שרון ברונשר היא אולי אחת האמניות המסקרנות בישראל, מי שהוגדרה כמעצבת רב תחומית היום אומרת בגאון "אני אמנית. היום אני יודעת שלכך נועדתי." כחלק מהרזומה העשיר שלה היא בוגרת הסדנא לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל ז"ל. בנוסף למדה עיצוב תעשייתי והחזיקה בבעלותה חמש חנויות שונות שנשאו את שמה ברחבי בתל אביב והסביבה. כיום לא נשארה חנות עומדת ושרון מיוצגת ע"י גלריית זימאק הממוקמת בכיכר המדינה בה גם הוצגה התערוכה המפורסמת שלה 'שושנת יריחו'.
הקשר עם זימאק נוצר מתוך עשייה שונה לחלוטין, כשפתחה ביפו את חנות הקונספט 'דברים' ביקור מפתיע של מנהלת הגלריה הוליד חיבור מעניין מאוד.
"'דברים' יועד להיות משהו אחר לגמרי שלא כל כך הוכיח את עצמו, המציאות הייתה רחוקה מהחזון ואז נכנסה אליי ענת המנהלת של זימאק והציעה לי את הגלריה. ההצעה הגיעה מעט זמן אחרי פתיחת החנות ולכן לא היה מובן מאליו שאסחף לרעיון, לקח לי זמן, בדיעבד זה היה הצעד הנכון ביותר לעשות."
תערוכת 'שושנת יריחו' של שרון ברונשר הוצגה לראשונה בנובמבר 2021 ולאחר מכן בפתיחה מחודשת במרץ 2022, עד היום מדובר בתערוכה הארוכה ביותר שהציגה הגלריה ובקומה העליונה עוד תוכלו למצוא פריטים אחדים שנשארו ממנה.
"אירחתי אמנים נוספים ומוכשרים שהשתלבו טוב עם הנושא והסיפור שהצגתי, התערוכה להפתעתי הרבה הייתה מאוד מסחרית למרות האזהרות שיכול להיות מצב של אפס מכירות. עם זאת אני מאוד בטוחה בצד המסחרי שלי, ידעתי שדברים ימכרו ולשמחתי היה מעל למצופה."
"מאז כבר שנה וחצי שאני צוללת לעולם הארט, תערוכות, מוזיאונים. נגיסה גדולה בעולם האמנות בתל אביב שאגב הדרך לשם לא הייתה סלולה. בארץ התבססתי בעיקר בזכות האופנה אך כיום ההיררכיה של העשייה שלי שונה וברורה מאוד, האמנות נמצאת בראש הפירמידה. כשזימאק בחרו לייצג אותי היו הרבה הרמות גבה. לא קל לקבל את העובדה שמעצבת אופנה מיוצגת בגלריה. כמובן שאם הגלריה לא הייתה מזהה את המעבר היא לא הייתה מסכימה לייצג אותי, הם הבינו שיש לי מה להציע וכשזה הושק הייתה פריצה מאוד חיובית וסיקור מדהים. לקחתי את הזדמנות הפז הזאת ובעקבותיה נפתחות עבורי המון דלתות מעניינות. היום הדברים די מתגלגלים לפתחי."
מהיכן הגיעו ההשראות ל'שושנת יריחו'?
"שנים שאני עוסקת בחומר ותמיד רציתי לעשות תערוכה שתהיה מוקדשת לאבא שלי שנהרג בסיני, אז התכנים הללו היו מאוד מדויקים, הסיפור של המדבר היה מאוד נוכח בתערוכה וכך גם החומרים והטכניקות היו מקושרים לשם."
התערוכה הייתה מאוד ארצית, שורשית אפילו, ארץ ישראל של פעם. זאת הייתה הכוונה? את מרגישה חיבור לשם?
"חד משמעית כן. זה לא משהו מחייב אבל אישית אני מאוד מתחברת לחומרים השאובים מהשראות מקראיות, השראות מהמקום שאנחנו חיים בו."
תסבירי.
"את חנות הדגל שלי סגרתי לפני התפרצות הקורונה ממש בסמוך באופן מפתיע ואפילו מיסטי. הייתה לי תחושה שמשהו עומד להשתנות ואכן כך היה. הקורונה שינתה עולמות והיה ברור שזה לא יהיה אותו דבר. החלטנו שאנחנו הורגים את העסק הקיים ובמקביל הרגשתי שזה הזמן להוריד הילוך. צריך לשחרר, לפשט, להתחבר למקור, ל'פחות זה יותר', לדברים הטבעיים, לחומרים הבסיסיים. משם ההשראות המקראיות. אז 'דברים' לקוח מספר דברים וגם מדברים כעצם הם, דברים. THINGS. זה נשמע לי הכי קטן שקט ולוחש. דברים יסודיים, פשוטים. בטקסטיל בריהוט החוויה היא מאוד קרובה לחומר ולבסיס."
יש חיבור לתורה?
