הכל התחיל מהיום שבו קנו לי אייפון אבל אם אתחיל לספר משם זה לא יגמר. בואו נגיד שבגדול, אני מכורה לאייפון מאז שיש לי אותו.
יש משהו במכשיר הזה שגורם לי לטפל בו כמו בטמאגוצ'י, כמו איזה פרח שעומד לנבול. השימוש שלי באייפון רק גבר ככל שיכולתי לעשות יותר דברים דרכו. לפני פחות משנתיים חברת אפל הוסיפה למכשירי האייפון את פיטצ'ר זמן המסך. מאותו הרגע כולנו יכולנו להיות מודעים למשך השימוש היומי שלנו בטלפון. השתמשתי בפיטצ'ר באובססיביות, בניסיון להגיע לזמן מסך נורמלי. בניסיון לא לעבור את היעד, 4 שעות ביום בטלפון. לא הצלחתי.
בעקבות המצב המחרפן הזה החלטתי לראיין אנשים מ-2 קצוות המתרס של הסוגיה. ראיינתי את אלעד על המעבר שלו לטלפון טיפש. הראיון ריתק אותי ברמות, רציתי לעבור יום אחרי לטלפון כזה. אבל לא יכולתי. זה היה יותר מידי אימפולסיבי לעשות דבר כזה בעת כזו שבה כולנו מחוברים 24/7 לסמארטפונים שלנו. לכן עברתי לראיין גם את אלו שמכורים אפילו יותר ממני לסמארטפון, בצורה מפתיעה גיליתי שזה די פשוט לעבור אותי. זה היה גם מאוד פשוט למצוא אנשים כאלו ונראה שהם אפילו לא היו מודאגים מהממוצע שלהם. פתאום קיבלתי גם פרופורציה על הדברים.
הראיונות עם נויה, דביר ואלעד גרמו לי לבחון את כל הדברים מחדש. השימוש התכוף שלי בטלפון לא עבר אצלי מאוד חלק. אני עוד לא מוכנה לעבור לטלפון טיפש, אני מרגישה שזה צעד גדול מידי בשבילי וגם שזו לא אני. יוצא לי להכיר המון אנשים, אומנים, מוזיקה, ספרים ואפילו לקרוא כתבות מצוינות בזכות הטלפון שלי.
אני אוהבת להתעדכן באינסטגרם. אני אוהבת את המימים בפייסבוק. ווטסאפ זה הכי נוח בעולם. מצד שני, אני לא רוצה לאבד את עצמי לדעת בתוך האייפון, לא רוצה לבלות כל רגע נתון איתו. אני רוצה להיות מסוגלת לקרוא איזה שעה ספר בלי לגשת לטלפון ולענות לצליל אסמס ששמעתי ברקע. אני בעיקר חייבת איזון כדי לא להשתגע מאובר שימוש או מחוסר שימוש.
לדעתי חשוב להבין מה הן נקודות התורפה והחוזקה שלנו עם הטלפון וכך להבין איך אנחנו מגבילים את עצמנו בתוך זה. מאחלת לכם הצלחה במציאת האיזון הזה, שאמור להיטיב עמכם!
