בסוף השבוע שעבר הגיע לחנויות ולאונליין הדרופ הראשון של קולקציית הקפסולה של אלון ליבנה לקסטרו. שיתוף הפעולה בין בית האופנה הישראלי הוותיק לבין מעצב האופנה הבינ״ל עשה כותרות רבות בחודשים האחרונים. הדרופ הנוכחי הוא הראשון בתחילת הדרך של שיתוף הפעולה בין השניים, ובמסגרתו אמורות לצאת גם קולקציית גברים, תכשיטים ואקססוריז. שיתופי פעולה של רשתות אופנה מהירות עם בתי אופנה ומעצבי עילית הפכו בשנים האחרונות לעניין שבשגרה. האלופה הבלתי מעורערת בתחום היא רשת H&M שרק לפני חודש חגגה 20 שנות שיתופי פעולה. בעידן שבו נראה שהכל רק הולך ומתייקר ללא הכרה – האם אופנה עילית הפכה לדבר שניתן לצריכה רק תחת כנפיהן של רשתות האופנה המהירות?
כיאה לציבור הישראלי, רוב פריטי הקולקציה של אלון לבנה לקאסטרו אזלו מהמלאי בסניפים תוך שעות בודדות
הלוואי ויכולתי לומר שהופתעתי לקרוא את זה, אבל אני למוד קרבות בכל מה שנוגע לנחישות התרבותית והרגלי הצריכה שלנו. למקרה שלא הספקתן להוסיף כמה מהם לעגלה, בין הפריטים הבולטים תמצאו: מעיל צמר אוברסייז עם כתפיים מודגשות בצבע בורגונדי/שחור (600₪), בלייזר אוברסייז ומכנס מחויט תואם בצבע אפור/חום (560₪ לסט), שמלת מקסי עם חתכים בצבע שחור/חום (400₪). הבחירה בסוגי הפריטים האלה לקולקציה הראשונה הייתה בחירה חכמה.
היא קולקציה חורפית, אבל מותאמת לחורף הישראלי המתאפיין ביותר ימי שמש מגשם. חולצות ארוכות מבדים שקופים, מעיל כבד אחד שרובנו נשלוף פעם בשנה, וחליפה קלילה (רק בבקשה לא ללבוש מתחתיה סט טייץ של אלו יוגה). ליבנה עשה מספר בחירות חכמות בקולקציה הזו. הוא יצר קולקציה רומנטית שקורצת לדגמי עבר אייקוניים של קסטרו. בחלק מהתמונות של לוח ההשראה שלו אפשר לראות מעיל צמר (דומה-ספק-זהה לזה שעיצב) שלבשה יעל אבקסיס בפרסומת הראשונה של קסטרו בשנת ׳93. לפרקטיות מבינינו, כל פריט עוצב גם בגרסה על-זמנית עם צבעים מטאליים/מונוכרומטיים. בנוסף, אהבתי שהקולקציה שמרה על גוונים אחידים. כך אפשר לבנות לוק שלם ממנה במקום לרכוש פריט בודד, ולייצר מראה הרמוני.
אני מודה ששיתוף הפעולה הזה העלה בי הרבה שאלות על אופי החיבור בין אופנה עילית לאופנה מהירה
בואו ניקח את המקרה הזה לקיצון. ונגיד שמחר קסטרו מודיעה על שיתוף פעולה עם בית האופנה גוצ׳י. במסגרת השת״פ, קסטרו יוכלו להוציא טישרטים עם המונוגרם GG המפורסם. במחיר נמוך בהרבה מטישרטים שגוצ׳י מוציאים בעצמם. האם חולצה שתימכר תחת אותו שת״פ תיחשב כפריט אופנה עילית? ועבור מי? האם פריט שנוצר במפעלים של קסטרו, עם הבדים והעובדים שלהם… יכול להיוולד מחדש למעמד מיוחס בעיניי הצרכנים? תחת מטריית הקסם של ״שיתוף פעולה״?
