אני מתרגלת יוגה כבר כמה שנים ובוודאי שמשהו בלב שלי זז כשאלו יוגה החליטו לעשות עלייה. אני זוכרת אותם מימי הסגר השני, כשפתחתי מנוי לאתר שלהם כדיי לתרגל מול המסך ומול מורות שעפות באוויר, לבושות ממיטב בגדיהם של אלו. משהו בפער העצום הזה בין המציאות עצמה לבין מה שהמותג מייצג מדיר שינה מעיניי, אבל ממש.
הסיפור של אלו יוגה בישראל מרתק. למרות שהם רשת בינלאומית, יש להם חנויות פיזיות ספורות מסביב לעולם.
הם קוראים לחנויות sanctuarys, מקדשים, משהיו מוקד עלייה לרגל של אלוהות קטנה מפוזרים באיים קטנים בעיר. אז מה יש למותג כזה לחפש בישראל? איכשהו, משום מה, ישראליות מתות עליו עוד טרם הגיעו דגמים לסופר-פארם ולפקטורי 54. הרצון באלו היה כל כך גדול, שיש קהילת פייסבוק אדירה שעוסקת עדיין בהחלפת מוצרים, חיפושם ומכירתם.
נשאלת השאלה – איזה בן אדם בישראל, או איזו, תוכל להרשות לעצמה לרכוש טייץ ב-500 שח. שיהיה ברור שאם יכלתי כנראה שהייתי מתלבשת באלו עד שארית חיי. עם הבד האיכותי והצבע שלא דוהה גם בכביסת קיץ אכזרית. אבל בינתיים אני נשארת לתהות – עד כמה חיים של מותג כזה הם ארוכים בארץ (ובעיר, תל אביב) שהמילים "יוקר המחייה" נאמרות בה כל הזמן?
ובכן, להלן רשימה של 10 דברים שאפשר לרכוש ב-500 שקל: סל קניות משמעותי ברמי לוי. טיסה הלוך חזור לאילת, ירדן או אפילו יוון. עשירית שכר דירה במרכז תל אביב, אולי. מנוי שנתי לתכנית עריכה מורחבת של קנבה. מנוי חודשי לסטודיו ליוגה (אחד יקר למדיי). תשלום חשבון חשמל או ארנונה. טנק וחצי דלק. מלתחה מאובזרת שלמה ב-H&M. חצי סל אימוץ לכלב. כרטיס להופעה של טראוויס סקוט
ועדיין, מה זה מצרכים ברמי לוי לעומת טיץ שיעשה לך תחת של מלכה?
נדמה שמול החסרונות המשמעותיים, עומדים יתרונות משמעותיים שאפשר לרכוש עם אותו טייץ: סטטוס ומעמד. או המחשבה שאנחנו לא חיות בישראל. איפה שנהרגים לפעמים עשרות אנשים בשבוע כי יורים בהם, אלא בכל מחוז אחר בו אלו יוגה נמצאת, ואפשר רק לבחור על גבי מפת הסניפים העולמית. ברשימה זו ישראל ממוקמת יחד עם דנוור, לוס אנג'לס, בוורלי הילס, סוהו.
למי מאיתנו שמעוניינת בכל זאת לרכוש את האשליה המתוקה של חיי יוגה רגועים במנזר מקודש של צבעי פסטל, חסכתי לכן. אלו משיקים באתר שלהם אוסף לוולנטיינס דיי, ושם תוכלו לרכוש חוטיני מחוטים במחיר הפעוט של 120 שקלים. שהם גם סל קניות משמעותי ברמי לוי, אבל מי סופרת? לא אני.