"כן לגמרי. היו המון תכנים מקראיים על הקירות, באותיות רש"י. טקסטים שלמים מדברים, קהלת ושיר השירים. הרגשתי מצב של גאות מהחיים סביב הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. פתאום הגיעה הקורונה, עשתה כיבוי אורות ואמרה לכולם שבו בבית. הדבר הזה נתן לי המון חומר והשראה לעשייה שלי. באמת השתחררתי מהמון דברים ועשיתי הבחנות בין עיקר לטפל. זה כל מה שהייתי צריכה להוויה שלי. בלי תפאורות ובלי מאמץ ככה פשוט."
מה הם החומרים האהובים עלייך?
"באופן כללי אני מאוד אוהבת חומר. חומר זה החיים. כשלמדתי עיצוב אלו היו הקורסים האהובים עליי. אני אוהבת להתפרע ולחקור חומרים, לבדוק איך הם בטבעי ואיך במצבי צבירה ועיבודים שונים. מעבר לכל אני מתחברת לחומרים שהזמן מטיב עימם כמו מתכות עץ ועורות.
בנוסף יש המון חשיבות בעשייה שלי סביב זמן. הקטע המקראי זה חלק מהיסטוריה. גם בפריז אני מרגישה את ההיסטוריה של המקום. עם כל החיבור להווה ולכאן ועכשיו אני מאוד מאמינה שצריך להיות מודעים מאיפה באנו ומה ההיסטוריה שלנו וכמובן לאן פנינו מועדות.
אבן לדוגמא, חומר שלא נגמר לעולם והחומר שהכי אפיין את שושנת יריחו, היו המון אבנים, כאובייקטים, רהיטים, תליתי אבנים כמו שהן כיצירת אמנות על הקירות. הכל היה כדי לומר 'זה היה כאן הרבה לפנינו ויישאר עוד המון זמן אחרינו.'"
כאן מזכירה שרון ברונשר את פריז. לדבריה מדובר ב"סיפור אהבה עז", אנחנו מדברות בזמן שהיא בטיול עם בני משפחתה בניו ג'רזי ולפני מעבר לפריז שבקרוב תהפוך לבית השני שלהם.
"אין לי יכולת להסביר את הקשר לפריז ברמה שזה כנראה קשור לחיים אחרים, זה עוצמתי זה חזק. במנהרת הזמן מדובר בשלושים שנה של אהבה שהלכה וגדלה. עוד מאחד הביקורים הראשונים שם ותחושת החמצה שליוותה אותי שנים. כשלמדתי עיצוב בישראל הייתי מגיעה לפריז ופוקדת את האקדמיה הגדולה לאמנות, בכל פעם הרגשתי פספוס שבחרתי שלא לשבת שם על ספסל הלימודים. כשהגעתי לגיל חמישים, בדיוק ביום הולדתי, אני ובן זוגי מצאנו דירה בפריז וכעבור מספר חודשים רכשנו אותה. הדירה הזו היא הפרויקט הגדול הבא."
לדירה יהיו שימושים מעבר למגורים?
"כן. החזון עוד מתגבש. המטרה היא להגדיל את מעגל הקשרים ולחשוף עוד קהלים לעשייה שלי. הרבה שנים מתנקזות לרגע הזה שעומד להתממש בקרוב. זו ממש הגשמת חלום עבורנו. בעוד שבועיים נטוס לקבל את המשלוח האחרון שהוצאנו מישראל, נעשה את הסידור הסופי ונצא לאור."
את חושבת שבישראל אין מקום להתפתח כאמן?
"אני חושבת שיש מקום ועובדה שיש אמנים שמאוד הצליחו אבל הרבה יותר קשה בישראל. בואי, כמה גלריות יש בארץ? רק ברחוב שאני גרה בו עכשיו בפריז יש יותר גלריות מבכל תל אביב זה הזוי כשעושים את ההשוואה. אז בחול יש הרבה יותר הזדמנויות."
אז איפה הפער? אולי אמנות עוד נתפסת כתרבות שוליים?
"זה בהתהוות. יש המון ניצוצות והמון כישרונות אבל ההצלחות הגדולות נגעו בשמיים כשהם היו מחוץ למדינת ישראל. אז הם יוצאים וחוזרים כבר כאמנים מבוססים בטייטל שלהם. יש המון צבע בעשייה הישראלית, מגוון עשיר."
מה היית ממליצה לאמנים צעירים בתחילת דרכם?
"ללכת אחרי הלב שלהם. אני ממליצה את זה לילדים שלי גם כשהם עושים דברים שפחות מוצאים חן בעיניי אבל שאני מבינה שזה מסע נפשם אני משחררת. פשוט ללכת בנחישות ובאהבה עצומה אחר הדבר שבוער בך ואחר הקול הפנימי, לעוף לנסות להיכשל, הדרך להצלחה רצופה כישלונות אבל הכי חשוב זה לקום מהם ולהמשיך, בסוף כל תהליך יש נחלה." שרון ברונשר
