*ספויילרז פור לייף*. shiva baby הוא סרט הביכורים של אמה סליגמן הקנדית בת ה-26 שזכתה לתהילה בעולם הקולנוע העצמאי בזכות סרט די פשוט על דניאל הביסקסואלית שהולכת לשבעה ונתקלת בשוגר דדי שלה. הסרט נפתח עם מסך שחור וגניחות חושניות של דמותה של דניאל. המגולמת על ידי השחקנית רייצ'ל סנוט (המעלפת) שנראית יהודייה בכל רמ"ח איבריה (אך בצער רב איננה); עם תלתלים מבולגנים, עיניים ירוקות וגבות סטייל קארה דלווין. היא גיבורת הסרט הכי אנטגוניסטית שיש.
היא ממורמרת, כועסת, צינית, לא מתנצלת ובוחשת בדרמה (כמו טינאייג'רית שלא עזבה מעולם את שלב העצבים).
דמותה של דניאל היא סטודנטית לאמנויות ומגדר ש"יוצרת לעצמה את התואר" (אומרת אמא שלה במהלך הסרט) ועובדת בחצי משרה כבייביסיטר בניו יורק. אך לדניאל יש סוד. היא לא שומרת על אף ילד בשביל כסף, היא משתמשת בגופה בכדי לחיות כמו מלכה ובו זמנית לקבל מימון מההורים.
הסרט כולו מצולם כמעט לחלוטין ב- ONE SHOT. כלומר, המצלמה לא מפסיקה לצלם לרגע (פרט לכמה רגעי עריכה שכמעט ולא תראו אם לא עשיתם תואר בקולנוע). כך אנו עוקבים לאורך השבעה אחרי דניאל העוברת מחדר לחדר, ממלאת צלחת באוכל משולחן עמוס ואז מרוקנת חזרה לקערת ההגשה. שירותים, מטבח, מרפסת.
אנחנו הולכים יד ביד עם דניאל במבוך האנושי והמשפחתי שנוצר במסגרת השבעה הזו. דניאל חווה את החוויה המוכרת לנו בני ה-20+. אירוע משפחתי, דודים, דודות, קרובי משפחה רחוקים וחברי משפחה. כולם שועטים עלייך כמו נשר על פגר, עם שאלות יותר מידי אישיות וציפיות יותר מידי גבוהות. "מה את לומדת?", "איפה את עובדת?", "איפה בן הזוג שלך?", "מה אין לך חבר? כזו יפייפיה!", "בואי אני אכיר לך את הבן שלי. הוא בן 37, בתול, עובד מהבית, יש לו חנות באיביי. הוא מוכר קונדומים עם סמל של מגן דוד עליהם.". אתם.ן מכירים.ות את השאלות. אלו שאי אפשר להימנע מהן, אלו שנוגעות בדיוק בנקודות בהן לא רציתם.ן לגעת. השאלות שעולות לכן.ם רק באמצע הלילה כשאתן.ם מבינים ומבינות שאתם.ן כבר כמעט בני 30 (גם בני 27 מרגישים.ות כ-30) ולא השגתם.ן עדיין כלום.
לפעמים לפני אירועים משפחתיים אני יוצרת לעצמי סיפור מסגרת. מה אני עושה, איפה אני עובדת, כמה זמן אני שם ומה התיכנון שלי לעתיד. כך אני מוכנה לכל שאלה. לרוב אלו שקרים על גבי שקרים אבל לפחות זה מרגיע את הדודה ומשתיק את אח של סבתא של דודה מרים. האם זה נוראי או לגיטימי? זה נחשב שקר לבן. שקר לבן לא יפגע במרים כי אני רואה אותה פעם בעשור.
כך גם דניאל, היא עוברת מחדר לחדר ובכל חדר חדש אליו היא נכנסת היא נתקלת בקרובי משפחה חטטניים. ודניאל (בדיוק כמוני) משקרת, מסלפת, מעקמת את האמת ורוב הזמן בעיקר שותקת. אמא של דניאל היא פרויקט בפני עצמה, אמא יהודייה קלאסית, מסדרת לדניאל את השוונצים בתלתלים, מתגאה בהישגים שלה מול החברים והחברות. ומאיימת על דניאל בשקט שתיזהר להתקרב למאיה ושה"שלב הזה נגמר". כי מתברר שמאיה ודניאל שהיו "חברות קרובות בלבד" בילדות, היו הרבה יותר מזה (הן גם מתנשקות בסרט אמאלה מתה מס 1).
לאורך הסרט אנו נחשפים למערכות יחסים הרסניות וחוויות לחץ ומחנק. דניאל המותקפת מאמה, מקרובי משפחתה, ממאיה. ומהשוגר דדי ואשתו שתחיה (דיאנה אגרון אמאלה מתה מס 2) חווה את הלחץ והמחנק ואנחנו חווים אותו יחד איתה. זו חוויה שהיא ייחודית למדיום הקולנוע. הסרט יוצר מסגרת כמעט מלאה של מציאות אחרת משלנו. כך יחד עם סאונד חיצוני של כינורות, עבודת מצלמה מטורפת של זום אין וזום אאוט, אנו חווים את המחנק והלחץ שדניאל חווה בכל סיטואציה כזו. דניאל כמעט טובעת כל פעם אל מול הדיאלוגים המהירים וה"באנטרים" הבלתי פוסקים של האנשים סביבה. היא לא מצליחה להשחיל מילה ומדברת בעיקר עם העיניים. עבודת משחק מדהימה של רייצ'ל סנוט (שרק עכשיו קלטתי ששם המשפחה של נשמע כמו חננה באנגלית) ויכולת כתיבה קולחת של יוצרת הסרט אמה סליגמן.
דמותה של דניאל מתחילה כדמות בלתי נסבלת ולא מובנת, היא עושה דברים בכוונה תחילה ופוגעת באנשים ללא הרף ובלי להתנצל על כך.
היא ילדה מפונקת ומעצבנת. היא משתמשת במיניותה כדי להשיג את מבוקשה וזה פשוט לא מגניב. לאורך הסרט אנו נחשפים לבחורה אבודה בעולם שלימד אותה מגיל צעיר שככה היא צריכה להתנהג בשביל להשיג את מבוקשה. עליך להיות מינית ונשית, רזה וצנועה, מניפולטיבית ותמימה. דניאל היא כל הדברים הללו ואף אחד מהם גם יחד. היא פרדוקס מהלך של נשיות בעולם המערבי ואין פלא שהיא משאירה אחריה שובל של בלגן וסערה. היא בעצמה לא מכירה דרך אחרת. כי כמונו גם אותה לימדו שהעולם נשלט על ידי גברים ולנו יש רק נשק אחד נגדם. מיניות.
תוכלו לראות את הסרט בסנימטק תל אביב. רח' הארבעה 5, תל אביב