השאלה הפילוסופית הזו גרמה לי לתהות מה האינטרס של מהלך כזה. ברור שכסף הוא מניע מרכזי בסיפור הזה. אבל גם הוא לא יכול להיות המניע היחיד פה. הרי אפשר לטעון שגם אם הקולקציה הזו תיחשב כהצלחה מסחררת – היא עדיין טיפה בים. ברבור שחור יחיד בשוק שיש בו כל כך הרבה מתחרים על תשומת ליבנו (והארנק שלנו). האם קסטרו כמותג שפועל בישראל משנת 1973(!) עשה את הצעד הזה רק כדי להיזכר בתחושה המתוקה של 15 דקות התהילה אצל הצרכן הישראלי? בתקווה שהוא יישאר נאמן גם לקולקציה הבאה? ואיך (אם בכלל) חומרים איכותיים, עבודה ידנית או עיצוב פורץ דרך משפיעים על המעמד החברתי של בגד? האם לצאת מהקניון עם שקית שמתנוסס עליה שמו של אלון ליבנה זה כל מה שצריך כדי להרגיש אופנתי?
בעולם שמרגיש כמעט מקביל לזה, פופ-אפ קטן בחנות בשינקין הסיט את תשומת ליבי
על הפופ אפ אחראים גם מעצבים ישראליים, מהקצה השני של הסקאלה. המותגים Toda, Omer Ash ו-Androlomusia הם שמות שקשה להאמין שנמצאים רק בתחילת דרכם. את חלקם לובשים כבר חלק מהכוכבים הגדולים בארץ בהופעות ובתור שופטים בתוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר. הם מעצבים streetwear גותי מדויק ואיכותי. שרק בשבועיים האחרונים הביא מאות אנשים לקחת הביתה פריט שלהם. רק בשביל הכיף הרשיתי לעצמי לשים את עצמי לכמה רגעים בנעליים של מנהל הקריאייטיב של קסטרו. דמיינתי איך זה היה אם חברה בסדר גודל הזה הייתה בוחרת להשקיע ולטפח מעצבים צעירים לקולקציית הקפסולה שלהם. כאלה ששוברים לגמרי את התבנית של המותג. איזו מקפצה מטורפת הדבר הזה היה יכול להיות עבור שני הצדדים. איזה רי-ברנדינג מרענן זה היה לקסטרו ולאופנה הישראלית ככלל.
הרי אם חושבים על זה לעומק, השת״פ של קסטרו ואלון ליבנה לא נועד לפנות לקהל יעד חדש. הוא פונה לאותן נשים וגברים בגילאי 30+. ומציע בגדים במחירים נגישים שהייתם הולכים איתם לעבודה או יוצאים לדרינק בערב. הוא לא מתמקד באיכות הבגד והבד. אלא בונה על הוויראליות ואפקט ה-limited edition. במהלך הזה קסטרו משמרים את המצב שקיים היום בשוק… מבוגרים קונים בגדים שנראים די אותו הדבר בקומץ רשתות מוכרות. וצעירים (סקרנים) מוצאים בגדים ייחודיים במותגי בוטיק.
למרות הביקורת – אם נעשה זום-אאוט לרגע, אפשר להגיד שהשת״פ הזה הוא מהלך חיובי.
אופנה עילית היא משהו שחלק גדול מהציבור הישראלי לא מבין במקרה הטוב. או בז לה במקרה הרע. שינוי יכול לקרות רק דרך צעדים קטנים. במובן הזה, ההנגשה של קסטרו לאופנה שעוצבה ע״י ליבנה היא שינוי מבורך. אני מקווה שעם הזמן עוד רשתות ישתמשו בכוח ובהשפעה שיש להן על ענף האופנה המקומי. תוך חשיפה של מותגים חדשים ופנייה לקהל מגוון יותר.
