאון בעיניי". רוני בר הדס
