20% מכל רכישת מרצ׳נדייז יעברו לעמותת כנפיים של קרמבו! מלאי מוגבל

מכירים את עברה הנאצי של קוקו שאנל? הנה הסיפור בקצרה

במדינת ישראל, שאנל הוא סמל סטטוס. נשים רבות אוהבות לצטט אותה. לתת אותה כדוגמא במגוון רחב של נושאים וכמובן להשוויץ גם במגוון פריטי המותג שבבעלותן. אבל האם ידעתן.ם שגבריאל קוקו שאנל הייתה, בין כל הטייטלים הנוצצים, גם סוכנת נאצית ואנטישמית ידועה? נראה שקארל לגרפלד הצליח כל כך בעבודתו שרבות.ים מאיתנו הצעירים לא מכירות.ים כלל את עברה של מעצבת האופנה פורצת הדרך. והמבוגרות.ים שבנינו, כנראה כל כך הסתנוורו מהקוטור שבחרו לאחסן את המידע אי שם עמוק בחדרי הלב. אז על מה אני מדברת? בואו נתחיל… 

לא הרבה אנשים יודעים אבל הילדות של גבריאל שאנל הייתה קשה ובה נחשפה לדעות אנטישמיות. 

שאנל הייתה השניה מתוך 6 אחים ואחיות. עוד בבית הוריה נחשפה לדעות אנטישמיות שהיו הניצנים להכל. בגיל 12 לאחר מות אמה ננטשו שאנל ואחותה במנזר במרכז צרפת. כשהתבגרו הנזירות רשמו  אותן לתיכון אזורי. בו הן פגשו לראשונה מאז שננטשו, את בת דודתן וחזרו להיות בקשר עם משפחתן. קשר שבמרוצת השנים יהפוך את שאנל למעצבת פורצת דרך. באותה עת צרפת כולה רעשה בעקבות פרשת דריפוס. במרוצת השנים שאנל תמיד הייתה בקשר עם אנשים שהיו ידועים כאנטישמים. רבים מהם היו גם בני זוגה. החל מהדוכס של וסטמינסטר, הדוכס הרוסי דמיטרי פאבלוביץ׳ וכן גם המאייר הצרפתי פול יריב. על פי הספר האוטוביוגרפי אודותיה, מדמואזל שנכתב על ידי רונדה גרליק, היה זה דבר ידוע באותה תקופה שגבריאל שאנל מחזיקה בדעות אנטישמיות ובעלת ״ביקורת רבה״ כלפי יהודים. 

איך הפכה גבריאל שאנל לסוכנת נאצית? 

 על פי המאמר ״קוקו שאנל: מאייקון אופנה לסוכנת נאצית״ של אוניברסיטת הרווארד היה זה אחיינה שגרם למעצבת להיכנס לגוב האריות. ב-14 למאי 1939 לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית נלכד אחיינה של שאנל ונשלח למחנה שבויים. המאמר מתאר את מערכת היחסים שלה עם אחיינה, אנדרה פאלאס, כקרובה מאוד. שכן היא גידלה אותו מגיל 6 בעקבות התאבדות אחותה. פלאס נלחם בצבא הצרפתי וחלה מאוד בעת שהותו במחנה השבויים הנאצי. כשנודע לשאנל שאחיינה נלקח כשבוי וחלה היא בחרה להשתמש בקשרים שלה כדי לשחרר את פאלאס וכן גם להתגורר במלון הריץ׳ בפריז. 

במלון היוקרתי שנכבש על ידי הנאצים התגוררו אז קצינים גרמנים מהדרגים הגבוהים. הנודע ביותר היה הרמן גרינג אחד מראשי משטרו של היטלר. בזמן שהותה בריץ׳ הכירה והתאהבה שאנל בקצין המודיעין הנאצי ואן דינקלג׳. הרומן בין השניים הפך לקשר עמוק. עמוק עד כדי כך שבשנת 1941 הציעה המעצבת את שירותיה לנאצים בתמורה לשחרור אחיינה. ואכן הנאצים נענו להצעה ושלחו אותה למשימת ריגול במדריד, שהייתה אז שטח נטרלי. משחזרה מהמבצע לפריז היה נראה שהמעצבת מתחילה להנות ולנצל את מעמדה החדש. בין היתר ישנן עדויות שהיא לקחה חלק בבזיזת בתי יהודים. במאמר של הרווארד מתוארת עדות על נהג שהסיע את שאנל לבית יהודי בו היא סימנה חפצים שלאחר מכן הועברו על ידי הנאצים לביתה.

