אני נמצאת בלב תקופת המבחנים הידועה והמטלות נערמות להן בלי סוף. למרות זאת החלטתי שזה בדיוק הרגע לעצור ולשאול את עצמי – האם יש קשר בין הצלחה ולימודים? אספר בקצרה שבחרתי לימודים אקדמיים כי אני אוהבת ללמוד. אני אוהבת שאנשים מלמדים אותי כי אני לא תמיד אוהבת את הלמידה העצמאית. אני מרגישה שיש כלים רבים שאוכל לרכוש דרך התואר שבחרתי ללמוד שלא אצליח לרכוש לבד. גם לא בהכרח בא לי ללמוד לבד.
לימודים בשבילי הם דבר כיף ונפלא, עד שמגיעים למטלות ומבחנים. המילים "מטלות" ו"מבחנים" כבר מסגירות את הקונוטציות השליליות הגלומות בהן. הם נמדדים על פי ציונים. על פי מספרים. תרגום של מטלות ומבחנים בנושאים שהם אינם מתמטיים לתבניות של מספרים הן בעייתיות כי הן גורמות לנו לחשוב בטוב ורע, מוצלח ולא מוצלח. בעוד שציון מספרי לא תמיד מצליח לתרגם את המורכבות של העבודה או המבחן שעשיתי. בגדול החיים יותר מורכבים מציון של נכון או לא נכון.
מהרגע בו אנחנו מגיעים לעולם מנחים אותנו להתאים עצמנו למסגרות מסוימות ולהתנהגויות מקובלות.
בהתחלה אנחנו לא מכירים דרך אחרת כי עוד אין בנו את התבונה לבקר את העולם ואת הדרך בה הוא פועל. אז אנחנו הולכים לגן, ממשיכים לבית הספר, לחטיבה ולתיכון. הכל בשביל 12 שנות לימוד. אחרי זה צבא / שירות לאומי, ואז "יוצאים לחיים". או במילים אחרות משתחררים מהמסגרות שגדלנו לתוכם ו״חופשיים״ לבחור מה עכשיו אנחנו עושים. רבים נוסעים לטיול של אחרי צבא לפני אך אחרים הולכים מיד ללימודים. וחלק, דבר שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, מחליט שהוא דווקא לא בוחר בלימודים אקדמיים.
אבל האם יש קשר בין לימודים אקדמיים להצלחה בחיים? ומה זה בכלל אומר "הצלחה בחיים"?
האם אנחנו עדיין חושבים על הצלחה במשמעות של כסף ותארים יוקרתיים? אני טוענת שכן. אנחנו חיים בעידן שכבר שנים רבות מקדש רווחים חומריים על פני רווחים נפשיים. גם הלימודים עצמם הפכו בימינו להיות המטרה ולא האמצעי. המטרה היא שיהיה לי תואר. זה הוא לא אמצעי דרכו אני לומדת ומשכילה. (אני מוציאה כמובן מהמשוואה הזו מקצועות שלא ניתן לעבוד בהם ללא תואר אקדמי כמו רפואה, וכ'ו.) אבל האם כדי להצליח חייבים ללמוד במוסד אקדמי? פניתי להרבה אנשים עם השאלה הזו. פניתי אל סטודנטים, סטודנטים לשעבר, סטודנטים שפרשו וגם אנשים שפשוט לא למדו באקדמיה. התשובות שלהם היו חלוקות וזה בסדר. לכל אחד ואחת מהם דברים מסוימים עבדו ודברים אחרים לא. כל אחד נולד במקום אחר, בזמן אחר, בסביבה אחרת ועוד מאות משתנים המשפיעים על הדרך בה הוא בחר. ונראה שאין תשובה אחת שהיא נכונה.
הבעיה היא שמלמדים אותנו שיש כזאת תשובה, והיא התשובה על השאלה הכל כך נפוצה – "מה אתה עושה בחיים?".
שאלה כביכול טריוויאלית אבל היא בעצם מדידתית. מה אתה עושה בחיים? או במילים אחרות: במה אתה עובד, כיצד אתה מתפרנס ולבסוף האם אתה מצליח בחיים? ואילו השאלה שלדעתי צריכה להישאל היא "מה אתה אוהב לעשות בחיים?". הבעיה שזאת שאלה מוזרה. לא לימדו אותנו שעלינו לעסוק במשהו שאנחנו אוהבים. ככל הנראה אין כסף במה שאנחנו אוהבים. לכן אנחנו עובדים במשרה אחרת שמביאה כסף או תואר חברתי אהוד ומקובל.
מכאן אפשר לראות את הקשר האדוק שנוצר בין מושג ה״הצלחה בחיים״ לבין לימודים אקדמיים.
הלימודים במוסדות מוסמכים נותנים לסטודנט/ית את הגושפנקה הנדרשת על מנת להתקבל לעבודות שונות. עבודות רבות בשוק עדיין דורשות מינימום של תואר ראשון או לפחות מסמכים מגורמים אקדמיים שיעידו על מקצועיות ומומחיות בתחום מסוים. דרישות אלו מחדדות את צורת ההסתכלות על הלימודים עצמם. הלימודים הם נדבך נוסף בקורות החיים. סימון וי על המצופה והנדרש ממני ברמה החברתית, הכלכלית והתעסוקתית. בעוד שלדעתי אנחנו מפספסים את כל מה שיפה בלמידה עצמה. הלימודים נותנים לי כלים, נותנים לי ידע, מאתגרים אותי. הם יכולים להיות קשים ואף לא לטעמי. אבל אני משכילה ולומדת ליהנות גם מהלמידה עצמה.
ושוב, לא הכל הוא שחור או לבן.
זה לא שכולם עובדים בעבודות שמדכאות ומעציבות אותם. הדבר שיש לשים לב אליו הוא דרך שבה נמדדות היכולות הלימודיות שלנו לעומת הצורה בה אנחנו מסתכלים על הצלחה בחיים. מגיל קטן אנחנו רגילים לקבל ציונים מספריים על טיב הלימודים שלנו. שיטה המלווה אותנו גם כשאנחנו ממשיכים ללימודים אקדמיים. רוב המוסדות עדיין אוהבים לעבוד בשיטת הציונים ולכן גם אנחנו מודדים את עצמנו… במספרים. איזו הפתעה! הרבה אומרים שתואר ראשון "פותח דלתות" כי כתוב לך על הנייר שלמדת ומוסד אקדמי אישר אותך. אני מרגישה קצת אחרת. תואר ראשון יכול לפתוח דלתות אם אתה יודע איך להשתמש במה שלמדת. פתיחת הדלתות הזו תלויה בסופו של דבר בנו. זה לא עוזר שעשית תואר אם אתה לא עובד קשה ופועל כדי ליישם אותו. אם אנחנו רוצים להתקדם בחיינו ולהשיג מטרות שהצבנו לעצמנו עלינו לחתור אליהן. עם לימודים אקדמיים ובלעדיהם צריך לעבוד קשה והרבה, ההישגים שלנו או ״ההצלחה״ לא נופלים עלינו מהשמיים.
