לפני שנתחיל לחקור את השאלה הקיומית היומית שלי, בואו נדבר רגע על פמיניזם בכללי. אז מה זה פמיניזם? בגדול מאוד – תנועה הקוראת להשגת שוויון בין נשים לגברים. בעולם של ישראל כיום אולי קשה לנו לדמיין מצב בו: אישה לא רשאית להצביע בבחירות, להחזיק ברכוש משלה, ללמוד או אפילו לנהוג ברכב. אבל עד לפני כ-100 שנים בלבד העולם היה… עולם של גברים (אפילו יותר ממה שהוא היום אם תצליחו לדמיין). מאז אחיותינו חוללו מהפכות והצליחו להוביל שינוי משמעותי כך שהיום המושג 'פמיניזם' שגור בפינו ברמת השיח היומיומית.
חלק גדול מנשות דור ה-Y מרגישות בנוח להגדיר את עצמן כפמיניסטיות, ואני אחת מהן.
לא שאני איזה משפיענית גדולה בתחום. עדיין לא עשיתי משהו ששינה למישהו את החיים. אבל אני תמיד אוהבת לתת את דעתי בנושא בשיחות עם גברים שעדיין לא התקדמו. ובעיקר בעיקר בשיחות עם נשים. כי אני באמת מאמינה שיש לנו את הכוח ליצור עולם שבו אנחנו שווים. למה? פשוט כי אין סיבה שלא. אני לא חושבת שנשים טובות יותר מגברים אלא בסך הכל שוות ערך והייתי רוצה שנחיה בעולם שמתנהל לפי נקודת המבט הזו.
מצד שני, לאחרונה יצא לי לערער על הקול הפמיניסטי של עצמי.
זה התחיל כשהייתי בעבודה והגיעה סחורה של שתייה. בתור ברמנית זה תפקידי לפרוק אותה ולסדר למקום. הבטתי במגדלים של הארגזים, הם הביטו בי בחזרה והתחלתי במשימה. לאחר מספר ארגזים התעייפתי וכבר היה לי קשה להרים אך כמובן שלא יעלה על הדעת שאבקש עזרה כי אני אישה חזקה (!!) שיכולה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות (!!). ובזמן שאני מנגנת בראש לעצמי את המנטרה הזו, תכלס? בלב התפללתי שיגיע לעזרתי אביר על סוס לבן ויעזור לי לסחוב. כשזה לא קרה, ויצא שפירקתי הכל בעצמי, התחילו לדגדג לי קצות האצבעות מעצבים.
לא הבנתי איך יכול להיות שכל הגברים מסביבי ראו אותי סוחבת ואף אחד מהם לא גילה "ג'נטלמניות" ועזר לי. האם זה אומר שהם לא שמו לב? האם זה אומר שהם חשבו שאני יכולה להתמודד עם זה כמו ששאר הברמנים הגברים מתמודדים? (שזה בעצם דבר טוב כי זה השוויון שאני טוענת שצריך לשאוף אליו) אבל באותו רגע לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד ולא רציתי גם להתמודד. לא רציתי שיתייחסו אליי כשוות ערך, אלא רציתי שיבינו שאני אישה שלא בהכרח חזקה פיזית כמו גבר. ומעבר לזה – שאני ליידי שלא צריכה להתעסק בזה בכלל!!!!
זה מוביל אותי לעוד סיטואציה שבה אני מרגישה כך- דייטים.
עוד מקום שעם כמה שניסיתי להתחבר לתפיסה מתקדמת יותר פשוט לא הצלחתי. בא לי שגבר שאני יוצאת איתו יהיה גבר. שיבוא לאסוף אותי מהבית, שיפתח לי את הדלת, שישלם את החשבון (ושיהיה לארג'). וגם שישלח לי הודעה יום אחרי. לא כי אני לא יכולה לעשות את הדברים האלה, פשוט כי אני לא רוצה. כשנפל לי ה"אסימון" הזה הדבר הראשון שהרגשתי זה מזויפת. אני? שצועקת את הדעות הפמיניסטיות שלי לעבר כל מי שיש לו אוזניים, אני לא רק מודה בחוסר שוויון הזה אלא מברכת אותו מעוניינת לשמור עליו (?).
כי למען האמת לדרוש שוויון מוחלט בין גברים ונשים זה לא ריאלי. לא באמת. כי אנחנו לא שווים. גבר ממוצע בבסיסו חזק יותר פיזית מאישה ממוצעת (זו הסיבה למשל שצה"ל מתקשה לשלב נשים ביחידות קרביות מובחרות. היחידות שכן משלבות דורשות תנאים פיזיים ויכולות הרבה מעל הממוצע הנשי – משקל אישה הנדרש בתפקיד לוחמה ביחידה מובחרת הוא 78 ק"ג. כאשר המשקל הממוצע לנשים בגילאי 18-29 בארץ הוא 57 ק"ג). ובהיבט הנוסף? אני לא יודעת אם זה פוליטיקלי קורקט להגיד את זה בקול רם… אבל דוגרי אם גבר רוצה להתחלק חצי חצי בחשבון בדייט ראשון זה דיל ברייקר מבחינתי. אולי זה עניין של כבוד? אני רוצה להרגיש מוערכת ואולי גם קצת תקועה בדייטים שרואים בסרטים אבל הבנתי שזה לא משהו שאני מתכוונת להתנצל עליו.
שאלנו את קהל הקוראות שלנו בעמוד האינסטגרם של המגזין את 3 השאלות הללו שהטרידו אותי:
כ-70% מהעונות על הסקר השיבו שדווקא לא מפריעה להן החלוקה בחשבון בדייט הראשון. עוד שאלנו אם היה מפריע להן אם גברים היו רואים אותן פועלות פיזית אך לא מציעים עזרה, פה הדעות היו חלוקות. 55% מהמשיבות אמרו כי הדבר אכן היה מפריע להן בעוד יתר העונות השיבו כי לא היה מפריע להן כלל. אך אולי השאלה החשובה ביותר הייתה "האם לתת לגבר לעזור לך עושה אותך פחות פמיניסטית?" שמחתי לראות כי 96% מהעונות על הסקר השיבו ש.. לא!
אז אולי אני פמיניסטית מזויפת, או כושלת אבל אני בוחרת לראות את זה כפמיניזם מפותח. כי אנחנו לא שווים, אבל היופי הוא? לדעת שיש לנו את הכוח לעשות כל דבר שנרצה, ואז להעניק לעצמנו את זכות הבחירה.