כל זה קורה בזמן שעסק הבשמים של שאנל ממשיך לעבוד ולפרוח למרות המלחמה. 

בזמן המלחמה שאנל מספר 5 ביסס את מעמדו כבושם המוכר והנמכר ביותר בעולם. לפני פרוץ המלחמה ניסתה שאנל להפוך את החוזה שחתמה עם משפחת וורטהימר היהודית שהשקיעה בה. בזכות מעמדה החדש ניסתה המעצבת להחזיר לידיה את מלוא השליטה בעסק. וניסתה לעשות שימוש בחוקים הנאצים ובקשריה כדי להשתלט עליו. שכן על פי החוק הנאצי יהודים לא יכלו להיות בעלי עסקים. אך משפחת וורטהימר הייתה מודעת למצב והעבירה את השליטה בעסק לחבר משפחה צרפתי הרבה לפני כן. ניסיונותיה של המעצבת לא צלחו ומשפחת וורטהימר שולטת במותג עד היום…

איך ״נחשפה״ שאנל כסוכנת נאצית אתם שואלים ? 

ב-1943 שאנל לקחה חלק נרחב בפעילות הנאצית. יחד עם המאהב שלה ואן דינקלג׳ רקמה שאנל משימה חדשה לנסות ולתווך הסכם שלום בין צ׳רצ׳יל לאס אס. משימת הריגול נקראה ״מודלהאט״. התכנון היה לנסוע למדריד עם חברתה ורה בט לומברדי  כדי ״לחפש לוקיישן חדש לחנות״ ולנצל את הזמן כדי להשיג פגישה עם צ׳רצ׳יל. לומברדי דגמנה לשאנל בעבר והיתה בעצמה מקורבת לראש הממשלה הבריטי. המבצע אכן יצא לפועל אך נכשל שכן בדרכן של השתיים הבינה לומברדי את מטרת הנסיעה האמיתית. בהיגען ליעד היא נסעה לשגרירות הבריטית ללא ידיעת המעצבת, סיפרה את אשר נודע לה ונעצרה במקום. כמתוכנן הגיע גם שאנל לשגרירות אלא ששם נודע לה שצ׳רצ׳יל בכלל לא במדריד ונעצרה גם כן. שאנל השתחררה לאחר זמן מה וחזרה לפריז ואילו לומברדי הייתה במעצר כמעט שנה ושוחררה רק לאחר שהצליחה בעזרתו של צ’רצ’יל להוכיח שזו הייתה המעצבת הצרפתיה שניסתה לארגן את המזימה. 

על פי הספר ״לישון עם האויב: המלחמה הסודית של קוקו שאנל״ המעצבת עשתה כל שביכולתה כדי למחוק כל זכר לפעילותה הנאצית. הפעולה המפורסמת שבהם הייתה תשלום חשבון בית החולים של קצין נאצי שרצה לפרסם ספר בו תואר גם פועלה של המעצבת בזמן המלחמה. שאנל דאגה למשפחתו גם לאחר מותו, הכל כדי שסודה ישמר. גבריאל שאנל מעולם לא ״שילמה״ על שום דבר שעשתה בזמן מלחמת העולם השנייה והיא חזרה לעולם האופנה ב-1954 (שוב בעזרת משפחת וורטהימר) ונהנתה מהפרסום לו זכתה עד יום מותה ב-1971. 

המותג שאנל דעך לאחר מותה של המעצבת ורק ב-1983 זכה לתחייה מחודשת. 

תחת ידו של מעצב צעיר בשם קארל לאגרפלד העסק עלה מן המתים והפך להיות מה שהוא היום. מה שלאגרפלד הצליח ליצור בשאנל הוא אייקוני. הוא מייצג אומנות, עושר ויוקרה ומתרחק מנושאים פוליטיים או עכשווים. האומנות שלו הצליחה להעלים את הכתם הנאצי (וגם כמה כתמים גזעניים שלו עצמו) ולהנציח דווקא את הערך, האמירה והמהפכה העיצובית שהביאה איתה קוקו שאנל לעולם. ושוב עולה השאלה האם יש להפריד את היצירה מהאיש שיצר אותה? ראוי להבהיר אינני קוראת להחרים את המותג. רק להאיר את עיניהן.ם של אלו ש״מעריצים״ ו״משבחים״, אולי ללא ידיעה, את האדם שהייתה… 

דילוג לתוכן