העולם בו אנו חיים עובר בשנים האחרונות תהליכים מפחידים. אקסטרימיסטים זוכים לאהדה ופופולריות בכל תחומי החיים. ואנחנו לאט לאט רואות איך הזכויות הבסיסיות שלנו, אלו עליהן נלחמו הרבה לפנינו, מצטמצמות. אז איך בעולם בו אפילו תמונה של אישה אסורה לפרסום… חוגגים את יום האישה?
כתבה פה השבוע ובצדק, הילה גורנת, שחגיגות יום האישה עושות בחילה. אני באה היום להעלות למודעות דווקא אירוע סופר מינורי מהעולם המעיד על שינויים מפחידים.
אתמול, הודיעה וועדת ה-ASA שאמונה על אכיפת כללי הפרסום של הממלכה כי היא טעתה בהורדת הקמפיין של FKA TWIGS וקלווין קליין. רבים בעולם חגגו את הניצחון הזה של הזמרת שיצאה נגד המהלך להוריד אותה. אלא שאם נקרא את האותיות הקטנות… הפרסומת אמנם לא "מוחרמת" אבל היא גם לא תתפרסם שוב. מה זאת אומרת? הוועדה הודתה כי היא טעתה בשיקול הדעת שהפעילה וכי הפרסומת לא מחפיצה נשים כמו שהם טענו. מצד שני היא גם קובעת כי היא לא "נאותה" ולא יכולה להתפרסם בכל מקום בו יכולים להיות ילדים. שזה בעצם… כל מקום.
בקמפיין מופיעה הזמרת והאמנית כשלגופה חולצת ג'ינס בלבד וחלק מגופה חשוף. הוא יצא לאור כמעט כשבוע לאחר הקמפיין של השחקן ג'רמי אלן ווייט. בו הוא כמיטב המסורת של המותג מופיע בתחתונים בלבד. 2 הפרסומת במהותן זהות, חולקות את ערכי המותג קלווין קליין, סקסי צעיר ובועט. אלא שזו בה מוצגת אישה היא לא ראויה. וזו בה אפשר לראות את ה"ציוד" של אלן מתאימה לגמרי לקהל הרחב.
בארץ אנחנו רגילים להדרת נשים מהמרחב הציבורי. כמה פעמים יצא לכם להסתובב בעיר ולראות שלטים בהן הנשים נקרעו ואו הוסתרו על ידי גרפיטי או קשקושים?
כן, מיד עולה לראש הקמפיין של דה רוקוקו. זה שהצליח לקרוע את המגזר הישראלי הנשי לשניים (בעיני על ידי שיסוע לא ראוי של המפרסמת שהוציאה את הסיפור מהקשרו לגמרי למטרות רווח אישי). הוא העלה שאלה עליה התווכחו נשים בכל מקום שרק אפשר היה להתווכח. מה "ראוי" בכל הנוגע לגופה של אישה במרחב הציבורי. ממש כמו בקמפיין של טוויגס שוב צמצמו אישה ודנו בה כמו בחתיכת בשר.
אם נחשוב על זה לרגע, אנחנו הישראליות דפדנו את האירוע הזה מאוד מהר. כי אנחנו כישראליות יודעות שאין מה לעשות עם זה במדינת ישראל. אנחנו יכולות לריב עד השנה הבאה, עדיין יש סמוטריץ'. אבל מה קורה כאשר גם בעולם המודרני, במדינות לא דתיות, מדפדפים את האירוע הזה מהר? זה מצביע על שינוי שלילי במעמד האישה. מעיד על כך שאנחנו הנשים כבר מותשות מלהילחם על זכויותנו ומאפשרות לגורלנו… להיקבע על ידי אחרים.
ביום האישה הזה אניי מבקשת מכל אחת לצאת ולהילחם על 19 אחיותינו שנמצאות בשבי מעל ל-5 חודשים. דוגרי, אין מה לחגוג פה. ושווה להיות מודעות לתהליכים שקורים סביבנו ולא לדפדף אותן בפיד יום אחד זה ינשך אותנו בתחת
