בעשורים האחרונים ראינו כיצד משפיעני רשת ייסדו מותגים אישיים שהפכו לתופעות בינלאומיות. אלא שבשנים האחרונות היה נראה כי חלה האטה מסוימת בתחום. וכי הלקוחות לא צמאים לקנות כל דבר שהמשפיענית האהובה עליהם מוכרת. אלא שבדיקה חדשה מתארת מצב שונה בו דווקא המשקיעים להוטים להיות חלק ממותגים של משפיעניות.
מי לא מכיר את ההצלחה של גלוסייר או דג'רף אווניו. שני מותגים שנוסדו על ידי משפיעניות רשת והפכו לתופעה מסחרית בינלאומית.
גלוסייר ודג'רף הן רק 2 דוגמאות לתחום שהפך ממיזם צדדי אישי לתעשייה שמגלגלת מיליונים. אך עם ההצלחה של המותגים האיישים הללו הגיע גם ביקורת, קשיים כלכליים וחשיפה משמעותית. כך לדוגמא, גלוסייר והמייסדת אמילי וויס ספגו כמות גדולה של סיקור שלילי כאשר המותג התרחב. אז טענו רבים כי המותג איבד את המגע עם הלקוחות שלו. הקשיים הכלכליים לא איחרו לבוא ושמה של המייסדת הפך מהר מאוד לאחד שקשור באכזבה וכישלון.
באותה צורה גם מטילדה דג'רף זכתה לחשיפה שלילית שפגעה בעסק והתדמית שלה. לאור התרחבות מהירה מדי. ותחקיר שהוציא לאור התנהגות בלתי הולמת של מי שלא באמת ידעה לנהל עסק. הסקנדל מהשנה שעברה הפך בינלאומי ממש כמו המותג. ושם את מותגי ה"משפיעניות" באור שלילי מאוד.
אך נראה שלמרות הקשיים והדימוי השלילי שנוצר לתחום… יש המון משפיעניות ומשקיעים שמאמינים כי הוא יתאושש. ואף ממשיכים לעסוק בו.
אם נסתמך על הסיקורים בתקשורת התחום נמצא בעלייה משמעותית. עליה המאופיינת בעיקר בגל חדש של מותגי אופנה ויופי בבעלות משפיענים שהביאו להתעניינות מחודשת מצד משקיעים. חלק מהמותגים Aureum Collective של קאס דימיקו או נרות הוטל לובי של לינדזי סילברמן, מחיים את הקטגוריה עם גישה עסקית מעודנת. גישה שמעודדת השקות פחות ראוותניות וצמיחה מדודה יותר בהשוואה למיזמים אחרים
בכתבה שנעשתה על קאס דימיקו היא טענה כי יש כוח לקשר האישי. "זה הרבה יותר חזק ליצור קשר אנושי למותג. יש סיכוי גבוה יותר שתתמוך במשהו כשאתה יודע מה הכוונות של מי שעומד מאחוריו". לדבריה הלקוחות נהנות לקנות כאשר הן יודעות שהכסף שלהם לא הולך לתאגיד בו שולטים גברים מבוגרים שמנהלים קרנות סיכון.
ואפשר לומר שהגל החדש של המותגים האישיים נובע גם מהעובדה שהתעשייה זנחה את "שיווק המשפיענים".
בשנה האחרונה אפשר היה לראות בצורה מאוד ברורה כי מנהלי השיווק שינו כיוון. נפלה אצלהם ההבנה כי בניית מותג היא לא רק יצירת מכירות. עם ההבנה הזו נסדקה גם התפיסה שאומרת שאם משפיען חזק תומך במותג הוא בהכרח יצליח. וכך תקציבי השיווק שינו כיוון בצורה חדה. והמשפיענים בהתאם איבדו את הפרנסה שלהם.
על מנת לפצות על כך ולא להסתמך על קמפיינים חיצוניים הם פנו למונטיזציה עצמית. בניית מותג אישי שיהיה בשליטתם ויניב להם כסף מהפרסום שצברו. אבל האם באמת אפשר לקרוא לגל הזה "רנסנס"? זה דבר אחד לפתוח מותג ודבר אחר לבסס אותו ולהפוך אותו לגלוסייר. כעת ניתן לראות אם הצרכנים שגם ככה עייפים מההציע הגדול מדי, באמת יבחרו לקנות דווקא עכשיו מהמשפיענים…
