המצב העולמי והמגפה גררו אחריהם שורה ארוכה של שינויים שאף אחד לא ציפה להם, ככול שהזמן עובר נראה שאנחנו צריכים להתרגל למצב הקיים ולמה שעוד יגיע. אם עד לפני חצי שנה צרכנו בצורה כפייתית פריטי אופנה ושאר מוצרים, חלק מתרבות הצריכה שכבר מושרשת בנו, היום אנחנו צורכים חכם יותר. על פי נתונים מתחילת התפשטות המגפה ולמרות שרכישות האונליין בעלייה חדה, המותגים ובתי אופנה הגדולים מדווחים על ירידה במכירות. מה אנחנו יכולים להסיק מכך, שהמהפכה החלה ויחסי הכוחות בין המותג לצרכן השתנו. אז מה גרם לכך?
כאשר רבים מובטלים או חוששים לצאת מהבית מחשש להידבק פתאום הבחירה בכמות על פני איכות נתפסת גם בעייניהם של מכורי השופינג להתנהלות בזבזנית ואובססיבית. מה שווים 70 פריטים אם אי אפשר ללבוש אותם כי אין לאן לצאת? משבר הקורונה העלה לשיח הציבורי את הצורך באופנה מקיימת, תמיכה באופנה אתית ומזעור הנזק הסביבתי שהתעשייה יוצרת. על פי נתונים 36% מהצרכנים הצעירים בחרו לעשות שינוי בהרגלי הצריכה שלהם בתקופת הקורונה ובחרו לקנות פחות ומ״מותגים״ שהיו חדשים להם. 10% אחוזים גם דיווחו כי החלו לצרוך מוצרים יקרים / איכותיים יותר על פני המוצרים הזולים שרכשו לפני.
עוד דבר שמשפיע על הרגלי הצריכה האלו הוא שערוריות ניצול העובדים שעלו לכתרות לאחרונה.
אם לפני שנה בדיוק הפגינו בבנגלדש עובדי תעשיית הטקסטיל ותעשיית האופנה לא התייחסה לזה, השנה תחקיר הניצול במפעלי BOOHOO הפך לסקנדל גדול שהעלה על סדר היום הציבורי את הנושא והוביל לחרם צרכני על המותג וחברות הבת שלו (nasty gal / Prettet little things). אלו יחדיו יכולים להעיד שהצרכן הישראלי הפך מודע יותר ובמסגרת צמצום ההוצאות שלו אם הוא כבר בוחר לקנות פריטי אופנה הוא יעדיף לרכוש פריטים בודדים, איכותיים יותר ומחברות אתיות יותר.
משבר הקורונה לימד אותנו גם שיעור בבדלנות. מהרגע שסין הודיעה על הנגיף וסגירת מפעליה השווקים היו בפאניקה. הבורסה צנחה, שער הדולר ירד ואולי הכי גרוע מאות אלפי חברות נשארו בלי מוצרים למכור שכן הן היו תקועים… במפעל בסין. אבל למה שזה יטריד אותנו הישראלים אם לחברות המקומיות אין מה למכור? גם ככה אנחנו מזמינים הכל מח״ול חשבנו לעצמנו. אבל אז נסגרו גם השמיים ופתאום להזמין מחול הפך להיות דבר הרבה פחות נגיש וייצור ישראלי הפך להיות דבר שנראה לנו הרבה יותר חשוב. בשיא המשבר היה חייב הצרכן הישראלי ללמוד לקנות מוצרים כחול לבן או לפחות להזמין מחברות וחנויות פה בארץ. ואנחנו כחברה למדנו שיעור בבדלנות כלכלית – המסחר והייצור העולמי אמנם מוזילים וכדאיים, אבל אין לנו את היכולת לסמוך עליהם כמקור לכל הרכישות שלנו לטווח הארוך.
אופנה מהירה היא תוצר של העשור האחרון ו״תדלוק״ של תרבות הצריכה על ידי הרשתות החברתיות ואנשי עסקים קפיטליסטיים.
אלו שעומדים בראש ענקיות האופנה ומחזיקים את התעשייה בביצים. ככול שיקנו יותר הם יתעשרו יותר. אבל לא עוד. מגפת הקורונה וההשלכות שלה התחילו שינוי שמחזיר את הכוח חזרה ליידים שלנו הצרכנים. היום אנחנו יכולים לעמוד על הערכים שלנו ולתמוך דווקא בתעשייה המקומית.רשתות האופנה העולמיות מרסקות את המותגים הישראלים הצומחים, אם ניקח את כוח הקנייה העצום שלנו (הישראלים לדוגמא בזבזו 915 מליון שקל רק בבלאקד פריידי האחרון) ונתעל אותו לאופנה הישראלית נוכל להחיות תעשייה שלמה. כן, כשאנחנו קונים כחול לבן אנחנו מחזירים את הכסף לארץ וכשאנחנו קונים כחול לבן, אנחנו תומכים ביצרנים, במעצבי הטקסטיל, בגזרניות, בתופרות ובעוד אלפי אנשים שמנסים להתפרנס במדינת ישראל. שינוי כזה יעניק לאלפים מקומות עבודה דבר הכרחי בתקופה הנוכחית.
לפני 20 שנה עולם האופנה לא היה נראה כך. בשנות ה-50 אופנה הייתה אומנות, הכוח היה בידי המעצב. ולכל אחד היו גג חמישה מערכות לבוש שאותן היו לובשים לאורך כל השנה. עיצוב ישראלי מצוין יש לנו, גם כוח קנייה אדיר, עכשיו הכי חשוב שנחבר את השניים. ותזכרו שככול שנצרוך יותר אופנה מהירה אנשי העסקים השמנים יתקרבו עוד צעד על עבר יאכטה חדשה…
