בשנת 2448 לבריאת העולם, יום שבת, הופיע אלוהים בהר סיני לעיני כל עם ישראל, והעניק לנו את התורה. אותו רגע נחקק בתודעה היהודית לדורי דורות. והפך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. נקפוץ כמה שנים קדימה, לסוף שנות ה-80: הוענקה לנו הטלוויזיה המסחרית. ונחקקה בתודעה העולמית והפכה גם היא, ממש כמו ספר התורה – לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה ומחיינו בעולם הקפיטליסטי.
האגדה מספרת שאחרי קבלת התורה בהר סיני, חזרו בני ישראל לביתם רעבים מאוד. כיוון שהיה מדובר ביום שבת, אסור היה לשחוט בשר או לבשל. מה גם ששחיטה כבר לא הייתה פשוטה כלכך כיוון שהם נכנסו לעול מצוות ולא יכלו להכשיר את הסכינים ושאר הכלים. אז הם התפשרו, ואכלו את מה שהיה זמין: חלב וגבינות. ישנן עוד אגדות חסידיות משעשעות ושונות על הקשר בין אכילת חלב לחג השבועות. אבל האמת היא שמדובר בעיצוב תודעתי מבריק של אנשי שיווק וקופירייטרים של תאגידי תעשיית החלב.
כפי שאין קשר בין פרגית על האש ליום העצמאות, כך אין קשר בין אכילת מוצרי חלב לחג השבועות.
האמת היא, שלחג השבועות אין כלל סמלים חיצוניים לעומת חגים אחרים (כמו חנוכיה או שופר) כדי שלא נסטה ממהות החג עצמו: מתן התורה. אך העולם המסחרי לא בוחן את ההיסטוריה כפי שהיא. אלא הופך אותה למוצר בעל הקשר אקטואלי וכך, בתחילת שנות התשעים, הצליחו חברות החלב להפוך את החג היהודי למוצר.
למה כדאי לנו לנתק את הקשר? שלוש סיבות להפסיק לצרוך חלב (לא רק בשבועות)
הסיבה הראשונה והעיקרית היא שתעשיית החלב מבוססת על אכזריות נוראית. הפרות עוברות תהליכי הזרעה כפויים ונפרדות מהעגלים שלהן בעל כורחן. אם נהפוך את זה לישיר וגרפי: דמיינו רגע אמא שנאנסת, נכנסת להריון, מופרדת מילדיה ולאחר מכן עוברת אונס נוסף. שוב ושוב ושוב.
הסיבה השנייה היא התוצאה הסופית – החלב. באופן טבעי, פרה חופשייה בטבע מייצרת כ-5 ליטרים של חלב. אולם, ברפת שבה ההזרעות מלאכותיות הפרות מייצרות בין 30 ל-50 ליטרים של חלב. ההתעללות הזו גובה מחיר פיזי כבד מהפרות שסובלות ממחלות שונות ולדלקות חמורות בעטינים. ולכן משרד הבריאות מאפשר היתכנות של אחוז מסויים של מוגלה בבקבוקי החלב שעוברים לחנויות. כשפרה מאבדת מהרלוונטיות שלה – כלומר, לא יכולה לייצר עוד חלב, היא עוברת לשחיטה.
הסיבה השלישית היא שיש לנו את הפריבילגיה, הזכות והיכולת לבחור אחרת.
בשנה האחרונה, תעשיית תחליפי החלב התרחבה ב-12% והעניקה לנו עוד ועוד מוצרי חלב צמחיים על מדפי הסופר – איכותיים יותר, בריאים יותר, מזיקים פחות לנו ולטבע. אם בעבר התחליף היחיד היה מבוסס על סויה, היום תוכלו למצוא מקורות מגוונים אחרים: קוקוס, שקדים, שומשום, אגוזי לוז, שיבולת שועל ואפילו אורז.
ובכלל, אם ברצונכם לקדש את החג ולחגוג אותו כראוי, התייחסו לשמו השני: חג הקציר. כל בעל מטע של פירות משבעת המינים בארץ ישראל היה לוקח את הפירות הראשונים, ומביא אותם אל בית המקדש, מכאן שם נוסף לחג השבועות – חג הביכורים.
אז מה למדנו, חברות וחברים? אם אין חלב, יש אלפרו. או פירות. תאכלו פירות.
